200 אלף דירות משמשות, כך לפי נתוני הלמ"ס שפרסם שמשק בית מכיל כ-3.25 איש, כ-650 אלף ישראלים. אם תורידו כמה אלפי דירות שמוכנות לאכלוס מתוך המלאי, תבינו מדוע מבקר המדינה פרסם בשנה שעברה נתונים על מחסור של 189 אלף דירות.

בשנת 2017 פרסמה המדינה תכנית אסטרטגית לדיור עד שנת 2040. לפי התכנית, המדינה תהיה זקוקה ל-1.5 מיליון דירות עד 2040, כשבפועל נבנות 55 אלף דירות בשנה. המספרים האלה הגיוניים, משום שבמשך 23 שנה ישראל תצטרך לבנות 65 אלף דירות (200 אלף איש בישראל, לחלק למספר האנשים במשק בית שווה למספר הדירות הדרוש). יחד עם זאת, בהתחשב  בפחתים וחוסרי עבר, התכנית מדברת על צורך של 2.6 מיליון דירות - כלומר - 113 אלף דירות בשנה מאז 2017. התכנית הזאת לא מעודכנת, כיוון שהמספר גדל מאז. ישראל סיפקה בקושי מחצית ממספר הדירות מדי שנה. אבל גם אם נתעלם מפערי העבר, מתי בפעם האחרונה נבנו 65-70 אלף דירות בשנה? המספרים נמוכים יותר, וגם בשנת שיא כמו השנה, לא הגיעו למספר הזה.

ויש עוד נקודה אחת חשובה: צריך לשים לב למספר הדירות הקטנות. בישראל יש עשרות אלפי דירות קטנות, של 1-2 חדרים, שמשפחות אינן זקוקות להן. אם נדייק, אז לפני נתוני הלמ"ס במחוז תל אביב ובמחוז חיפה מספר הנפשות הממוצע למשק בית נמוך יחסית, כתוצאה ממבנה גילים מבוגר יחסית לעומת שאר המחוזות. זה בא לידי ביטוי בריבוי של משקי בית של יחידים וכן במספר נמוך יחסית של ילדים במשקי הבית. באזורים הללו, הכל לכאורה בסדר משום שאין כמעט משפחות שלא מוצאות דירה. לעומת זאת, במחוז הדרום ובאזור יהודה והשומרון מספר הדירות נמוך משמעותית ביחס לגודל האוכלוסייה, בשל מבנה גילים צעיר ומספר נפשות ממוצע גבוה למשק בית. במילים פשוטות: יותר מדי דירות 2-3 חדרים שלא מתאימות למשפחות מרובות ילדים, עומדות ריקות וממתינות לשוכר או לקונה.

עוד ב-

200 אלף דירות ריקות קיימות בישראל - מה לא מספרים לכם?

לכתבה המלאה

לסיכום, נראה כי חוסר של עשרות אלפי דירות בישראל, חלקן ריקות, נטושות או לא מאוכלסות ונכללות במניין הדירות, תורמות לפער בין הביקוש להיצע. משום שעקומת הביקוש קשיחה, הפתרון היחיד שהמדינה צריכה לחפש הוא הגדלה משמעותית של ההיצע - כלומר, בניה של 70-100 אלף דירות בשנה ועצירה כמעט מוחלטת של בניית צמודי קרקע.