בסיום תוכנית הבכורה שלהם ב"פגוש את העיתונות" שאל עמית סגל את בן כספית איך היה לו. זה היה עוד רגע של סמול-טוק ביניהם, כביכול משהו שלא קשור לתוכנית עצמה, אלא רק מסביב לתוכנית. המוטיב הזה חזר על עצמו מדקת הפתיחה ועד לסיום: הצופה מוכנס לכאורה אל מאחורי הקלעים של "פגוש את העיתונות", החל מחדר האיפור, במה שאמור לסמן שאיננו מבוים. נחשו מה, לא תאמינו, גם זה לא ספונטני. ברכות על הקונספט החדש - לביים את הבלתי מבוים.

כספית, למקרה שהייתם במתח, השיב לסגל שכבר היו תוכניות טובות מאלו. הוא לא טעה. לאורך התוכנית כספית בעיקר השתדל לייצר את הדמות הבוגרת, העוקצנית, זו שממרום ניסיונה והבנתה יכולה לבטא אמת נוקבת בציניות משעשעת וקרת רוח. כספית למעשה אומר לפוליטיקאים, "אין לי כוח לשטויות שלכם, אני מכיר אתכם". אבל בינתיים מי שעלול לעייף את הצופה זה דווקא גל.

כספית אולי לא הבריק, אבל לצדו הפגין סגל דומיננטיות של עיתונאי שבשלב מוקדם מדי בקריירה שלו הוכרז כמטאור. סגל, אמנם אינטליגנטי וידען, אך איננו מראיין איש - הוא פשוט מדבר במקום האיש: כמעט ואין מרואיין, לא שומעים אותו, אלא בעיקר את המראיין. זה נדמה שיש לסגל קול פנימי שאומר לו שהוא הכוכב של העסק, גם אם המרואיין הוא רמטכ"ל לשעבר או שר אוצר, או דמות מפתח בליכוד. סגל נמצא מבחינתו בתוכנית בשביל לשמור עלינו מכל הממבו-ג'מבו של הראיונות: במקום זה, הוא טורח לספק לצופים עוד ועוד "מנות עמית סגל". זה לפעמים טעים, כבר אמרנו, סגל אינטליגנטי וחד, אבל פעמים, לא להאמין, גם מעניין לשמוע את התשובה, לא רק את השאלה.

עוד ב-

עמית סגל: בן גביר פיצח את הקוד של כספת החדשות

לכתבה המלאה

אלא שעם כל הכבוד לכספית ולסגל, יש ל"פגוש את העיתונות" כוכב על בלתי מעורער: קוראים לו, בנימין נתניהו. איך לומר, בלי נתניהו אין מודל ל"פגוש את העיתונות", לפחות לא על פי תוכנית הבכורה אמש עם כספית וסגל. אין אורח באולפן שלא נשאל על נתניהו. ועוד נתניהו, ועוד נתניהו, ועוד נתניהו. זה לא אומר שיש ברירה אחרת לסגל וכספית: הם בטח יטענו להגנתם שנתניהו הוא הנושא החם. צודקים, הנושא שמאפיל על הכל. נתניהו כל כך נוכח וכל כך חזק, שספק אפילו אם השידוך בין סגל לכספית - כביכול משני עברי המתרס - היה בכלל יכול להיווצר בלעדיו.