השבוע התבשרנו כי מחירי החלב ומוצרי חלב נוספים ובהם גבינה לבנה 5%, גבינה צהובה ושמנת יתייקרו בשיעור אסטרונומי של ששה עשר אחוזים בממוצע. זאת, על אף שרק לפני חצי שנה עלו המחירים של המוצרים המפוקחים בכמעט חמישה אחוזים ועל אף שכבר היום יקרים מוצרי החלב בישראל בעשרות אחוזים מהמחירים המקובלים באירופה או בארה"ב. אמנם הממשלה נזעקה ולחצה על המחלבות להפחית כמה אחוזים מההעלאה ולפרוס עוד כמה אחוזים במחיר החלב אך פריסה והקלה אינן טיפול שורש בבעיה אלא לכל היותר פלסטר זמני.

כמובן שעם ייקור החלב והמוצרים המפוקחים צפויים בהמשך להתייקר גם המוצרים הלא מפוקחים שהרי חלב הוא חומר גלם מרכזי בייצורם. גל ההתייקרויות ממשיך אפוא להכות בנו ללא הרף. הוא לא נעצר.

לכן, גם גל העלאות הריבית לא צפויות כמובן להסתיים. כישלונה של הממשלה להילחם ביוקר המחיה לא יאפשר לבנק ישראל להימנע מעוד עליות ריבית. הריבית אפוא צפויה להכות עוד בתקציב המשפחתי לאחר שעליות הריבית הקודמות כבר עלו לציבור הישראלי עשרות מיליארדי שקלים. דווקא בשעה שנטל החוב הפרטי של עם ישראל הגיע לשיא של כל הזמנים. כל אחוז נוסף הריבית יביא לגידול של כעשרה מיליארד שקלים בהוצאות הציבור. 

ואילו לפני חג הפסח בישר לנו בית המשפט העליון כי הוא החליט לדחות תביעה ייצוגית נגד תנובה תוך שהוא מתבסס על פרשנות חדשה שהוא החליט להעניק לחוק האוסר על מונופולים לגבות מחירים מופרזים. פרשנות לפיה לא ייאכף החוק החשוב הזה אלא במקרים מאוד יוצאי דופן. כך במחי יד אחת ביטל בית המשפט העליון, הלכה למעשה, חוק צרכני בעל חשיבות עליונה אשר הכנסת אימצה מתוך החקיקה האירופית.

שיתוף הפעולה בין הממשלה, הן הקודמות והן הנוכחית, לבין בית המשפט העליון בהפיכתה של ישראל לגן עדן של מונופולים, יבואנים בלעדיים ובנקים העושקים אותנו מדי יום ביומו מראה כי בכל הנוגע ליוקר המחיה אין בישראל הפרדת רשויות ואין דמוקרטיה. יש אוליגרכיה של הון שלטון העושה צחוק מהאזרחים. לא מיותר להזכיר כי השנה הקודמת הייתה השנה הכי טובה מעולם לבנקים, למונופולים, ליבואנים וליזמי הנדל"ן.  

המחשה בולטת לעובדה מצערת זו היא תגובתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לגל ההתייקרויות. הוא האשים את קודמו, שר האוצר ליברמן, במדיניות כלכלית כושלת. סמוטריץ' כמובן צודק אך הפוסל במומו פוסל. הרי הוא עצמו ממשיך את מדיניותו הכושלת של ליברמן. במשרדו חוזרים הקולות הבוחנים העלאות מיסים חדשות שכמובן יוטלו על גבי הצרכנים והעסקים הקטנים ולא חלילה על כתפי החברות הגדולות. אלו ימשיכו ליהנות מהטבות מיסים מפליגות שלא מקובלות באירופה ובארה"ב.

סמוטריץ' גם נסוג מכל התחייבויותיו ערב הבחירות להילחם ביוקר המחיה באמצעות ביטול מאסיבי של מכסים ומכסות יבוא, פירוק מונופולים ופיזור כוחם של היבואנים הבלעדיים. בתקציב החדש אין כמעט זכר להבטחותיו למעט צעדים שוליים שלא יוכלו להתמודד עם כוחם הגדול של הגורמים המונופוליסטיים.

שוב לימדו אותנו הפוליטיקאים, משני צדי המתרס הפוליטי, כי הם מטיבים להילחם זה עם זה על שורה ארוכה של נושאים החל בביטחון ובמדיניות, דרך הטבות לחבריהם וכלה ברפורמות משפטיות שנועדו לחלק מחדש את הכוח בין שלוש הרשויות וכן בין קואליציה לבין אופוזיציה. החודשים האחרונים לימדו אותנו כי גם השופטים מטיבים להילחם על כוחם ומעמדם. על הכיס שלהם ועל הכוח שלהם ועל החברים שלהם הם מטיבים להילחם.

אולם מה בנוגע לכיס שלנו? מה בנוגע לאוליגרכיית ההון שלטון שהפכה אותנו למדינה הכי יקרה בעולם המערבי אשר צעיריה עובדים הכי קשה, מרוויחים הכי פחות, משלמים את המיסים הכי כבדים ונהנים מהשירותים הממשלתיים הכי עלובים? בנושאים החשובים האלה נעלמים הוויכוחים וכל הצדדים מפגינים שותפות מלאה ואחדות דעים מרשימה. ברית של גזלנים והכל על חשבוננו. 

עוד ב-

איפה המחאה נגד יוקר המחיה והמונופולים? | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

*הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית