במטה הבחירות של ש"ס תרועות הניצחון עדיין הדהדו, כשנבחרי המפלגה כבר הציבו שני תנאים מקדמיים להרכבת הממשלה: ביטול המס על משקאות ממותקים, שהעלה בעד שקל וחצי את מחיריהם של בקבוקי שתייה עתירי סוכר, ומחיקת ההיטל על כלי פלסטיק חד פעמיים, שהכפיל בשנה האחרונה את עלותם לצרכנים בסופר. על פניהן, אלה דרישות מוזרות: תנועות חרדיות נאבקו כאן בעבר נגד גיוס בני ישיבות, קיצוץ בקצבאות הילדים ותחבורה ציבורית בשבת – אבל על הזכות ללגום "קוקה קולה" מזיק בכוס מזהמת? איך קרה שדווקא הוזלת מוצרים משמינים, ממכרים ומקדמי תחלואה, הפכה למאבק החדש על קידוש השם?

ההסבר הראשון, והצפוי, הוא ששני המצרכים – המשקאות והכלים – נפוצים במיוחד במטבח של משפחות ברוכות ילדים, שרבות מהן נמנות עם מצביעי ש"ס ו"יהדות התורה". המיסים שהוטלו עליהן גרמו לחלקן להפחית בקניית המותגים שהתייקרו, אך הרוב דבקו בהרגל הישן ונאלצו בכעס לשלם יותר. ההסבר השני הוא פשוט שר האוצר היוצא, אביגדור ליברמן: מי שנתפס (בעיניי לא בצדק) כאויבו המר של המגזר, הוא שיזם את התקנות ולפיכך הן סווגו מיידית כפגיעה ממוקדת בחרדים שיש להשיב לאחור. ההסבר השלישי, המעניין יותר לניתוח הצעד של דרעי, נעוץ בהבנה שבמבחן התוצאה, שום פגיעה כלכלית אחרת לא נגרמה לתומכיו גם בשנה וחצי שבה הוא נעדר משולחן הממשלה: שלילת הסבסוד מילדי אברכים במעונות היום נדחתה (אם בכלל) ל-2024; חיוב לימודי ליבה נותר פרק גנוז בתקציב; ועל ביטול הנחות הארנונה למי שתורתם-אומנותם תוכלו לקרוא בינתיים רק במצע של "ישראל ביתנו". כשהפער בין הבטחות למציאות גדול כל כך, מה הפלא ש"מס הסוכר" שודרג לדרגת גזירת שמד, שבה חובה להיאבק ללא דיחוי?

האמת היא שהיטל על "מוצרים רעים" לא נולד במוחו המבריק של אף פוליטיקאי ישראלי, אלא נלמד ממדינות רבות באירופה שאימצו אותו מזמן. הרציונל שעומד מאחוריו מכונה בספרות הכלכלית "מס פיגוביאני": כשעלות המוצר לקונה הסופי אינה מגלמת את הנזקים שהוא משית על החברה כולה – למשל בתחלואה או בזיהום אוויר – המדינה "מתקנת" את המחיר, בניסיון לגרום לכל אחד מאיתנו להפנים את ההפסד הצפוי לה בהמשך.

זו הסיבה שבכל העולם ממשלות ממסות בכבדות אלכוהול, סיגריות, דלק ופחם – ובשנים האחרונות, עם התגברות המודעות לנושאים כמו תזונה ואקלים, "הרשימה השחורה" מתרחבת לסוכר ולכלים מפלסטיק. המחוקקים אומרים לנו בעצם: החלטתם לגלגל על מערכת הבריאות את הסיכון שתסבלו מלחץ דם גבוה, השמנה וסוכרת? החלטתם להגביר את הזיהום שנגרם מפסולת חד פעמית? החלטתם לצופף את הפקקים בכניסה לגוש דן בשעות השיא? שלמו מראש מעיין פיצוי – פרמיה שלא משקפת רק את עלות המשקה או הפלסטיק, שכבר מתבטאת במחיר הרגיל, אלא גם את ההפסד לטווח ארוך שייגרם בגללכם לכולנו.

יש להודות שבגרסה הישראלית החוק סובל מלא מעט פגמים וחוסרים: המס מוטל על משקאות בלבד ולא על מזונות מסוכרים כמו גלידות, שלגביהם מסתפק הרגולטור במדבקת אזהרה אדומה – אבל מה בעצם הסיבה לאפליה? בניגוד למדינות שמנתבות את מס המשקאות לקרן מיוחדת, המקדישה את הכסף רק לבריאות הציבור, כאן משרד האוצר דרש לקבל את השלל לשימוש כללי – ובעצם הפך לבעל עניין בעידוד השתייה הממותקת, היות שקנייתה ממלאת את הקופה. עם או בלי קשר לכך, הממשלה כמעט לא קיימה מסע הסברה אפקטיבי שיגביר את המודעות לנזקים של "קוקה קולה" ודומיו, ולא הדריכה את הציבור אילו מוצרים בקטגוריה מזיקים יותר ופחות (בין השאר עקב מחלוקת בין מומחים על השפעתם של מותגי ה"דיאט"). התוצאה היא שהמס על משקאות ממותקים צפוי להניב לאוצר השנה קרוב למיליארד שקלים – פי שניים וחצי בערך מהאומדנים בתקציב המדינה – וכמו כל תשלום אחיד, ברור שפגיעתו בשכבות החלשות היא המשמעותית והקשה יותר.

