אחרי כמעט שלושים שנה מהופעת הבכורה שלו בדמות צ'נדלר בינג בסדרת הקאלט "חברים", בזכותה מיצב את עצמו כאחד הכוכבים הגדולים בסדרות האמריקאיות, מת'יו פרי מוציא אוטוביוגרפיה מרתקת בשם "חברים, מאהבות והדבר הגדול הנורא" שיתורגם לעברית ויגולל את הסיפורים המשמעותיים בחייו.

בפתח הדבר כתב: "היי, קוראים לי מת'יו, אם כי אתם אולי מכירים אותי בשם אחר. החברים שלי קוראים לי מאטי. ואני אמור להיות מת. אם תרצו, תוכלו להתייחס למה שאתם עומדים לקרוא כאן כמסר מהמעבר. מעבר לי זה היה היום השביעי של הכאב. כשאני אומר כאב, אני לא מתכוון לכאב של בוהן שנתקעה בקצה השולחן, או לכאבים שגרם הסרט "ללכת על הכול 2". אני מתכוון לכאב הכי נורא שהרגשתי אי פעם - האידאל האפלטוני של כאב, הדימוי המזוקק שלו. שמעתי שאנשים טוענים שהכאב הכי גרוע הוא כאב הלידה. טוב, זה היה הכאב הכי גרוע שאפשר לדמיין, אבל בלי הסיום המאושר של רך נולד בזרועותיי".

עוד המשיך וכתב: "יש גיהינום. אל תיתנו לאף אחד לומר לכם אחרת. הייתי שם. הוא קיים. סוף הדיון. בלילה המדובר החיה הייתה אני. עדיין צרחתי, נלחמתי בשיניים כדי לשרוד. הדממה, משמעותה הייתה הסוף. לא ידעתי עד כמה הייתי קרוב לסוף".

עוד ב-

כוכב חברים בווידוי מדאיג: "אני אמור להיות מת, יש גיהנום"

לכתבה המלאה

עוד המשיך: "בנקודה הזאת כבר ידעתי על התמכרות לסמים ולאלכוהול יותר מכל מאמני החיים ומרוב הרופאים שפגשתי בכל המוסדות האלה. לדאבוני, כל המידע הזה לא תרם לי כלום. אם כרטיס הזהב לפיכחון היה קשור לעבודה קשה ולמידע שנלמד, המפלצת הזאת בתוכי הייתה הופכת לזיכרון קלוש ולא נעים. הפכתי את עצמי למטופל מקצועי רק כדי להישאר בחיים. בואו לא נייפה את זה יותר מדי. בגיל ארבעים ותשע, עדיין פחדתי להיות לבד. כשהייתי נשאר לבד, המוח המשוגע שלי (משוגע רק בתחום הזה, דרך אגב) היה מוצא איזה תירוץ לעשות משהו שלא יעלה על הדעת: לצרוך אלכוהול וסמים. אחרי שעשורים שלמים בחיי נהרסו משום שעשיתי את זה, אני מת מפחד לעשות את זה שוב".