בריאות

בשל חשש מתביעות רשלנות רפואית: תופעה מדאיגה צוברת תאוצה

תופעה מדאיגה שזכתה לשם "רפואה מתגוננת" צוברת תאוצה לאחרונה. מדובר במקרים בהם צוותים רפואיים, מתוך חשש מתביעות של רשלנות רפואית, נוהגים באדם המבקש עזרה כאל תובע פוטנציאלי. לכאורה, זה נשמע הגיוני, אך למעשה רפואה מתגוננת יכולה להוביל לנזקים משמעותיים

עו"ד דוד פייל | 11/7/2024 7:45

תביעות רשלנות רפואית (צילום shutterstock)

בעולם המודרני, חשש מתביעות רשלנות רפואית מוביל צוותים רפואיים לנהוג באדם המבקש עזרה כאל תובע פוטנציאלי. לתופעה מדאיגה זו קוראים "רפואה מתגוננת". זוהי פרקטיקה שבה רופאים מקבלים החלטות רפואיות לא מתוך שיקולים רפואיים טהורים, אלא מתוך חשש מתביעות משפטיות, כאשר הם מנסים בעצם לכסות כל טענה שעלולה לעלות נגדם בהמשך.

לכאורה, זה נשמע הגיוני - הרופא יעשה יותר כדי לוודא שלא פספס דבר. אך למעשה, רפואה מתגוננת יכולה להוביל לנזקים משמעותיים.

רפואה מתגוננת יכולה להתבטא במספר דרכים:
ביצוע בדיקות מיותרות, רישום יתר של תרופות, הימנעות מטיפולים מורכבים או חדשניים, הפניית יתר למומחים ותיעוד מוגזם.

למה זה רע?
ראשית, מדובר בהתנהלות שמעמיסה על מערכת הבריאות ועל המטופל עצמו. בדיקות מיותרות והפניות לא נחוצות מגדילות את העומס ומאריכות תורים ואף מעכבות אבחון שיכול היה להסתיים מוקדם יותר.

שנית, הדבר עלול לפגוע באיכות הטיפול. למשל, כאשר רופא נמנע מטיפול חדשני מחשש לתביעה, המטופל עלול לפספס טיפול שהיה עשוי להועיל לו.

שלישית, רפואה מתגוננת מובילה לעלייה בהוצאות הבריאות, שמתגלגלות בסופו של דבר לכיסו של המטופל.

רביעית, היא פוגעת באמון בין רופא למטופל. כאשר רופא פועל מתוך שיקולים משפטיים, ניכר שהוא דואג לעצמו ולא למטופל, והדבר אף עלול להוות הפרעה אמיתית ביכולת להקשיב למטופל באופן שיאפשר לדייק את הבחירה בבדיקות ובטיפול- ולפיכך להביא לטעויות נוספות ולסיבוכים מיותרים.

רפואה מתגוננת עלולה להוביל דווקא ליותר טעויות רפואיות, משום שריבוי בדיקות מגדיל את הסיכוי לתוצאות חיוביות כוזבות, והסתמכות יתר על בדיקות עלולה לבוא על חשבון שיקול דעת קליני. בנוסף, ישנן לא מעט בדיקות הטומנות בתוכן סיבוכים וסיכונים אפשריים, אשר הבחירה לעשותן עדיף שהייתה נעשית בפינצטה. בעבודתי רבת השנים כעורך דין שמייצג נפגעי רשלנות רפואית אני נתקל לא מעט בנזקים שנגרמים בגלל ישום מדיניות של רפואה מתגוננת.

כך לדוגמא המקרה של שלומית (שם בדוי) שהגיעה ללידה ראשונה ובאופן לא צפוי הרופא החליט ליילד אותה בניתוח קיסרי במקום לידה רגילה. החלטת הרופא התבססה בין היתר על חשש מתביעה במקרה של סיבוכים בלידה רגילה. דווקא ההחלטה הלא מוצדקת לנתח את שלומית גרמה לנזק והיולדת סבלה מזיהום בפצע הניתוח, שהצריך אשפוז ממושך וטיפול אנטיביוטי. כתוצאה מכך, נפגעה יכולתה להניק ונפגע הקשר הראשוני עם התינוק. בטווח הארוך, היא פיתחה בעיות פוריות עקב הצטלקות ברחם.

דוגמה עקרונית נוספת היא הטיפול בדלקות אוזניים בילדים: מחקרים מראים כי ברוב המקרים של דלקת אוזניים תיכונה חריפה בילדים, הזיהום חולף מעצמו ללא צורך באנטיביוטיקה. למרות זאת, מתוך חשש מתביעות, רופאים רבים נוטים להורות על טיפול מיותר באנטיביוטיקה במקרים קלים. זאת למרות שמחקרים הראו שחשיפה לאנטיביוטיקה מגבירה את הסיכון להתפתחות חיידקים עמידים ובנוסף לפגוע בחיידקים המועילים במעי, מה שעלול להוביל לבעיות עיכול ולהשפיע על מערכת החיסון.

במקרים הללו ובמקרים רבים נוספים, הרפואה המתגוננת הובילה לתוצאות שליליות משמעותיות עבור המטופלים, מעבר לעלויות הכספיות הנוספות למערכת הבריאות. מאחורי הקלעים מסתתר גורם נוסף המעצים את הבעיה: תאגידי הביטוח. השפעתם על מדיניות בתי החולים וקופות החולים יוצרת מציאות מורכבת, שבה שיקולים כלכליים ומשפטיים מתנגשים לא פעם עם האתיקה הרפואית.

תאגידי הביטוח, המגבים כלכלית את המוסדות הרפואיים, מובילים מדיניות שמטרתה העיקרית היא מזעור הפסדים כספיים עבור עצמן. גישה זו מתורגמת להעברת הנחיות ופרוטוקולים נוקשים, המכתיבים לעיתים התנהלות רפואית שאינה בהכרח לטובת המטופל. רופאים מוצאים עצמם בין הפטיש לסדן – בין הרצון לטפל במטופל בצורה המיטבית, לבין הצורך לעמוד בדרישות המערכת ולהגן על עצמם מפני תביעות.

התוצאה היא החרפה של תופעת הרפואה המתגוננת. רופאים מבצעים, כאמור, בדיקות מיותרות, רושמים תרופות שאינן הכרחיות, ולעיתים נמנעים ממתן הבחירה למטופל כשמדובר בטיפולים חיוניים אך מסוכנים, כדי להימנע מסיכון משפטי. זה לא רק בזבוז משאבים, אלא גם סיכון בריאותי אמיתי למטופלים, החשופים לבדיקות ותרופות מיותרות, ופגיעה בזכותם לשמוע ולבחור בדרך הטיפול בהם.

יתרה מזאת, מדיניות תאגידי הביטוח מעודדת תרבות של הסתרה. במקום לעודד שקיפות ולמידה מטעויות, המערכת מעודדת הסתרת מידע מחשש לתביעות. התנהלות כזו פוגעת באמון בין רופא למטופל ומונעת אפשרות לשיפור אמיתי בטיפול הרפואי.

הפתרון לבעיה זו דורש שינוי מערכתי עמוק. ראשית, יש לבחון מחדש את מודל הביטוח הרפואי, כך שיתמקד בשיפור איכות הטיפול ולא רק בהגנה מפני תביעות. שנית, חשוב לעודד תרבות של שקיפות ולמידה מטעויות. מערכת שבה רופאים מרגישים בטוחים לדווח על טעויות ולדון בהן בפתיחות, תוביל לשיפור הטיפול ולהפחתת מקרי הרשלנות האמיתיים.

בנוסף, חשוב לדאוג לכך שבתי המשפט יגנו את התופעה של רפואה מתגוננת ויביעו בצורה ברורה עמדה נגד התערבויות יתר וביצוע פעולות מיותרות, על ידי כך שיטילו עונשים על גרימת נזקיה של פעולה שהמניע לה היה משפטי כלכלי ולא טובת המטופל.

לבסוף, חיוני לעודד דיאלוג פתוח בין רופאים, מטופלים, מערכת המשפט ותאגידי הביטוח. רק באמצעות הבנה הדדית של האתגרים והצרכים של כל המעורבים, ניתן יהיה ליצור מערכת שאין בה סתירה בין הגנה משפטית לבין טיפול רפואי אופטימלי.

בסופו של דבר, המטרה היא ליצור מערכת בריאות שבה הדאגה העיקרית היא טובת המטופל, ולא הגנה מפני תביעות או רווחיות תאגידי הביטוח. כך ניתן להבטיח רפואה איכותית, בטוחה ומוסרית לכל.

לסיכום, רפואה מתגוננת היא תופעה מסוכנת לנו, כפרטים וכחברה, ועל כן נדרשת התייחסות רב-מערכתית, נדרשת מציאת האיזון העדין בין הגנה על זכויות מטופלים לבין מתן בטחון לרופאים לפעול לפי מיטב שיקול דעתם המקצועי. רק כך נוכל להבטיח מערכת בריאות יעילה, בטוחה ואיכותית לכולנו.