דעות

שמואל דונרשטיין: "יש לגבש תוכנית להצלת התעשייה"

משבר הקורונה הוא הקשה ביותר עמו התמודד יו"ר ובעלי חברת רב-בריח בכל שנותיו בתעשייה. עצירת תשלומים, יצירת ביקושים יזומים ובעיקר קבלת החלטות על פני עוד מסיבת עיתונאים - הם רק כמה מהצעדים שעל הממשלה לנקוט באופן בהול

שמואל דונרשטיין | 29/3/2020 15:59 1

"אל תמתינו שהסערה תעבור, למדו כיצד לרקוד עם הגשם" אמרה ויויאן גרין, אלמנתו של הסופר הבריטי המפורסם, גרהם גרין. בימים אלה, כל אחד ואחת מאתנו לומד קצת "לרקוד עם הגשם". כולנו נאלצים להתמודד עם הקשיים שנכפו עלינו כתוצאה מהמציאות החדשה.

בימים אלה אני מוצא עצמי, יו"ר תאגיד בינלאומי, המחזיק 6 מפעלים, באשקלון ובכרמיאל, המעסיקים כ-1,000 עובדים, מתמודד עם האתגרים המורכבים ביותר עימם התמודדתי בכל שנותיי בתעשייה הישראלית.

עם תחילת המשבר, נאלצנו להתמודד עם בעיות בתובלה הימית, במסגרתן אוניות רבות אשר הגיעו מחו"ל, לא הורשו להיכנס לגבולות ישראל מכיוון שהיו עליהן עובדים זרים ממדינות אשר מצויות בהסגר. בהמשך, נאלצנו להתמודד עם בעיות בתובלה אווירית למדינות שונות בגלל סגירת הגבולות והפסקת הטיסות.

היקף פעילות הייצוא שלנו ספג מכה קשה ביותר, עם ירידה של 90%. הסגר שהוטל במרבית מדינות העולם אליהם אנו מייצאים, כמו קולומביה, ברזיל וניגריה, הוביל לשיתוק מוחלט של ענף הקמעונאות. זאת בצד מחיר הנפט שצנח, הובילו להפסקת פעילות זו לחלוטין, גם בתחום הנעילה וגם בתחום הדלתות, וגרמו להפסד של מיליוני דולרים. לשמחתנו, ענף הבנייה, אחד מקטרי הצמיחה במשק, הוגדר כענף חיוני וככזה ממשיך לעבוד עד אשר יוחלט אחרת.

הבעיה העיקרית של התעשייה, נכון להיום, וככל הנראה לטווח הקצר-בינוני, הינה הירידה בביקושים בארץ ובעולם (להוציא תעשיות המזון והפארמה). המגיפה משתוללת בכל העולם והפסקת הפעילות נעשתה בבת אחת וללא רחמים.

אנחנו עוד לא ב'שיא' המשבר וברור לכולנו שאת הנזק הכלכלי האדיר שאנו חווים היום, נמשיך לסחוב גם בשנים הקרובות. המציאות הכלכלית שכולנו הכרנו עד לא מזמן, תשתנה ותגרום לכולנו להשתנות יחד איתה. אבל דבר אחד אני יודע, שאסור לנו להמשיך ולרקוד עם הגשם, כפי שקורה בחודש האחרון.

נקודת האל-חזור

ראש הממשלה ושר האוצר חייבים להתעורר ולהתחיל לקבל החלטות אמיצות - ליישם תכנית חירום כלכלית לאומית אמיתית, ולא מסיבות עיתונאים יומיות; אחרת נמצא עצמנו בנקודת אל חזור עבור המשק הישראלי, ובתוכו התעשייה הישראלית כחול-לבן. תעשייה זו מספקת פרנסה לעשרות אלפי תושבי ישראל, ומהווה את אחד ממנועי הצמיחה העיקריים של המשק.

לראייתי, יש לכנס ועדה דחופה שתכלול את משרדי הממשלה העיקריים, נציגי המגזר העסקי, התאחדות התעשיינים ובנק ישראל על מנת לגבש תוכנית חירום לאומית להצלת התעשייה הישראלית. בתעשייה ובמגזר העסקי יש מספיק אנשים מנוסים, שיוכלו לסייע בתכנון 'היום שאחרי', וזאת על מנת להבטיח את השטחת עקומת המשבר בזמן קצר ככל האפשר.

תוכנית החירום חייבת לכלול בראש ובראשונה, תקציב חירום לתעשייה, המוערך כיום בכ-12 מיליארד שקלים, אשר יאפשר התמודדות יעילה יותר עם השלכות המשבר. התוכנית צריכה לכלול תשלום פיצויים, דחיית תשלומים ואף ביטול תשלומים לבעלי עסקים.

כמו כן, על הממשלה למנף את כוחה ויכולתה ליצירת ביקושים ועבודה בתעשייה הישראלית, שנמצאת בעיקרה בפריפריות, והיא זו שמעסיקה את מרב העובדים מחוץ למגזר הממשלתי והשירות הציבורי. אבטלה כמו שאנו רואים היום ביישובי הפריפריה, תיצור ערי רפאים של אלפי זוגות שיעזבו למרכז הארץ בחיפוש אחר פרנסה וקיום בכבוד.

בנוסף, יש לפתוח במיידי את גבולות ישראל להובלה ימית של סחורות ומוצרים מחו"ל ומסין בעיקר. היה ומשבר הקורונה יסתיים ללא כל תוכנית מפורטת כזו, המשק הישראלי יימצא עצמו במיתון שכמותו לא חווינו מאז שנת 1973.

כבר עכשיו, המשבר שנוצר הוא עצום ובלתי נתפס, אבל חייבים להתחיל בעשייה. כה אמר הדאלי למה: "יש יומיים בשנה שבהם אי אפשר לעשות כלום. אחד מהם נקרא אתמול והשני נקרא מחר". אז אל תתנו לתעשייה כחול-לבן לגווע. צריך לפעול עוד היום.