אם ההנקה קשה לך, תדעי זה לא חובה, יש מטרנה סימילאק וכל אחד יכול לעזור ולתת לו בקבוק וכך הגוף שלך יבריא ויתחזק מהר יותר.... ותשכחי הכל עוד שנה תרצי אח או אחות לתינוק שלך... הכי חשוב שאת תרגישי טוב התינוק יגדל גם עם תחליפי חלב....

אי אפשר להתווכח עם תחושות,בכל מקרה חרף הכאבים התגובה שלך מוגזמת וכדאי שתלכי לטיפול .ככל שתמשיכי עם גל המרירות שפוקד אותך את עלולה לאבד את הזוגיות שלך וכדאי לך להפנים שצריך לדעת להתנהל גם במציאות מורכבת ממליץ על טיפול תומך בהקדם החיים היפים והטובי ם עוד לפנייך.

יש דיכאון לידה אבל כאשר יש בעל ליד הילד שעוזר מה הבעיה? ללכת לטיפול נפשי

עדי זקוק לך. לא צריך להיות לך זמן למחשבות טורדניות. לפעמים אנשים קרובים שמתאיםחוזרים בגלגול אז אולי ילדת את נשמת אחיך אפילו שהמחשבה קשה. חשוב לזכור רק את הטוב ולהשאיר את הרע מאחור

שתי ילדי 13חודשים בלבד הבדל ביניהם בלי עזרה ולא זוכרת שלא הייתי קשורה לאף אחד מהילדים.דור של מפונקים

קודם כל המון המון מזל טוב, ככה זה כשאת הורמונלית ואחרי לידה, מהר מאד את תתגברי על החששות ותתחילי להנות מהתינוק החדש, המון המון מזל טוב !!

דווקא בתור אחות ועוד מיילדת ,הייתי מצפה שהיא תדע יותר מה צפוי לה אחרי לידה. זה שזה תפס אותה בהפתעה נראה כאילו היא לא היתה על הפלנטה שלנו. הייתי גם בודקץ אםצהיא לא חווה דיכאון אחרי לידה,כי התיאור שלה מוגזם.

למה הכול כול כך חשוף ,מה חשוב השיתוף הזה לא איזה סלב על גשו טיפול פרטי יתאזן וזהו למה הכול בחוץ תמונות חושפניות משפחתיות דיכאון תשאירו משהו לכם זה נורא החשיפה הזו

אין ספק שהגדלת משפחה ולידת תינוק חדש אינה ארוע משמח בלבד הוא כרוך בהרבה קושי. אני זוכרת איך עד שהבנו (בטיפת חלב) שהבן שלי בעצם יונק על ריק כי לא עלה במשקל, הוא היה תלוי על החזה שלי שעות רבות. בגדול יולדת צריכה תמיכה והכלה של כל הסובבים אותה. ובדיקה שחלילה אינה סובלת מדיכאון לידה. הכל ניתן לטיפול ואחד הדברים הטובים הוא שמאי מדבררת את הקושי וזה אין ספק יעזור לה לצאת מהמצב ובסוף תגדלה שגידול ילדים יכול להיות קשה אך גם משובב נפש.

לא יזיק לך לגלות מעט אמפתיה למצוקתה. לא הכל זה יחסי ציבור

מאי יקרה. מה שאת מתארת בגילוי לב וכנות אמיצה, קורה אצל כל אמא אחרי לידה. אני יודעת שזה מבהיל ומתסכל אך תדעי שזה כל כך טבעי. הייתי מציעה לך לא להיות לבד, לבקש עזרה עם עדי וללכת לתפוס תנומה. לאפסן עמוק במגירה רגשות אשם. מהמעט שהיצלחתי להכירך בתוכנית, אני משוכנעת שאת ומשה תמצאו את הדרך. את אמא טובה שלא בטובתה נקלעה לתקופה קשה. את לא מרגישה שהתאבלת מספיק על אחיל ולכן את לא מסוגלת לחוש שמחה עם הולדת בנך. אל תדאגי , הכל יסתדר. תשתדלי לקחת זמן התאוששות בשבילך (אמא לארבע בנות ועשרה נכדים).

אני בטוח דזה יעבור לך מכיר מלא מקרים כאלה את צריכה פשוט להניח לזה אבל לא לעזוב את זה ללכת לקבוצת תמיכה ושם הכל יסתגר על בטוח מבטיח לך לא יום ולא יוממים זה התמדה אבל שווה אצלי אפילו יותר גרוע היה את יכולה לדבר איתי בפרטי יסביר לך הכל

כאילו משהו חדש. לכולן כואב, בסוף עובר. הם גם ישנים. ויש כאלה שלוקח להן יותר זמן להיקשר, גם זה יבוא. כלום לא מיוחד, וכבר שנים מדברים על הקשיים פתוח. אס לכבוד מה הכתבה? אאאההה יחסי ציבור. שלא יחסר