המלחמה מוצאת את ישראל בתקופה של האטה כלכלית חמורה. בניגוד למלחמת לבנון השנייה, שמצאה את ישראל באמצע תקופת הצמיחה הכי חזקה בתולדותיה, הרי הפעם המלחמה מוצאת אותנו בסיטואציה כלכלית לא פשוטה. על כן, במיוחד בעת הזו, נדרשת אחריות וזהירות מרביים בניהול הכלכלה. מטרת מאמר זה להניח קווים מנחים לניהול הכלכלה הלאומית בתקופת המלחמה ומיד לאחריה וכן להזהיר מפעולות שגויות שבוצעו בעבר והפכו משברי עבר לקטסטרופות כלכליות.

מבלי לגלוש לדיון מעמיק בהיסטוריה הכלכלית שלנו אזכיר כי בשתי פעמים בהיסטוריה שלנו תקפה אותנו מלחמה בעיצומה של האטה כלכלית חמורה. בפעם הראשונה הייתה זו מלחמת לבנון הראשונה שמצאה אותנו לקראת שיאו של העשור האבוד הראשון בכלכלה שלנו (שהחל בתחילת שנות ה-70 ונמשך עד לתוכנית הייצוב של המשק הישראלי משנת 1985). עשור שבו לא זו בלבד שלא צמצמנו את הפערים הכלכליים בנינו לבין המערב אלא אף העמקנו אותם.

בפעם השנייה, הייתה זו האינתיפאדה השנייה שתקפה אותנו בעיצומו של העשור האבוד השני בכלכלה (שהחל במהלך המחצית הראשונה של שנות התשעים ונמשך עד לתוכנית הכלכלית החדשה של שנת 2003\ אשר היה לי הכבוד והזכות להכין אותה תחת שר האוצר בנימין נתניהו) וכעת תוקפת אותנו מלחמה לאחר למעלה מעשור אבוד שלישי בחיי מדינתנו.  

בשתי המלחמות שציינתי, כלומר מלחמת לבנון הראשונה והאינתיפאדה השנייה, הסתיים המפגש שבין מלחמה להאטה כלכלית חמורה בקטסטרופה כלכלית. בשנת 1985 ושוב בראשית שנת 2003 פשטה ממשלת ישראל את הרגל. הקש ששבר את גב הגמל והביא את פשיטת הרגל לא היה המלחמה עצמה וגם לא המפגש שבינה לבין האטה כלכלית חמורה. פשיטת הרגל התרחשה בשל תגובה שגויה של המדיניות הכלכלית נוכח המלחמה ובהינתן ההאטה.

במילים אחרות, האטה כלכלית חמורה הופכת אותנו לרגישים יותר למשברים כלכליים וחשופים למחלות. מלחמה שמתרחשת בתקופה כזו מדביקה את המשק במחלה והופכת את ההאטה הכלכלית למשבר. אולם מה שהורג את הגוף אינו המלחמה אלא התרופה השגויה שניתנת בעת הזו. תרופה שהגוף התשוש כבר אינו יכול לשאת. ומה היו התרופות השגויות בשני המצבים? ריבית נמוכה מדי שהאיצה את האינפלציה ומוטטה את השקל לצד העלאות מיסים והפקרות תקציבית שחוללו שמות בצריכה הפרטית.

אני יודע שבאוצר התגלגלו ערב המלחמה תכניות להעלאות מיסים כדי לסגור את הגירעון שהולך ועולה נוכח ההאטה הכלכלית. אלו היו תכניות שגויות ערב המלחמה אך הן קטסטרופליות בעקבות המלחמה. המשק זקוק למדיניות שתשחרר אותו מכבלים ותאפשר לו לנשום לרווחה. האוצר צריך אפוא לגנוז את תכניותיו להעלות מיסים ולבצע במקומן קיצוצים נרחבים בהוצאה התקציבית ובפרט בכספים הקואליציוניים האדירים שחולקו פה אך לאחרונה. חלק מהקיצוצים צריכים למנוע את התבדרות הגירעון התקציבי ולשמר את המחויבות התקציבית (גם כלפי חברות דירוג האשראי) וחלק מהקיצוצים נועדו לפנות משאבים להפחתת מע"מ לרמה של 16% (ולאחר תום המלחמה להמשיך גם ל-15%).

במקביל יש לבטל לאלתר את כל המכסים, מכסות היבוא והתקינה הישראלית החוסמת יבוא חופשי וזול מאירופה, להכריז על היבואנים הבלעדיים כמונופולים ולאכוף את חוקי התחרות (כול חקיקה מחודשת של החוק שאימצנו מהאיחוד האירופי שאוסר על מונופולים לגבות מחירים מופרזים ואשר רוקן באופן שערורייתי מכל תוכן על ידי בית המשפט העליון בערב פסח האחרון). פעולות אלה, לצד הפחתת המע"מ, יאפשרו לעצור את הגל האינפלציוני ויתחילו בתהליך שכה חיכינו לו של הפחתת יוקר המחיה. אמנם, הפחתת יוקר המחיה נדרשת גם ללא קשר למלחמה אולם היא נדרשת שבעתיים נוכח המלחמה.

הפחתת יוקר המחיה תביא לעלייה של הריבית הריאלית ולכן היא יכולה להחליף בהמשך הזמן העלאות נוספות של ריבית בנק ישראל. בינתיים ועד אשר יבוצעו פעולות אלה נדרש למרבה הצער כי בנק ישראל יעלה שוב את הריבית כדי לסייע למיצוב השקל. טוב יעשו ראש הממשלה, שר האוצר ונגיד בנק ישראל אם ייפגשו ויסכמו בניהם על תכנית כלכלית הולמת למצב ברוח העקרונות שהתוויתי במאמר זה.  

עוד ב-

החיים בישראל קשים, יוקר המחיה בונה על כך שתשכחו

לכתבה המלאה

*הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית