גם כשהשורות האלה נכתבות, כשבוע לאחר אסון בממדים תנכיים שהכה בישראל, מספר הנרצחים בטבח הנפשע של מחבלי חמאס ביישובי עוטף עזה טרם נודע במלואו. הגופות של קורבנות תמימים עדיין נאספות מבין שרידי הבתים החרוכים בקיבוצים, החיפושים אחר נעדרים בעיצומם, ועדויות הניצולים מצטרפות לכדי תמונה שכאילו נלקחה מהשואה – ולא מהעידן שבו לעם היהודי כבר יש מדינה ריבונית. אפילו אם הרע מכל מאחורינו, השבועות הקרובים שוב יעמידו במבחן את המוכנות של צה"ל – בדגש על כניסתם הצפויה של כוחות קרקעיים לרצועה, והחשש מפתיחת חזית נוספת בצפון מול חיזבאללה.

בעוד שהחברה האזרחית בישראל גילתה חוסן יוצא דופן – עם רבבות מתנדבים, תרומות בהיקף חסר תקדים וסולידריות חוצת מחנות – מערכות השלטון השונות כאילו שותקו מאימת הזוועות. דווקא בשעה שבה דרוש לישראל מגזר ציבורי חזק שירכז את הטיפול במשבר, חלקים ניכרים מתוכו חדלו למעשה מלתפקד והותירו בידי האזרחים את מלאכת הניהול של מדינה בטראומה.

רשות האוכלוסין, המנפיקה תעודות זהות שאבדו לתושבים רבים, סגרה השבוע לא רק את לשכותיה בדרום הארץ – אלא גם בתל אביב, בירושלים ובטבריה; מערכת החינוך, שאמורה לתווך לתלמידים את ההתרחשויות, כלל לא חזרה מחופשת החגים ולא סיפקה מענה פרונטלי אפילו לילדים עם צרכים מיוחדים; רוב סניפי הבנקים הושבתו באישור הרגולטור, גם מצפון לאשדוד, ורשימת השיבושים עוד ארוכה.

בין הדמעות, רבים שאלו השבוע בשתי מילים: איפה המדינה? – ולא כיוונו רק למחדל הצבאי. חשוב להבין כי פליטי עוטף עזה נסו על נפשם ללא מסמכים בסיסיים, רישיונות נהיגה, כרטיסי אשראי, בגדים, טואלטיקה ומזון. לרבים מהם אין דרך למשוך מזומנים כדי לקנות, למשל, משחת שיניים, והם מסתמכים על סיוע מעמותות פרטיות. לכן, "מענק ההתארגנות" שעליו הודיע משרד האוצר, בסך 1,000 שקל לאדם ועד 5,000 שקל למשפחה שפונתה, אינו מספק מענה אפילו לצרכים הבסיסיים ביותר.

הפיצוי שיקבלו על הנזק האדיר שנגרם לבתיהם ולרכושם, ייקבע סופית רק לאחר ששמאי מס רכוש יאמדו את הפגיעה שנגרמה בפועל – הליך שלרוב טרם החל, מסיבות ביטחוניות. על הפיצויים העקיפים לעצמאים ועסקים בכל המדינה, שהכנסותיהם נחתכו לעיתים ב-80%, עדיין מוקדם לדבר ועתידם לוט בערפל.

אפילו מערכות ביטחוניות למחצה, כמו הטיפול בהצטיידות התושבים, רחוקות מתפקוד מיטבי. בעוד שנציג פיקוד העורף המליץ לציבור לקנות לאלתר שימורים ומים מינרליים, רשות החירום הלאומית הבהירה כי אין כל חשש ממחסור במזון, וחוסרים ברשתות השיווק נובעים רק מחרדה ציבורית מוגזמת. שם גם הבהירו כי אין בעיה לאחסן במקרר מי ברז – שוב, בסתירה חזיתית להנחיה של הגוף המקביל.

להבדיל, גם מערך הטיפול בשבויים ובנעדרים נתפס בלתי מוכן לחלוטין – אולי בשל העובדה שרה"מ נתניהו נמנע מלמנות אחראי לסוגייה הרגישה עד לפרוץ המלחמה – ומשפחות רבות מדווחות כי אף נציג ממשלתי רשמי לא טרח ליצור עמן קשר. בצר להם פנו ההורים, האחים ובנות הזוג אל התקשורת – בדרך כלל באמצעות עיתונאים שאת פרטיהם הצליחו להשיג – כדי לבקש את פרסום שמות יקיריהם. רק כך, להערכתם המפוכחת, יצליחו בקרוב להגיע למידע אמין.

ומה באשר להסברה? שירות החוץ הישראלי פורק לשברירי משרדים, הבולט והאזוטרי ביניהם בראשות השרה גלית דיסטל המתפטרת, שכיכבה בעצמה באחד מהתשדירים החובבניים שהורתה להפיק. ביום הראשון ללחימה, היא פרסמה את מספרי הטלפון הנייד של שני עובדי מדינה – וביקשה מהציבור, לא להאמין, לפנות אליהם בהצעות וברעיונות לתוצרים שישפרו את תדמיתה של ישראל. מה הפלא שעד מהרה, גם אל הוואקום הזה נכנסו אנשים פרטיים – פרסומאים, יוצרים ומשפיעי רשת – שהפיצו לבד, במהירות, קליפים מהסוג שמשרד ההסברה לא הצליח להוציא מהמדפסת התקועה.

