תרבות ופנאי

חגיגת הפופ הישראלית הפכה לשנת אבל ומלחמה: זאת השנה שהייתה במוזיקה

האופוריה שהייתה ישראל לאחר ההישג העצום של נועה קירל עם "יוניקורן" מהר מאוד התחלפה בתחושות של אבל ועצבות בעקבות טבח ה-7 באוקטובר. ישראל ניסתה בשנים האחרונות להפוך למעצמת פופ אך השנה האחרונה הזכירה לנו כי בלדות מרגשות ושירי מלחמה והעלאת המורל הצבאי חשובים לא פחות. טור אישי

אפרת קרסנר | 5/10/2024 19:59

משנה של שירי מלחמה לשירי תקווה (צילום ניר אמיתי, עומרי סילבר, פלאש 90/ נעם רבקין פנטון, משה שי, קוקו, אייל מרגולין, יוטיוב/ שחר טבוך, shutterstock)

בשנה שעברה חגגו תחנות הרדיו באופוריה עם ההישג המטורף של נועה קירל וישראל באירוויזיון כשזמרת הפופ זכתה במקום השלישי והגבוה מאוד בתחרות השירים הבינלאומית.

זה גם היה הישג דיפלומטי שמיצב את מעמדה של נועה קירל כוכבת פופ מוכרת לא רק בישראל, אלא גם באירופה. השלב הבא היה הופעות הענק בפארק הירקון שהיו שתיהן סולד אאוט, ואז קרה ה-7 באוקטובר ואיך שגלגל מסתובב לו. אנחנו נמצאים שנה אחרי הטבח המזעזע ונועה קירל לא מצליחה למכור כרטיסים באותו הקצב כמו בשנה שעברה.

את שירי הפופ הקופצניים של נועה קירל ואנה זק, שהובילו במצעדי המוזיקה השנתיים החליפו שירי העלאה של המורל במקביל לשירי זיכרון. הם היו בעלי זיקה למסורת היהודית וחלקם גם היו מאוד עצובים.

שירו של יגל אושרי "לצאת מדיכאון" פרץ בצורה מטורפת דרך הרשתות החברתיות אל תחנות הרדיו והפך ממש להמנון העידוד של המלחמה בתחילתה, זאת לצד שירו של אייל גולן "עם ישראל חי" שהצליח לכבוש את כל הקהלים בישראל.

שירי הפופ שהפכו ללהיטים והיו אמורים למצב את נועה קירל ככוכבת הפופ הכי גדולה בישראל שעומדת לפרוץ בקריירה בינלאומית נשכחו. קירל אמנם חזרה לשחרר מספר להיטים בקיץ האחרון, במקביל לטירוף הטיקטוק של השיר "נאדי באדי" שכיכב בכל פלייליסט אפשרי בחודשים האחרונים. נדמה היה שהיינו צריכים לחכות לפחות חצי שנה עד שנוכל להוציא שירים שמחים שוב.

גם תחנות הרדיו ומגישי הרדיו היו שותפים למהלך הזה. בתחילת המלחמה ובחודשים הראשונים שלה המגמה הייתה לשדר שירים עצובים, שירים למען החיילים והלוחמים בשדה הקרב ושירי זיכרון. הציבור הישראלי היה זקוק לזמן להתאבל על מה שקרה לו בטבח של שמחת תורה, ונדמה שאנחנו עדיין מתאבלים אבל לאט לאט מתאוששים.

בשנה שעברה "יוניקורן" זכה בשיר השנה, ולישראל ולנועה קירל הייתה תקווה שהנה - זמרת ישראלית פרצה את תקרת הזכוכית וגרמה לעולם להתאהב בנו. כמה שאנחנו טעינו אז. תקופת החנופה שלנו לחו"ל הסתיימה, והתחילה תקופת "חרבו דרבו".

כזכור שירם של צמד ההיפ הופ נס וסטילה שנכתב בהשפעת מלחמת חרבות ברזל והוקדש לכוחות הביטחון ולחיילי צה"ל, לא ניסה ליפות את המציאות שלנו והביע בדיוק את מה שכולנו הרגשנו אחרי הטבח הנורא בשמחת תורה. "חרבו דרבו" היה כל כך ישיר ובוטה שהוא מנע את קבלת הויזה של נס וסטילה לסיבוב ההופעות שתוכנן להם בארצות הברית, אבל השניים לא התנצלו לרגע, למרות הסערה הגדולה שהשיר גרם.

ה-7 באוקטובר היה סוג של שעון מעורר למצב שאנחנו נמצאים. גם אני באופן אישי התרשמתי מפריחתה של תעשיית הפופ בישראל, בין השאר בזכות סטטיק ובן אל, אגם בוחבוט, אנה זק ונועה קירל. אך בתקופת המלחמה היה נדמה כאילו כל זה נשכח ונעלם.

רק בחודשים האחרונים, בתחילת הקיץ, החלו בתחנות הרדיו לשנות כיוון ולתת מקום גם ללהיטי פופ רגילים וכך נועה קירל בעצם עשתה מעין סוג של קאמבק שהחליטה לשחרר מספר להיטים אחד אחרי השני במשך זמן יחסית קצר. אליה התווספו אומנים נוספים כמו "מכשפה" של סטטיק ועדי ביטי שכבש את הטיקטוק לצד "נאדי באדי" של שחר טבוך ואגם בוחבוט.

"גם בשעות החשוכות של הלילה - תמיד יהיה כוכב קטן שיאיר לך": נדמה שלמרות החושך הגדול, האבל והחורבן שישראל חוותה בתחילת השנה שעברה, אומני ישראל ניסו להמשיך הלאה ולקיים מופעים שמחים לצד מחוות למען החטופים (שעדיין נמצאים בעזה, שנה אחרי!) ולמען כוחות הביטחון. כך עשה אייל גולן בסבב ההופעות שלו באמפי בקיסריה.

"עם ישראל חי" - לא סתם הפך שירו של אייל גולן לאחד המושמעים, יש בו משמעות ותקווה לעתיד טוב יותר. הלוואי שהשנה הזאת תהיה יותר טובה מהקודמת, מלאה במוזיקה מרגשת ושמחה.