ובכל זאת, במבחן התוצאה החביב על אנליסטים, המיסים החדשים של האוצר עובדים: מנתוני הכלכלנית הראשית עולה כי בקטגוריית ההיטל הגבוהה ביותר, של משקאות עתירי סוכר, חלה במחצית הראשונה של 2022 צניחה של כ-17% במכר הכמותי – שינוי מגמה משמעותי, אם כי מתון מעט מכפי שחזו במשרד מלכתחילה. בבקבוקי הדיאט, שהתייקרו רק בשיעור מתון עקב לחצי לוביסטים, צמצום הצריכה עומד בהתאם על כ-5% בלבד. מדיווחים שונים של חברת "סטורנקסט" ניכרה לאורך התקופה ירידה חדה עוד יותר ברכישת מיצים ממותקים ותרכיזים – אבל הדרמה האמיתית נרשמה במדפי הכלים החד פעמיים, עם מפולת של כ-50% בסך המכירות. כל אלה מובילים למסקנה בלתי נמנעת: גם במוצרים ותיקים ואהובים, הלקוחות מגיבים לתמריצים ומשנים בהדרגה את הסל.

אלא שבמקום לעודד את הציבור להמשיך ולעדכן את העדפותיו בהתאם למידע המדעי, הח"כים החרדים בחרו בפופוליזם ודורשים לבטל את ההיטלים החדשים כליל. חלקם טענו כי זו הגזירה שתדלקה את עליות המחירים בשוק המזון, בעוד לאמיתו של דבר תרומתה לאינפלציה הייתה מזערית. אולי בשלב הבא הם ירצו לוותר על מיסוי הדלקים כדי להוזיל את התחבורה, לוותר על מיסוי הפחם כדי להוזיל את החשמל, לוותר על המע"מ כדי להוזיל את המזון? את האהדה הפוליטית לטווח הקצר, דרעי קונה כאן על חשבון בריאות הציבור, החרדי והכללי, לטווח הארוך – מבלי שלשותפו הנאמן, רה"מ המיועד נתניהו, תהיה יכולת אמיתית להתנגד לסוכריות כאלה (ואחרות) במבנה הקואליציוני המסתמן.

חשוב להדגיש שיש צדק רב בטענה שהמיסים העקיפים בישראל – כלומר, אלה המתווספים לתשלום על המוצר ולא נגבים ישירות מהפרט בהתאם למצבו הכלכלי – גבוהים מאוד בהשוואה בינלאומית. עפ"י דו"ח של האוצר עצמו, משקלם בסך הכנסות המדינה הגיע בשנה שעברה ל-41%, מול 28% בלבד בממוצע ב-OECD, ובהינתן עודפי ההכנסות נראה שיש מקום להפחיתם. ואולם, במקום ליירט ממניעים אלקטורליים דווקא מס מודרני ו"חכם", המסוגל להכווין התנהגות, עדיף להפחית ב-1% את המע"מ על כלל המוצרים במשק (כולל השתייה המתוקה והכלים החד פעמיים). מהלך כזה עשוי ליצור הוזלה רוחבית או לבלום התייקרות נוספת, באופן שיקל על הצרכנים אך מבלי להעדיף דווקא קטגוריה סוכרתית ומזהמת שנמצאת סוף-סוף בנסיגה. במקביל חשוב להמשיך להסיר חסמי ייבוא של מוצרים מחו"ל, כדי שהתחרות תגדל בכל המשק והמחירים הבסיסיים יוכלו לרדת גם במנותק משיעורי המס.

עוד ב-

תוצאות מס המשקאות הממותקים: נרשמה ירידה דרסטית בצריכה

לכתבה המלאה

עם חזרתו לשולחן הממשלה, לאחר שהורשע עפ"י הודאתו בעבירות מס, אריה דרעי יצטרך לבחור מיד לטובת מי הוא עובד: עבור הלוביסטים של "קוקה קולה" – החברה המרכזית למשקאות קלים, שתהפוך למרוויחה המיידית מביטול המס על משקאות ממותקים – או עבור הצרכנים בישראל, בראש וראשונה החרדים, שזקוקים למוצרים בריאים במחירים בני השגה. מותר לקוות שלמרות ההיסטוריה, ובניגוד להבטחת הבחירות המזיקה, דרעי לא יסכן את בריאות הציבור למען כוסות מפלסטיק, או עוד כמה כפיות מיותרות של סוכר.