לא משנה מהיכן מסתכלים, התמונה חדה וברורה: הורדות הדירוג לישראל – אלה שהיו ואלה שעוד כנראה תבואנה – הן מהלומה כלכלית שפוגעת בכל אחת ואחד מאיתנו, באופן ישיר ועקיף. בין השאר מתבטאת הפגיעה בהתייקרות חדה בעלות גיוס ההון והחוב הממשלתי, שמקצצת בהתאם את תקציב ההוצאות על שירותים ציבוריים; נסיגה של חברות בינלאומיות מהשקעות מקומיות; שחיקה מהירה בצמיחה ובתוצר; היחלשות השקל וחשש מהתפרצות לחצי אינפלציה מחודשים; האטה חדה בהיקף הגיוסים לתעשיית ההייטק הישראלית, ואלו רק חלק מהאתגרים והסיכונים שנערמים כעת. 

השילוב המטריד של משבר ביטחוני חסר תקדים, מדיניות ממשלתית כושלת ומסוכנת לעתידנו לצד התערערות האיזון הכלכלי עשוי להביא לתוצאות הרות אסון ולהתכתב עם המוטיבציה הגוברת של ישראלים לבחון חלופות מגורים במדינות זרות. דה פקטו, הפגיעה לא נובעת רק מעצם הנטישה של רבים, אלא גם בשל העובדה כי רובם המוחלט של אלו שעזבו, או שוקלים זאת, נמנים עם ההון האנושי היצרני ביותר, בתחומי רפואה, מדע, טכנולוגיה, פיננסים ועוד – שהם מנוע הצמיחה של הכלכלה הישראלית. זהו למעשה גל עזיבה שהחל עם הופעתה של המהפכה המשטרית בניצוחם של לוין, נתניהו ורוטמן. 

אולם לא רק יחידים ומשפחות בוחנים אפשרויות להעתקת המגורים אל מעבר לים. גם חברות עסקיות עלולות לשקול מהלכים דומים והסיכויים לכך ודאי יזנקו אם יחלו לבצבץ סימנים לתרחיש קיצון שעד לאחרונה נראָה בלתי נתפס: מגבלות מטבע חוץ. 

למרות יסודותיה האיתנים של כלכלת ישראל, אם אכן יתממש האיום של זליגת הון מהמדינה, עלולה המדינה להחיל מגבלות על החזקת מטבע חוץ או השקעה מחוץ לישראל – כפי שחלו על חלק ממדינות אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה וכפי שחלו על ישראל עד שנת 1998. 

אכן, מגבלות מוניטריות אינן מאפיינות כלכלות מפותחות ליברליות בתקופות של שגרה, אך למרבה הצער, הגורמים הנפוצים ביותר להחלת מדיניות של מגבלות מוניטריות – שהן דרך של מדינות להתמודד עם מצוקה פיננסית קיצונית – מתקיימות במדינת ישראל בימים אלו, בהן בריחת הון; אינפלציה; תקציב מלחמה; ירידה בהיקף הייצוא ועוד. אני מקווה שתרחיש כזה לא יתממש, אבל הקצאת כספים להשקעות מחוץ לישראל עשויה, נוסף על יתרונות רבים אחרים, להגן על המשקיע הישראלי גם מפני סיכון זה.

כמייסד גוף השקעות בנדל"ן בחו"ל, עם ניסיון של שלושה עשורים בהשקעות מעבר לים גם עבור משקיעים ישראלים, המלצתי להקצות חלק מתיק ההשקעות להשקעות נדל"ן מעבר לים איננה המלצה חדשה – אני מכיר היטב בתרומה שלנו למשקיעים, למשק ולקופת המדינה, המגיעה בדמות ניכוי מס במקור של סכומים משמעותיים במקביל לתשלומי המס שבהם נושאים המשקיעים שלנו כחוק. גם השקעה מחוץ לישראל מכניסה כספים לישראל ומעשירה את קופת המדינה. אני מקווה שלא יינקטו צעדים בכיוון של אימוץ מגבלות מטבע חוץ, כיוון שאלו יאלצו אותנו לנייד את הפעילות למדינה אחרת, לשרת משקיעים זרים ולמעשה לגרוע מקופת המדינה סכומי כסף משמעותיים. תרחיש כזה ישקף אסון כלכלי ועלול להפוך את ישראל מ-Startup nation לכזו שנדרשת To start up the nation. 

להתנער מהקונספציה גם ביחס לתיק ההשקעות
האמור עד כה לא נועד כמובן להלך אימים או להצביע על עתיד קודר, אלא לשקף בצורה ישירה את אוסף הסיכונים הכלכליים שאורבים כמעט בכל פינה, ועשויים להתממש אם לא נראה שינוי פרדיגמה וביצוע פעולות נחושות מצד הממשלה לייצוב הכלכלה ועצירת ההליכים להפיכת המדינה לדיקטטורה דה-פקטו. 

