בג"צ דחה את עתירתם של 100 משרתי קבע בצבא בעבר או בהווה, וכן בני ובנות זוגם של משרתים או מי ששרתו בשירות קבע בעבר להורות לצה"ל לאפשר להם להקים ארגון עובדים.

העתירה כוונה כנגד האיסור הגורף המוטל על הזכות להקים ארגון עובדים של חיילים בצה"ל במסגרת פקודת מטכ"ל 8.0105 : "חייל לא יהיה חבר בארגון חיילים ולא ישתתף בפעילות להקמתו, לקיומו או לניהולו של ארגון כזה, לא ייתן כספים ולא יקבלם עבור ארגון כזה, לא ינהל תעמולה בקשר אליו ולא ישתף באספה שהארגון יוזם"

הרכב השופטים של העליון עוזי פוגלמן ממלא מקום הנשיא, יוסף אלרון ויעל וילנר, קבעו "חרף הפגיעה הנגרמת למשרתי הקבע, שאין להקל בה ראש כלל וכלל, דין טענתם זו להידחות. זאת, מכל הטעמים בדבר עקרונות יסוד של המסגרת הצבאית, המוליכים למסקנה כי הפגיעה אינה עולה על התועלת".

בג"צ קיבל את טענות צה"ל שבין השאר טען "תכלית האיסור על התארגנות חיילים היא לשמר מספר עקרונות חיוניים לתפקודו התקין של הצבא: היררכיה, משמעת, אמון בין מפקדים לפקודים, וא- פוליטיות. כך, השירות בצה"ל, כמו בכל כוח צבאי מאורגן אחר, מושתת בראש ובראשונה על היררכיה פיקודית, ועל ערך המשמעת, קרי – כפיפות לסמכות הפיקודית".

השופטת וילנר שכתבה את פסק הדין שהתקבל פה אחד הסבירה כי האיסור על
התארגנות חיילים פרושֹ על-פני זכות ההתארגנות כולה. לא רק הזכויות לשבות או לנהל משא ומתן קיבוצי נשללו בפקודת המטכ"ל, אלא אף הזכות ליצירת המסגרת הארגונית עצמה.

פס"ד ציין גם כי ההסדר הישראלי, האוסר על התארגנות באופן גורף – אינו ייחודי בנוף הדמוקרטי. בארצות הברית, ישנו איסור גורף על התארגנות במסגרת הכוחות המזויינים, איסור המעוגן בחקיקה פדראלית. גם איסור זה בסיסו הוא שמירה על עקרונות המשמעת וההיררכיה בצבא.

עוד ציינה השופטת וילנר כי האיסור על התארגנות עובדים בארץ חל גם על גופי ביטחון נוספים, וזאת מטעמים דומים לאלו שניצבים בבסיס ההסדר שהוחל על משרתי צה"ל. כך למשל, שוטרי משטרת ישראל, בניגוד למשרתי הקבע, מוגדרים אומנם כ'עובדים', ואולם זכותם להתארגן נשללה בחקיקה ראשית לפקודת המשטרה. איסור על התארגנות חל גם על סוהרים, כמו גם על עובדי שירות הביטחון הכללי, עפ"י חוק שירות הביטחון הכללי.

צה"ל מצידו פירט כי בכל הנוגע לטיפול ברווחתם של משרתי הקבע, נתונים לדרג הפיקודי כלים מגוונים לשקוד על רווחתם. בין אלו, קיימים מחלקת הפרט, נציב קבילות החיילים, ועדת הערר למשרתי הקבע, וכמובן – תפקידו המסורתי של הפיקוד הבכיר לפעול לרווחת המשרתים אל מול הדרג הפוליטי.

"אכן, יש לתת לזכויות המשרתים בצה"ל שימת לב יתרה, בשים לב לזכות הארגון שנמנעה מהם. אופיו ומהותו של השירות הצבאי 'גוזר' על המשרתים בו, שלא יוכלו להתארגן, ואולם, כפי שהדגיש צה"ל עצמו – גישה זו נשענת בין היתר על ההנחה כי משימה זו מונחת על כתפי הדרג הפיקודי הבכיר, וכי גם משרדי הממשלה השונים מכירים בצורך בקיומם של אמצעים משלימים להבטחת תנאיהם של החיילים בסדיר וקבע", ציינו שופטי העליון.

עוד ב-

"המצב חייב חשיבה אחרת": לראשונה בתולדותיו צה"ל נעזר במגזר הפרטי

לכתבה המלאה

ביהמ"ש גם עמד על מצבה היחודי של מדינת ישראל לעומת העולם, והתייחס גם לקיומו של ועד 'אזרחים עובדי צה"ל". "קיומם של הסדרים אלטרנטיביים, שאומצו בדמוקרטיות אחרות שזכו לשבת בשלווה, אינו מלמד על התאמתם לאתגרי הביטחון של ישראל. אין בידי לקבל את הטענה כי העובדה שישנם בצה"ל עובדים 'אזרחיים' המאורגנים ומיוצגים על ידי נציגות עובדים המוכיחה כי "התארגנות בתוככי צה"ל אינה זרה למערכת הצבאית כלל ועיקר. רבים מהטעמים עליהם עמדתי, הניצבים בבסיס האיסור על התארגנות חיילים, אינם רלבנטיים למעטפת האזרחית של הצבא", סיכמה השופטת וילנר בפסק הדין שדחה את העתירה.