אלה כמובן רק כמה דוגמאות. לצבא חסרים אפודים קרמיים? הקבלן יוסי אברהמי, בתפקיד האגודה למען החייל, ירכוש אותם מכיסו בליווי הודעת יח"צ; ניצולי הטבח בהלם קרב? פסיכולוגים קליניים יתנדבו להעניק להם טיפול בזום, על חורבות מערך בריאות הנפש שמצוי באי-ספיקה מבנית. אפילו ראש ארגון הפשיעה שלום דומרני נצפה בנקודות הכינוס של צה"ל, מחלק ללוחמים סיגריות וכיבוד באווירת ההפרטה הכללית שהתפשטה בישראל לאחר מכת הפתע. היסטוריונים ודאי יתווכחו בעתיד אם מדובר בתוצאת השנה האחרונה, שבה פוליטיזציה ופרוטקציה השתלטו על המקצוענות בשירות הציבורי תחת המסווה של "משילות", אבל את השורה התחתונה של תת-תפקוד בשעת מבחן, כל זה כבר לא ישנה.

כך, בעוד שממדי הפילנתרופיה מלמדים על עוצמת הלכידות החברתית כאן – מעל ומעבר למה ששיערנו, למשל, בתקופת המאבק המר על המהפכה המשפטית – החלל שלתוכו הם נכנסים מעיד עד כמה נחלשה מדינת הרווחה, וכמה היא חסרה לנו בעת צרה. הקונספציה הכלכלית ששלחה שירותים רבים למיקור חוץ, לא הותירה בידי הממשלה מספיק כלים כדי לסייע לציבור ברגע האמת, ובראייה צופה פני עתיד – אין מנוס ממסקנה שהמנגנון הממשלתי חייב להתחזק. מדינה שנלחמת על קיומה אינה יכולה להרשות לעצמה להתפרק מיכולות ביצועיות של פרויקטים מורכבים.

התובנה האחרונה חשובה במיוחד אם מנסים להביט אל מלאכת השיקום של ההתיישבות בגזרת עוטף עזה, ביום שאחרי המלחמה. הקיבוצים שחרבו בטבח, ובמידה רבה גם אלה שניצלו בזכות הערנות של כיתת הכוננות האזרחית, ייחשבו בצדק למקומות מסוכנים – גם בתרחיש האופטימי, שלא חמאס ישלוט מעבר לגדר הצמודה אליהם. הנכונות של משפחות להתגורר שם, בשם ערכי הציונות והחלוציות, תלויה בשורה של תנאים מצטברים ויקרים: נוכחות מאסיבית של כוחות הביטחון, תמריצי מס נדיבים, מים בתעריף שיכול לקיים חקלאות משגשגת במטעים הסמוכים, שיפוץ והרחבה של המבנים הקיימים ברמת גימור גבוהה ועוד. אם המדינה מעוניינת בהמשך ההתיישבות באזור האסטרטגי, שבלעדיה לא ברור מי יגן על הגבול העתידי, היא חייבת להתעלות למידותיו של האתגר הכלכלי הזה.

ויש עוד שינוי שחשוב לחולל, בשיח על הקיבוצים עצמם. בשנים האחרונות טופח ממניעים פוליטיים וציניים, המיתוס שלפיו המתיישבים שם הם "פריבילגים", "עשירים" ואפילו "שודדי קרקעות". הפער בין מקורות ההכנסה שלהם (כמו בית הדפוס המשגשג בבארי), לבין אלה שעמדו לרשות כמה מעיירות הפיתוח הסמוכות, נוצל בידי גורמים מפלגים כדי לטעון שהקיבוצניקים חיים "על חשבון" מישהו אחר. באופן טרגי, הדם שנשפך יגרום להתפכחות גם בגזרה הזו: ההתיישבות העובדת, שמתוכה צמחה המדינה עצמה, ממוקמת ברובה באזורי הספר ומשרטטת את גבולות הארץ. היא לא נטולת תקלות וכשלים, אך הייתה ראויה לתודה – אולי אף לתמיכה – ולא לקריאות הבוז מהסוג שספגה לפני האסון.

עוד ב-

עזבו את הגיוס, תתמקדו בעבודה: המהפכה השקטה של החברה החרדית | מתן חודורוב

לכתבה המלאה

מוקדם, כמובן, להעריך את עלות המלחמה הכוללת בחמאס – שתיגזר מעוצמתה וממשכה – אך ברור שבניגוד למבצעים קודמים, היא תסתכם לפחות בעשרות מיליארדי שקלים. מדובר בהוצאה התקציבית הישירה, מבלי להביא בחשבון נזקים עקיפים כמו אובדן התוצר, ירידה בהכנסות ממיסים, תמריצים עתידיים לתושבים ותוכנית רב-שנתית לשיקום האזור. ברור גם שלקראת המשימה הענקית שמחכה מעבר לפינה, אנחנו צריכים מנגנון ממשלתי משומן שמשתחרר מההלם – ומתחיל ליזום, באופן יומיומי, הקלות והטבות נדיבות לתושבים. כדי שנצא מחוזקים מנקודת השבר הבלתי נתפסת שאליה הגענו, התהייה האופיינית – "איפה המדינה?" – צריכה לקבל תשובות טובות.