מכאן, שבהינתן המצב, ניצבות בפני כל משקיע שתי אפשרויות: האחת, לאחוז בתקווה שלא יתממשו עוד סיכונים וזעזועים שישפיעו על תיק הנכסים; והשנייה, ללמוד מאירועי עבר, בפרט הטלטלות האחרונות ולחלץ את התובנות המתבקשות תוך חתירה ליישום העקרון הבסיסי והחשוב ביותר בתיק: פיזור וגיוון (diversification).

חלק מפיזור יעיל הוא פיזור בין השוק המקומי לשוק שמעבר לים. בקרב משקיעים מקומיים נפוצה תופעת "הטיית הביתיות" (Home Bias), שלפיה נוטים לרכז את מרבית ההשקעות והכספים שלהם במדינת המקור, כלומר בישראל. יש יתרון מתבקש בהעדפת השוק המקומי והמוכר על פני שווקים זרים, אלא שהכול תלוי באיזון וביכולת לשלב באופן חכם בין שני השווקים – המקומי והגלובלי. הקצאה של חלק יחסי מתמהיל הנכסים להשקעות במדינת המקור היא נכונה, חשובה ומתבקשת – גם אנחנו כגוף השקעות עושים זאת באמצעות השקעה בפרויקטי נדל"ן בישראל יחד עם קרן ריאליטי זה שנים רבות. למעשה, השילוב בין השקעה מקומית והשקעה מעבר לים משקפת מדיניות של ניהול סיכונים אפקטיבי, שתאפשר התמודדות עם אירועים בלתי-צפויים.

מחקרים רבים שעסקו בנושא הוכיחו כי ריכוז כספי ההשקעה במקום אחד, בייחוד אם מדובר בשוק זעיר (ישראל מהווה כ-0.4% במונחי שוק עולמי) ונעדר יציבות, הוא שגיאה אסטרטגית שטומנת בחובה סיכון מהותי וסתירה מוחלטת של עקרון הגיוון בתיק ההשקעות. המפתח לגידור סיכונים הוא הגדלת החשיפה גם להשקעות בחו"ל.

בכל אופן, סיכונים הם חלק בלתי נפרד מכל השקעה, אבל, וזו הנקודה החשובה, בעוד את חלקם לא ניתן לזהות והם בלתי-צפויים כך שלא ניתן אפילו לשער שיגיחו פתאום - כמו למשל פרוץ מגפת הקורונה - יש סיכונים שניתן להימנע מהם מראש, בדומה כאמור לחשיפה גבוהה מאוד לשוק יחיד רווי סיכונים. 

גישה זו מתיישבת עם תיאוריית "החזית היעילה" שהגה זוכה פרס נובל לכלכלה, פרופ' הארי מרקוביץ', שעיקרה שילוב של השקעה בכמה סוגי נכסים, שאינם קורלטיביים האחד לשני. לפיכך, אחת מאותן השקעות שעונות על הצורך הזה היא השקעה בנכסי נדל"ן בחו"ל, המרכזת סל של יתרונות עבור המשקיע: פיזור גיאוגרפי, השקעה עם פוטנציאל תשואה אטרקטיבי, הגנה מפני לחצי אינפלציה, יצירת גידור אופטימלי מול תנודות השוק והגנה מפני ירידת ערך המטבע המקומי. 

עם זאת, יש ודאי לקחת בחשבון שהצלחתה של השקעה בנדל"ן בחו"ל תלויה במידה מכרעת בניסיון, הידע, היושרה, הכישורים והיכולות של המנהלים ושותפיהם האסטרטגיים בשוקי היעד, כמו גם בהלימה של מערכת האינטרסים בין המנהלים למשקיעים. 

בשורה התחתונה, רצף ההתפתחויות, האירועים והדירוגים מציפים את חשש באשר למשבר פיננסי מקומי, ויחד עימו גם את הדאגה כי ציבור המשקיעים הישראלי לא ערוך למצב בו המשק יסבול במשך תקופה ממושכת מסנטימנט שלילי. לשם כך, נדרש לחתור לנטרול הסיכונים ופיזור הכספים להשקעות מעבר לים, מהלך שמתבקש גם מצד משקיעים שנרתעו בעבר מאותן השקעות, אלא שכעת מבינים שדווקא אלמנט זה הפך עבורם ליתרון משמעותי, שנחוץ וחיוני יותר מאי-פעם.  

עוד ב-

המהלך של משרד האוצר: ינסה להשתלט על כספי הפנסיה?

לכתבה המלאה

אלחנן רוזנהיים הוא מייסד ומנכ"ל פרופימקס, העוסקת בהשקעות נדל"ן בשוקי מפתח בחו"ל עבור משקיעים כשירים