החיים בישראל קשים ויוקר המחיה בונה על כך שתשכחו. בדור של הורי הייתה לרוב מספיקה משכורת אחת בלבד במשק בית, ואף של אדם ללא השכלה אקדמית, כדי לפרנס משפחה שלמה במעמד הבינוני. בדור שלי (אני בן 53) נדרשו כבר משכורת וחצי לפחות, כאשר על אחת מהן לכל הפחות להיות משכורת של בעל/ת השכלה אקדמית. בדור הנוכחי, גם שתי משכורות מלאות במשק הבית של שני בעלי השכלה אקדמאית אין בהן די.

הלכה למעשה, כל משקי הבית הצעירים עובדים בשתי משרות מלאות ולומדים לכל הפחות תואר ראשון (רבים גם תארים שניים) ובכל זאת אינם מסוגלים לממן דירה, תחבורה, מזון, בריאות, חינוך, תקשורת ופנאי. במצב זה העומס המנטלי והפיזי המוטל על הצעירים הוא בלתי נסבל ולא היה כלל מקובל דור או שניים קודם לכן.

והנה, על העומס המנטלי והפיזי שלכם בונים המונופולים, הבנקים, חברות הביטוח, ענקי התקשורת וכל כיוצ"ב. הם בונים שאין לכם ראש לזכור ואין לכם זמן לטפל. לכן, הם מניחים לכם מלכודת הבונה בדיוק על העומס המנטלי שלכם. כדי לפתות אתכם לרכוש את שירותיהם הם מעניקים לכם הטבה מיוחדת. מבצע עם מחיר הוגן למשך שלושה, שישה ולפעמים אף תריסר חודשים.

מחיר המבצע הוא על פי רוב מחיר הוגן ונוח. אולם, עם תום המבצע עולה המחיר למחיר לא הוגן, לא תחרותי ויקר. כמובן שעם תום המבצע לא תקבלו עדכון בולט דיו שהמחיר התעדכן. לפעמים לא תקבלו עדכון כלל ולפעמים ייבלע העדכון בתוך שפע של אינפורמציה מיותרת או אף בדואר הזבל שלכם. כעת אתם כבר מחויבים על אוטומט במחיר לא תחרותי. 

כולם עושים זאת. הבנקים שבהם אתם סוגרים פיקדון בונים על כך שעם פקיעת הפיקדון תשכחו את הכסף בעובר ושב עוד שבוע או שבועיים. הם גם בונים על כך שההטבה שהעניקו לכם בדמי ניהול החשבון או בעמלות תסתיים בלי שתשימו לב ותבקשו לחדש אותה. גם חברות כרטיסי האשראי פוטרות אתכם לעיתים מתשלום קבוע לשנה ומקוות שלא תשימו לב כי הן החלו לחייב אתכם. חברות הביטוח בונות על כך שהמבצע על מחיר ביטוח החיים שלכם יפקע בלי שתשימו לב והמחיר המעודכן ירד אוטומטית מכרטיס האשראי בלי שתזכרו מה היה המחיר הישן ומהו החדש.

בתי ההשקעות (קופות הגמל, ביטוחי המנהלים וקרנות הפנסיה) בונות על כך שאת עדכון דמי הניהול אתם תראו (בהנחה שגם תקראו) רק בדוח השנתי שיופץ לכם בעוד הרבה מאוד זמן ובינתיים הם ימשיכו ליהנות מדמי ניהול מופרזים. חברות הסלולר וחברת בזק בונות על כך שלא תשימו לב שהמחיר התעדכן ובמחיר של שיחה פשוטה יכולתם לחדש את המבצע או לאיים לעבור למתחרה שייתן לכם מבצע חדש. גם חברות הטלוויזיה (הכבלים או הלווין) עושות אותו הדבר בדיוק וכמובן העיתונים למי שמנוי עדיין עליהם. העיתונים גם בונים על כך שלא תזכרו להקפיא את המנוי בשבוע שאתם נוסעים לחו"ל. 

בקיצור ולעניין הן כולן בונות על כך שהעומס המנטלי של עבודה, לימודים, ילדים ואתגרי חיים אחרים לא יאפשר לכם את הקשב והפנאי לזכור ולטפל. אולם, במקרים רבים, אם תזכרו, די בשיחת טלפון אחת או שתיים כדי לחסוך לכם כמה מאות שקלים בשנה. איום לעבור למתחרה יעשה את המלאכה ברוב המקרים ואתם תקבלו מבצע מחודש לתקופה נוספת. הן בונות על חוזר היכולת שלכם לזכור אולם עם כל הכבוד מה התירוץ שלכם? בשביל לזכור המציאו את ההמצאה המדהימה ששמה יומן (כמובן גם הסלולר או המחשב יכול לשמש לתזכורת). מסמנים ביומן מראש תזכורת לשבוע לפני מועד תום המבצע ומפנים זמן לשיחת הטלפון הגואלת. 

כעת, אני מודע היטב לכך שאתם עסוקים. אין לכם ראש. בדור של הורי הייתה רק משרה אחת במשק בית ולכן היה בבית מי שהתפנה לעשות זאת. אולם, לכם אין זמן. אתם עובדים עד קץ הנשמה. אכן עובדים אולם במחיר של שיחה בת חצי שעה לכל היותר תחסכו סכום שיצטבר למאות שקלים שייקח לכם אולי יום עבודה שלם כדי להשיגו מחדש. מאות שמצטברות למאות נוספות ולאלפים ולעשרות אלפים במצטבר ברבות השנים. ולא פחות חשוב, חשוב להזכיר לכולנו כי התחרותיות, החיונית למאבק ביוקר המחיה, זקוקה לכך שאתם הצרכנים לא תצעדו באופן עיוור אחר החיובים של החברות אלא תנהלו מו"מ, תתווכחו ותאיימו לעזוב את החברות למתחרות שלהן. 

הם בונים על כך שתשכחו ועל חוסר הרצון שלכם לפנות לכך זמן גם אם במקרה תצליחו לזכור. חינוך פיננסי למתחילים הוא אפוא לקנות יומן. בהצלחה!

עוד ב-

סיכום השנה הכלכלית לרגל ראש השנה | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

*הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית.