תרבות ופנאי
בעתיד יש הווה: אלבום יפהפה שכדאי להקשיב לו - ביקורת אלבום
הזמר שי נחייסי שייך לזן מעניין של אמנים שמנכיחים את הזהות הפריפריאלית שלהם במוזיקה וביצירות ועורכים חשבון נפש עם העבר. במבט ראשון, קל לשייך אותו לסוגת האמנים שהם "קול של דור"
שי נחייסי שייך לזן מעניין של אמנים שמנכיחים את הזהות הפריפריאלית שלהם במוזיקה וביצירות ועורכים חשבון נפש עם העבר. במבט ראשון, קל לשייך אותו לסוגת האמנים שהם "קול של דור".
זאת מאחר וחלקים לא מבוטלים מהאלבום עוסקים במושגים ומונחים שקל להזדהות איתם: מ- FOMO ועד טעויות עבר, ריקנות ועוד. בכל הנושאים האלו נחייסי אכן עוסק אך בתבונה רבה ומבלי ליפול לקלישאות.
הבולט שבהם הוא "חמישי בלילה", אשר נכתב והולחן על ידו. זהו סינגל פתיחה של האלבום שבתחילתו, ניתן להתרשם מהסגנון הווקאלי של נחייסי שתחילה נשמע כמו מוואל ארוך ואז ממשיך ומפתיע בקצב אחיד אשר מסתנכרן עם הביט ואפילו מציג בו גם נגיעות רגאיי.
"חמישי בלילה" הוא תיאור של נחייסי שמנהל דיאלוג פנימי עם עצמו לאחר שחזר מיציאה בעיר הגדולה. בין חיפוש לחנייה לחיפוש עצמי, הוא מנהל עם עצמו דיאלוג מורכב על מקומו בעולם ועל טעויות עבר.
זה שיר טוב ואישי שמצליח לזקק את תחושת הריקנות שמאפיינת את הדור הנוכחי ושצצה אחר הקתרזיס. גם "בעתיד יש הווה", שיר הנושא של האלבום שגם הוא נכתב והולחן על ידי נחייסי, נחייסי מתאר את חייו כאמן ואת הקושי והסיזיפיות בלכתוב שיר.
מדובר בשיר שלא מסתפק בלבטא את הקושי, המורכבות והאתגר הברורים במסע כזה אלא גם כזה שמציג את מה שבא אחר כך. באמצעות המשפט "כמה קשה לשאוף ת'אושר כשהכל מאוד עייף", מודה הזמר על הקשיים שהמסע הזה מייצר ובעיקר מנסה גם להודות לאשה שלצדו.
בנחייסי קיים אלמנט מתעתע. במבט ראשון הוא נראה תל אביבי והיפסטר אך כשצוללים פנימה לתוך האלבום מגלים אמן מוזיקלי בשל ומורכב שכותב את מרבית השירים שלו בעצמו ופותח את כל הפצעים ושם את התחושות על השולחן.
ניתן לראות זאת כמו ב"נעורים" היפהפה שבו נחייסי מנהל דיאלוג עם הנער שכיום, במקום לשמוח על ההישגים שקצר הוא מרגיש ריקנות וכהות חושים. הדבר מקבל משמעות כפולה כשנחשפים לעבר של נחיסיי – עליו סיפר בראיונות שונים ושמתוארת הילדות והחיים הבוגרים והטעונים בצל הורים גרושים.
גם ב"המרחק" שכתב ביחד עם אשתו רומי גורפינקל, מדובר בשיר שמתאר תקופה זוגית אישית שעוסקת במערכת יחסים מורכבת וטעונה. אוצר המילים בשיר הזה מעניין ודואלי כמו המשפט "איך החיים הפכו סימפוניה לא שפויה, מי בתפקיד של מי, מי מנגן על מה". מדובר במשפט שמקבל משמעות כפולה לנוכח העובדה שנחייסי אמן.
הפרסונה הבימתית והמוזיקלית של נחייסי יכולה במבט ראשון לתייג אותו כאמן שמשתייך לז'אנר הפופ האמוני אך נחייסי. כך נראה, מנסה ומצליח להימנע מהזיהוי הזה. הוא אכן מפרלטט עם הפופ האמוני אך הוא יותר שייך לסוג של אמנים שהגיעו מהפריפריה ללב הסצינה התל אביבית מבלי לזנוח את העבר שלהם והמסורת.
שיתוף פעולה נוסף ומעניין באלבום הוא "הכל משתנה" שבו נחייסי מארח את ארז לב ארי . זה דואט גברי, חושפני שעוסק בפחדים ובשדים פנימיים של אמן שאופפות אותו לאורך הקריירה. גם בקליפ של השיר, שבו נחייסי ולב ארי לבושים באופן זהה יש סאבטקסט שמצביע כי התחושות זהות וכל אחד שר בעצם גם על האחר.
עוד ב-
הפורטה של "בעתיד יש הווה" היא העובדה שהוא מצליח להיות אלבום אישי וחושפני אך בו זמנית גם אלבום צנוע , יפהפה ובטעם של פעם. הוא עוסק ברצונות, בתשוקות, בחרטות ובמרדפים אחר הצלחות ונע בין עולמות רוחניים , אישיים , זוגיים וגשמיים.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
