בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מדאיגה, שרק הולכת ומתעצמת: רופאים ישראלים, במיוחד מומחים ובכירים, בוחרים לעזוב את הארץ ולעבור לעבוד בחו"ל. תופעה זו מתרחשת בשקט: גורמים בממשלה ובמשרד הבריאות מודעים לבעיה, אך לא עושים דבר על מנת למנוע אותה. הרבה יותר קל לכסות את העיניים ופשוט להתעלם.

התופעה המסוכנת הזו עלולה להוביל למשבר במערכת הבריאות, שיכול לתפוס את מדינת ישראל בהפתעה. מנגד, לא ניתן לומר שהמשבר מגיע בהפתעה גמורה. מזה עשור מדברים על פרישתם לגמלאות של רופאים עולים שהצילו את מערכת הבריאות (ואת הכלכלה כולה) בשנות ה-90. מאז לא ננקטו הצעדים הפרקטיים, שיעודדו את הדור הצעיר ללמוד בארץ רפואה. 

הגורמים לעזיבה
מלחמת חרבות ברזל, לצד הטלטלה במערכת המשפטית והפוליטית בישראל במהלך השנים האחרונות, גרמה לחוסר יציבות ולתחושת אי-ודאות בקרב רבים – כולל ציבור הרופאים. מדובר במצב בלתי אפשרי. צריך להבין: הרופאים הישראלים, במיוחד המומחים שבהם, הם כוח עבודה מבוקש ברחבי העולם. מדינות רבות מחזרות אחריהם, מציעות שכר גבוה, תנאי עבודה נוחים והזדמנויות מקצועיות.

המציאות מלמדת שמומחים רבים מבצעים רילוקיישן: בוחרים לעבור עם משפחתם לאירופה, קנדה, ארה"ב ומדינות נוספות במחשבה שיוצאים לתקופה קצרה בשביל השתלמות או תת-התמחות – אולם כאשר הם משתלבים במרכזים רפואיים מתקדמים, מתפרנסים בכבוד וחשים הערכה, לא קל להם לקבל החלטה לחזור לישראל. אם המדינה לא תתגמל ולא תספק תמריצים לרופאים ומתמחים, עתידה של מערכת הבריאות בסכנה.

רק בשבועות האחרונים פורסם כי במסגרת אישור הכספים הקואליציוניים, לא עבר שקל לטובת שכר הרופאים, צמצום פערים בבריאות או תוכניות רפואה מונעת – את התקציבים מעדיפה הממשלה להעביר לכיוונים אחרים, כגון ג'ובים למקורבי שלטון. תחת החלטות מתבקשות כמו לסגור משרדי ממשלה מיותרים או לבטל כספים קואליציוניים לטובת חיזוק שירותי רפואה לכלל האזרחים, נבחנת החלטה לקצץ את שכר העובדים במגזר הציבורי, כולל רופאים ב-3.3%. במקום לבנות ולטפח, הממשלה פשוט הורסת את מערכת הבריאות הציבורית באמצעות פגיעה בשכר של העובדים. לא ירחק היום שבו לא יהיה מי שיטפל בנו בבתי חולים.

השלכות העזיבה
עזיבת הרופאים עלולה להוביל למחסור חמור במצבת כוח האדם בבתי החולים, לירידה באיכות הטיפול ולהעמסה על הרופאים הנותרים, במיוחד בתחומים הקריטיים. יש מספר מקצועות בריאות שהוכרזו כמקצוע במצוקה – ובהם בין היתר רפואה משפטית, פסיכיאטריה והרדמה. נוירולוגיה לעומת זאת, לא הוכרה כמקצוע בריאות במצוקה, ולכן לא מוקצים המשאבים הראויים להשארת הרופאים ולעידוד סטודנטים לרפואה להתמחות בנוירולוגיה.

מצב העניינים הזה מוביל לזמני המתנה ארוכים מאוד למטופלים, בעיקר בפריפריה. אנשים שאין להם את האמצעים להרשות לעצמם טיפול רפואי פרטי, ישלמו את המחיר. חשוב להביא בחשבון: אזרח שלא קיבל אבחנה וטיפול אופטימלי בזמן, סובל מסיבוכים ולעתים אף מאבד את כושר העבודה שלו והופך לנטל על המדינה. התאמת טיפול רפואי לחולים קשים היא פרוצדורה מורכבת פי כמה, במיוחד כאשר התמחור של פעולות רפואיות הוא הפסדי מלכתחילה. המשמעות: הגדלת ההוצאה הלאומית לבריאות. בעיה הנוספת היא שבמצב שאנו נמצאים, לפוליטיקאים יש מטרות לטווח קצר והממשלה לא משקיעה מחשבה עמוקה במהלכים לטווח הארוך עבור עתיד המדינה ואזרחיה.

סרבנות רפואית? טענה מופרכת
לצד הדאגה הגוברת מהעזיבה, נשמעו גם קולות בקרב אנשי ציבור וחברי כנסת שתיארו את התופעה כ"סרבנות רפואית". טענה זו איננה רק חסרת שחר, אלא גם מסוכנת. הרופאים אינם מסרבים לטפל באף חולה, הם מחפשים תנאים ראויים לעבודה, בדיוק כפי שהיה מצופה מכל עובד מקצועי מיומן. הטענה הזו חוטאת לאמת: ישראלים רבים, כולל רופאים, חוקרים ומדענים, בוחרים לעזוב את המדינה, בגלל שהם מרגישים שעתידם המקצועי כאן בסכנה. הדבר הנכון הוא לשאול מדוע הם מרגישים שאין להם אופק מקצועי בארץ, ופשוט לפעול לתיקון המצב – בדיוק כפי שמדינה צריכה לעשות.

הפתרון האפשרי
התמודדות עם התופעה דורשת פעולה מיידית מצד מקבלי ההחלטות. בלימת בריחת המוחות מישראל, כפי שאמר ראש הממשלה לשעבר וראש האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד, כשהציג את תוכנית "ההצלה הכלכלית": "ללא שינוי מדיניות, ישראל תאבד את יתרונה הטכנולוגי והחדשני".

השורה התחתונה ברורה: יש לפעול ליצירת תנאים כלכליים טובים יותר, השקעה בחינוך, במחקר ובתמריצים שישאירו את הכישרונות בארץ, יחזקו את המשק ויבטיחו עתיד יציב וחזק למדינה. נדרש לשפר את תנאי העבודה והשכר של הרופאים והמתמחים, להציע להם הזדמנויות מקצועיות הולמות ולהבטיח יציבות כלכלית. בנוסף, יש להגביר את ההשקעה במערכת הבריאות, כדי לייצר סביבה מקצועית תומכת ומתקדמת במרכזים רפואיים, כולל מרפאות בקהילה.

הבריחה השקטה של הרופאים היא תמרור אזהרה למערכת הבריאות הישראלית ולכולנו. הממשלה חייבת להיכנס לעובי הקורה כעת, כדי לשמור על כוח האדם הרפואי המיומן שלנו – למען בריאות הציבור ועתיד המדינה. במקום לחפש אשמים, הגיע הזמן לקבל החלטות נכונות ולפעול באופן מיידי.

עוד ב-

בריחת מוחות: זו כמות האקדמאים שירדה מישראל

לכתבה המלאה

*הכותבת, טטיאנה מזרסקי, היא חברת כנסת מטעם יש עתיד וחברה בוועדת הבריאות של הכנסת.