כשבאוזני התלמידים וההורים עדיין מהדהדות ההכרזות מאמש על "חג" למערכת החינוך, אולי כדאי לפתוח את שנת הלימודים דווקא עם שיעור קצר בפרופורציות: תוספות השכר הגבוהות שעליהן סיכמו אמש אביגדור ליברמן ויפה בן דוד, לא יטפלו לבדן בחולייה העמוקים של הפדגוגיה הישראלית – החל מכיתות צפופות מידי, דרך שיטת הוראה מיושנת ועד לתכנים שעל חלקם אבד כבר מזמן הכלח. דרושות תמימות והתחסדות כדי לחשוב שהישגי הילדים המביכים במבחנים הבינלאומיים נובעים רק מתגמול החסר למורים, ושעכשיו – כשמבנה השכר ישתנה – נזנק לשליש העליון של טבלת הציונים העולמית. שנים של הזנחה, הידרדרות והתייבשות הרי אי אפשר לתקן בהסכם אחד או בלחיצת ידיים.

ובכל זאת, ההסכם בין משרד האוצר להסתדרות המורים חדשני, מפני שהוא מערער כמה הנחות יסוד שנחשבו לנצחיות במגזר הציבורי. הראשונה היא ששכר העובדים חייב להיגזר כמעט רק מהוותק שצברו במשרתם, כך שבעשור הראשון של הקריירה הם נידונו להרוויח סכומים מגוחכים – ולא משנה עד כמה יגלו חריצות, התמדה או הצטיינות. קביעת התגמול ההתחלתי ל-9,000 ₪ בחודש, לפני תוספות על חינוך כיתה וביצוע מטלות נוספות בביה"ס, תבטיח שהמורים יקבלו כבר מהיום הראשון שכר דומה לממוצע במשק כולו – ותשדרג את מיקומם בסולם הכלכלי-החברתי בישראל. זהו שלב הכרחי בשיפור תדמית המקצוע, ובהפיכתו לנחשק ומבוקש יותר בקרב צעירים מוכשרים שמתלבטים אם לבחור בתחום.

לזכותם של בכירי האוצר ייאמר שרובם הבינו מיד את הצורך להשקיע במורים המתחילים, שאינם מוכנים כבעבר להמתין עד גיל 40 לקבלת תמורה ראויה. ואולם, חלקם פספסו – או שמא העדיפו לפספס – את הציפייה המובנת של אותו כוח אדם שייקלט למערכת, לשפר את תנאי הפתיחה במרוצת הזמן והניסיון. בכל ארגון לעובדים יש רצון טבעי להתקדם, והמסר שהממשלה עסוקה רק בגיוס ולא בתחזוקת הקיים, עלול היה לפגוע בתמריץ להיכנס מראש למקצוע – שהוא, ככלות הכול, המטרה העיקרית בהסכם הנוכחי. לכן צדקה גם יפה בן דוד כשהתעקשה על תוספות שכר משמעותיות מדרגה לדרגה, וטוב שהן הוגדלו ל-1,100 ₪ במקום ל-400 ₪ שהציע משרד האוצר במקור (גילוי נאות: הכותב הוא בנה של מורה ותיקה במערכת החינוך, המתחילה היום את שנתה ה-35 בביה"ס).

הנחת המוצא השנייה שנסדקת בהסכם הנוכחי, הייתה שעובדי הציבור הנושאים באותם השכלה וותק צריכים להרוויח כולם את אותו השכר בדיוק. בחיים עצמם לאנשים שונים יש תרומה שונה גם בתפקיד זהה, וכדי לתמרץ הצטיינות – חשוב שהיא תבוא לידי ביטוי בתגמול שיכולה המערכת לשלם. את המטרה הזו השיגו באוצר באמצעות שלושה כלים שלובים: בונוסים שיוענקו למורים נבחרים עפ"י החלטתם של המנהלים, במדרגות של בין 400 ל-1,000 ₪ בחודש, ובהיקף ממוצע של 36,000 ש"ח לכל מוסד; אפשרות להחתים עד 6% מעובדי החינוך בישראל על חוזים אישיים מיוחדים, שיציעו תמורה מוגדלת לצד ויתור על הטבת הקביעות; וקיצור, גם אם עדיין לא משמעותי, של הליך הפיטורים המאפשר פרידה ממורים לא מספיק טובים. המהלכים המשלימים הללו לא יניבו תוצאות מחר בבוקר, אך לטווח ארוך יישומם יוכל לשפר את האיכות של עובדי ההוראה. בפרטים האפורים האלה מסתתר הישגו העיקרי של הממונה על השכר באוצר, קובי בר נתן.
 
