הסכמי אוסלו קבעו חלוקה ברורה של הסמכויות הביטחוניות והאזרחיות בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. על פי הסכמים אלו אחראית הרשות הפלסטינית מבחינה ביטחונית על אזור A ואחראית אזרחית על אזורי A ו-B. ישראל אחראית ביטחונית על אזורי B ו-C ואחראית אזרחית על אזור C בלבד.

בפועל אחריותה הביטחונית של הרשות הפלסטינית היא נומינלית בלבד והיא שולטת הלכה למעשה על ערים ספורות ביהודה ושומרון ובהם רמאללה ויריחו. הרשות איבדה שליטה לחלוטין בשכם ובג'נין ואיבדה שליטה באופן חלקי בערים נוספות. גם במישור האזרחי לא שפר גורלה של הרשות הפלסטינית. מצבה הכלכלי בכי רע והיא לא מצליחה לקדם את הפעילות הכלכלית בשטחים שבאחריותה. מטרת מאמר זה להציע שיפורים במערכת היחסים שבין ישראל לבין הרשות הפלסטינית כדי למנוע התדרדרות ביטחונית נוספת ולתרום לשיפור המצב הכלכלי ביהודה ושומרון לאורך זמן.

תהליך התדרדרות האחריות הביטחונית של הרשות הפלסטינית החל כבר במחצית העשור הראשון של המאה עת השתלט ארגון החמאס על שטחי A ברצועת עזה. בשנים האחרונות חלה התדרדרות נוספת עת איבדה הרשות כל שליטה בערים מרכזיות ביהודה ושומרון. איבוד השליטה והואקום שנוצר עקב כך תורם להגברת פעילות הטרור היוצאת מערים אלו, מביא להגברת האכיפה של צה"ל נגד גורמי הטרור,  המגבירה את המצוקה האזרחית וזורעת מצידה זרעים נוספים המגבירים את הטרור לאורך זמן והכול חוזר חלילה. ברור לכל בר דעת כי הרשות הפלסטינית במצבה הנוכחי גם לא מסוגלת להחזיר לעצמה את השליטה הביטחונית שאיבדה. זאת ועוד, ככל שהחילופים הבלתי נמנעים בראשות הרשות הפלסטינית הולכים ומתקרבים כך תפחת עוד יכולתה הביטחונית של הרשות ומנגנוניה. 

על רקע זה, אין לדעתי לישראל מנוס אלא להחזיר לעצמה את האחריות הביטחונית בערי יהודה ושומרון (למעט רמאללה ויריחו וקומץ ישובים נוספים שבהם ניכרת שליטה מובהקת של הרשות) ולנהוג באזור A כאילו הוא אזור B (כלומר אחריות ביטחונית ישראלית ואחריות אזרחית של הרשות הפלסטינית).

שינוי זה מתבקש לאור ההפרה הבוטה של הסכמי אוסלו המחייבים שליטה ביטחונית של הרשות הפלסטינית גם כהתחייבות אל מול ישראל ולא רק כזכות של הפלסטינים. שינוי זה בתפיסה הביטחונית יהפוך לחיוני במיוחד ככל שיו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן מחמוד עבאס, הולך ומזדקן  לאחר שילך לעולמו צפוי כאוס ביהודה ושומרון ומוטב שנקדים לשלוט בשטח לפני שהשינוי ישמש את חמא"ס לניסיון השתלטות על השטח.

החזרת האחריות הביטחונית בחלק מערי יהודה ושומרון גם יסייע לרשות לחזק את שליטתה בערים האחרות בהם תיוותר אחריותה הביטחונית. בעתיד, ככל שתתחזק הרשות הפלסטינית, ניתן יהיה בזהירות להשיב ערים אלו לאחריות ביטחונית פלסטינית מחודשת.

