חטא היוהרה, הראשון בין שבעת החטאים הקרדינלים שעליהם אין כפרה (על-פי הדת הנוצרית) מתגלה כגורם מרכזי ומדאיג במקרים רבים של רשלנות רפואית. האויב הזה מסתתר אף מעיניו של הלוקה בו, איש המקצוע שאינו מודע לסיכון אותו הוא נושא עמו לחדר הבדיקות, לבחירות, להחלטות, לעצות, לייעוציים ולטיפול. 

יוהרה רפואית מתבטאת באמונה מופרזת של איש צוות רפואי ביכולותיו, בידע שלו או בניסיונו. זוהי תחושת עליונות שגורמת לרופאים ולאנשי מקצוע נוספים להאמין שהם אינם מסוגלים לטעות, שדרכם היא היחידה ואין בלתה,  או שהם יודעים טוב יותר מכולם – במיוחד מהמטופלים עצמם. ככאלה, במקרים רבים הם שוכחים לטרוח גם על הקשבה לאדם שמולם. 

בעשרות השנים בהם אני עוסק בייצוג נפגעי רשלנות רפואית נתקלתי באלפי מקרים של נזקים שנגרמו עקב יוהרה של הרופא המטפל. הסיפור של דנה (שם בדוי) ממחיש את הסכנה. דנה, בת 35, הגיעה לחדר המיון עם כאבי בטן חזקים. הרופא התורן, ידוע כמומחה בתחום הרפואה הפנימית, אבחן במהירות התקף חריף של מעי רגיז וקבע טיפול בהתאם. כשדנה ניסתה להסביר שהכאב שונה מהתקפים קודמים שחוותה, הרופא פטר את דבריה. "אני רופא כבר 20 שנה, אני יודע מה אני רואה" אמר. רק כעבור 12 שעות, כשמצבה של דנה החמיר מאוד, התגלה שלמעשה סבלה מתוספתן מודלק שלמרבה הצער התנקב וגרם לנזק חמור - מצב שהיה נמנע לו היה מאובחן  בזמן.

כיצד היוהרה מובילה לרשלנות? הנה כמה דרכים:
1. התעלמות מסימנים מזהירים: רופא יהיר עלול להתעלם מתסמינים שאינם מתיישבים עם האבחנה הראשונית שלו, דבר שעלול להוביל לטעויות באבחון ובטיפול.

2. הימנעות מהתייעצות: יוהרה יכולה לגרום לרופא להימנע מהתייעצות עם עמיתים, גם במקרים מורכבים או לא ברורים בהם יש חשיבות גדולה לסיעור מוחות, מתוך אמונה שהוא יודע הכל.

3. זלזול בדברי המטופל: רופא יהיר עלול להתעלם מדברי המטופל או בני משפחתו, וגם להיות לא קשוב כשאלה מספקים מידע על מצבם שעשוי להיות חיוני לבחירה בטיפול הנכון.

4. לקיחת סיכונים מיותרים: תחושת כל-יכולות ותחושה מדומה של שליטה בסיטואציה או בהליך, יכולות להוביל לביצוע פרוצדורות מסוכנות או ניסיוניות ללא הצדקה מספקת.

5. הסתרת טעויות: במקום להודות בטעות ולתקן אותה, רופא יהיר עלול לנסות להתכחש לקיומה או אפילו להסתיר אותה, מה שעלול להחמיר את הנזק למטופל.

מקרים כאלה מדגישים את הצורך הדחוף בהתמודדות עם בעיית היוהרה במערכת הבריאות. כיצד ניתן לעשות זאת?
ראשית, יש לשלב בהכשרת הצוות הרפואי לימודי אתיקה ופסיכולוגיה, ולהדגיש את חשיבות הענווה המקצועית. שנית, יש לעודד תרבות של למידה מטעויות, בה רופאים ואחיות מרגישים בטוחים לדווח על טעויות, להתייעץ ולדון בדברים בפתיחות.

בנוסף, יש לחזק את מעמד המטופל בשיח. חשוב ללמד את אנשי הצוות כיצד לעודד מטופל לא רק לתאר את תחושותיו, אלא גם לשאול שאלות ולהביע דעה, וכיצד להקשיב באמת למטופלים תוך מתן כבוד עמוק לתחושותיהם, כבוד הנובע בעיקר מהנחה שאדם מכיר את עצמו ואת בריאותו והמידע שהוא מחזיק עשוי באמת ובתמים להשפיע על הבחירה הרפואית של דרך ההתמודדות, בחירה שהיא, בסופו של יום- בחירתו של המטופל.

לבסוף, יש מקום לשקול מנגנוני בקרה ופיקוח שיזהו דפוסי התנהגות יהירים ויטפלו בהם בטרם יגרמו נזק. היוהרה הרפואית היא אתגר מורכב, אך ההתמודדות עמה קריטית להצלת חיים ולשיפור איכות הטיפול הרפואי. כחברה, עלינו לדרוש ממערכת הבריאות לא רק ידע וטכנולוגיה מתקדמים, אלא גם ענווה, הקשבה ונכונות מתמדת ללמוד ולהשתפר.

רק כך נוכל להבטיח שכאשר אנו נכנסים לבית החולים, נפגוש לא רק מומחים מיומנים, אלא גם בני אדם אכפתיים שרואים בנו שותפים לדרך הריפוי המחזיקים ידע חשוב, ולא רק "עוד מקרה" על המיטה.

צילום: ארקדי סנדלר

עוד ב-

1 מ-4 לידות מבוצעות בניתוח קיסרי: באילו מקרים מדובר ברשלנות רפואית?

לכתבה המלאה

מאת: עו"ד דוד פייל, מומחה בייצוג נפגעי רשלנות רפואית, משרד פייל ושות׳