מה באשר לימי החופשה? כאן אפשר וצריך היה להגיע לסיכום אמיץ יותר: ביטול מוסד ה"האסרו-חג" האנאכרוניסטי, כמו גם לימודים בל"ג בעומר ובתענית אסתר, הם אמנם בשורות משמחות כשלעצמן בעבור ההורים, לאחר עשרות שנים של התבצרות בימי השבתון המוגזמים של המורים; ברור שהגשר המתבקש בין יום הכיפורים לסוכות – תקופה שבה ממילא לא מתקיימת למידה משמעותית – עדיף על פני סגירת בתי הספר בימי חול שרירותיים, שבהם כל שאר המשק נדרש לעבוד בתפוקה מלאה. ואולם, גם לאחר הרפורמה, לוח החופשות של התלמידים יישאר רחוק מידי מסנכרון עם זה של הוריהם. חופשת הפסח שלפני החג עצמו נותרה ארוכה מידי, בחנוכה לא יחול שום שינוי, וגם אם משרד האוצר יפעיל קייטנה מסובסדת ביולי – החופש הגדול לא ינוצל ללימודים כפי שרבים קיוו, במיוחד לאחר שנות הקורונה האבודות. כמעט ללא תוספת של ימי לימוד, קשה לראות כיצד מערכת החינוך תצליח להרחיב את הידע, המיומנויות וההישגים של תלמידיה, ולפחות במובן הזה הוחמצה כאן הזדמנות היסטורית.

בשולי הדברים, חשוב לכתוב עוד כמה מילים על יפה בן דוד: מנהיגת המורים מייצגת את אחד הציבורים הכי מקופחים בישראל – הן ברמת השכר והן במדד ההערכה הציבורית; זו אוכלוסייה שלעיתים קרובות סובלת מזלזול, התעלמות ואלימות, הניצבים ביחס הפוך לחשיבות האסטרטגית של תפקידה בחיזוק החברה. בניגוד לתדמיתה הנוקשה של בן דוד, היא גילתה במו"מ גמישות לגבי הסדרים שקודמיה דחו בחירוף נפש – מהיפוך הפירמידה בתוספות שכר, דרך חוזים אישיים ועד לימי החופש. חלק מהמתקפות על האגרסיביות שלה נגועות לטעמי במיזוגיניה, ולא במקרה הן נעדרו למשל מהשיח על מקבילה מארגון המורים העל יסודיים, רן ארז. מעבר לכך, טענות באוצר כאילו יו"ר הסתדרות המורים דחפה לשביתה בכל מחיר כדי לסייע לליכוד בבחירות, לכאורה תוך הקרבת האינטרס של העובדים, התנפצו על שולחן חתימת ההסכם – ולפחות על ההאשמה השגויה הזו, בן דוד גם ראויה להתנצלות.

עוד ב-

העלאת שכר ושלל הטבות: המורים ירוויחו בענק, השביתה בוטלה

לכתבה המלאה

בכל הכבוד לשבחים שהרעיפו על עצמם השותפים למהלך, הצלחת ההסכם לא תיבחן בעצם מניעתה של שביתה אלא במדדים אחרים: האם העלאת השכר הראשוני אכן תוביל לעלייה חדה בהיצע – הכמותי וגם האיכותי – של המתמודדים על משרות ההוראה? האם הביקוש המוגבר יאפשר להקשיח לאורך זמן את תנאי הקבלה למערכת, כך שרק המתאימים יגיעו לכיתות? האם "חוזי הטאלנט" אכן יפתו "כוכבים" מבחוץ לעזוב תפקידים נחשקים לטובת השקעה בדור העתיד? האם "מענקי המנהל" באמת ידרבנו את המורים להצטיין? בהנחה שהתשובה לכל אלה תתברר כחיובית בשנים הקרובות, האוצר ינסה לשכפל את התקדימים שנקבעו הפעם לחלקים נוספים של המגזר הציבורי; ממילא ממתינים לבכירי המשרד עוד עשרות הסכמי שכר בקנה, רגע אחרי הבחירות.