בהתפתחות משמעותית המדגישה את האתגרים הפיננסיים המתמשכים בענף התעופה ההודי, הוציא בית הדין הלאומי לחוק החברות (NCLT) בניו דלהי הודעה לספייסג'ט, אחת מחברות התעופה המובילות בתקציב המדינה.

ההודעה מגיעה בתגובה לעתירה שהוגשה לפי סעיף 9 לחוק חדלות פירעון ופשיטת רגל (IBC) משנת 2016, המדגישה חוב תפעולי של כ-1.18 מיליארד רופי (כ-142,000 דולר). פעולה משפטית זו לא רק שופכת אור על קשייה הפיננסיים של ספייסג'ט, אלא גם מעלה שאלות רחבות יותר לגבי קיימותן של חברות תעופה זולות בשוק תחרותי ותנודתי.

העותרת, M/s Techjockey Infotech Private Limited, נקטה בצעד זה לאחר שספייסג'ט לכאורה לא שילמה עבור שירותי תוכנה שסופקו לחברת התעופה. מה שהופך תיק זה למעניין במיוחד היא הטענה כי ספייסג'ט הכירה בחוב אך לא נקטה צעדים להסדרתו.

הכרה זו עשויה לחזק את תיק העותרת ולסבך את ההגנה המשפטית של ספייסג'ט. החלטת ה-NCLT להוציא הודעה ולקבוע תאריך שמיעה ל-14 בנובמבר מאותתת על הרצינות בה בית הדין מטפל בעניין זה, ועלולה להוביל לתהליך פתרון חדלות פירעון תאגידי (CIRP) אם ספייסג'ט לא תטפל בבעיה באופן משביע רצון.

אתגר משפטי זה מגיע בזמן קריטי עבור ספייסג'ט ותעשיית התעופה ההודית בכללותה. הענף מתמודד עם השלכות מגפת הקורונה, תנודות במחירי הדלק ותחרות עזה. עבור ספייסג'ט, שמנווטת ברוחות כלכליות נגדיות זה זמן מה, עתירה זו עלולה להיות בעלת השלכות מרחיקות לכת. אם ה-NCLT יחליט לפתוח בהליכי חדלות פירעון, הדבר עלול להוביל לארגון מחדש של פעילות חברת התעופה או, במקרה הגרוע ביותר, לפירוקה. תוצאה כזו לא רק תשפיע על עובדי ובעלי העניין של ספייסג'ט, אלא עלולה גם ליצור אפקט גלים בכל נוף התעופה ההודי.

המקרה גם מדגיש את השימוש הגובר ב-IBC ככלי בידי נושים תפעוליים לגביית חובות מחברות במצוקה פיננסית. מאז הקמתו ב-2016, ה-IBC הפך למנגנון רב עוצמה לפתרון חובות בהודו, במטרה לייעל את תהליך הטיפול בחדלות פירעון של חברות. עם זאת, יישומו בענף התעופה, הנחשב לעתים קרובות לבעל חשיבות אסטרטגית לאינטרסים הכלכליים הלאומיים, מעלה שאלות מורכבות לגבי איזון בין זכויות נושים לבין שיקולים כלכליים רחבים יותר.

עוד ב-

ענקית התעופה נכנסת לפשיטת רגל: בדרך לפירוק תוך 3 שבועות

לכתבה המלאה

עם התקרבות מועד הדיון ב-14 בנובמבר, כל העיניים נשואות לתגובת ספייסג'ט ולהחלטה העוקבת של ה-NCLT. מקרה זה עשוי לשמש כמבחן לאופן שבו המסגרת המשפטית והרגולטורית של הודו מטפלת בסוגיות חדלות פירעון במגזרים קריטיים כמו תעופה. יתר על כן, הוא עשוי לעורר דיון רחב יותר על הבריאות הפיננסית של חברות התעופה ההודיות, הקיימות של מודל חברות התעופה הזולות באקלים הכלכלי הנוכחי, והצורך ברפורמות פוטנציאליות או מנגנוני תמיכה להבטחת הקיימות לטווח ארוך של תעשיית התעופה במדינה. תוצאת המקרה עשויה לעצב מחדש את נוף ענף התעופה בהודו ולקבוע תקדימים חשובים לאופן הטיפול במקרים דומים בעתיד.