תהליך ההתדרדרות האזרחית של הרשות הפלסטינית התגבר אף הוא בעשור האחרון. הממשלה הפלסטינית היא ממשלה עתירת שחיתות הסובלת מסוג נדיר של מחלה הולנדית. היינו התמכרות למטבע חוץ שאינו מושג בדרך של שיפור הון אנושי (במקרה שלפנינו מטבע חוץ המושג מתרומות בלתי פוסקות לעומת המושג המקורי של מחלה הולנדית המתייחס למטבע חוץ המושג באמצעות יצוא של משאבי טבע). קו הייצור המרכזי של הממשלה הפלסטינית הוא ייצוא של מסכנות כדי לגייס תרומות. בכך, נפגע תהליך הפיתוח של המשק הפלסטיני בשני מישורים.

ראשית, פגיעה בתמריצים העומדים בפני הממשלה המקומית לפיתוח. במקום לעמול בשוחות הקשות של הנחת תשתיות, עידוד יזמות, שיפור ההון האנושי, עידוד משקיעים וכיוצ"ב נוח יותר לפוליטיקאים ולפקידי הממשל הפלסטיני לעסוק בשיווק המסכנות ובגיוס התרומות. התרומות משחיתות את הממשל הפלסטיני. במישור השני, כספים אלה במקום שיושקעו בפיתוח המשק (תשתיות, עסקים, אזורי תעשיה ועוד) מתבזבזים וזולגים רובם ככולם לתחזוקה פוליטית של אנשי הרשות ומקורביהם. 

ישראל צריכה לשכנע את המדינות התורמות להסב את התרומות לקרנות השקעה ופיתוח משותפות עם ישראל שיושקעו לדוגמא במפעלים דו לאומיים ישראלים פלסטיניים, באזורי תעשייה משותפים לייצוא כפי שנעשה בהסכם השלום בין ישראל לבין ירדן ובהכשרה פנים מפעלית של עובדים פוטנציאלים. גמילת הרשות מכספי התרומות גם תבהיר לראשי הפלסטינים כי המשך ההסתה נגד ישראל לא יקנה להם עוד משאבים כלכליים אלא רק שיתוף פעולה כלכלי עם ישראל יאפשר רווחה. במילים אחרות, הרשות הפלסטינית צריכה להתרגל לחיות על בסיס כספי מיסים שינבעו מצמיחה כלכלית ויחייבו דין וחשבון לתושבים משלמי המיסים, ולהפסיק לחיות על כספי תרומות המחייבות להציג ולייצר עוד מסכנות, שתעודד עוד טרור שיעודד עוד מסכנות - והכל בתהליך חוזר בלתי נפסק. 

פיתוח כלכלי לאורך זמן לא יכול להתקיים ללא ממשלה פלסטינית מתפקדת שרואה בפיתוח הכלכלי והחברתי את עיקר תפקידה. זה לא יקרה כל עוד הממשלה הפלסטינית שואבת את עיקר משאביה מתרומות ולא ממיסים. פיתוח כלכלי ייצר מגזר עסקי צומח, שיעמיד מנהיגים ויזמים עסקיים שיהוו   מודל השראה  לצעירים הפלסטיניים במקום פעילי הטרור. צמיחה כלכלית תחייב תהליכים של שיפור ההון האנושי שבתורו יחייב מערכת חינוך שעוסקת בפיתוח האדם ולא בהסתה והקצנה. צמיחה כלכלית תניב כספי מיסים שיניעו את התושבים להגביר את מעורבותם האזרחית בפיקוח על השימוש בכספים. צמיחה כלכלית תניע תהליכי דמוקרטיזציה שחיוניים לתהליך השלום.  

החזרת השליטה הביטחונית באזור A וגמילת הרשות הפלסטינית מכספי תרומות חיוניות על מנת להציל את הרשות הפלסטינית מפני עצמה, לאפשר את המשך האוטונומיה האזרחית של התושבים הפלסטיניים ביהודה ושומרון ולבסס בעתיד תהליך שלום בין ישראל לפלסטינים.    

עוד ב-

בשורה אדירה: עיר חדשה תחובר לצירי הרכבת הקלה והמטרו

לכתבה המלאה

הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית