לפני למעלה משלוש שנים התחלתי לכתוב את הטור השבועי שלי באתר אייס. כאשר פנה אלי העורך בזמנו בהצעה לכתוב טור שבועי קבוע, חששתי כי לא יהיו לי מספיק נושאים לכתוב עליהם פעם בשבוע. מאז נכתבו 173 טורים, מדי שבוע בשבוע, כאשר הבעיה המרכזית שעמדה מולי כל שבוע הייתה לבחור על מה לכתוב מתוך קבוצה של נושאים חדשים שפגעו בכלכלה הישראלית באותו השבוע. קברניטי הכלכלה הלאומית סיפקו לצערי מגוון של נושאים חדשים מדי שבוע. כל שבוע שורה של פגעים, מרעין ובישין וכמעט כולם באחריות קובעי המדיניות. השבוע החלטתי לכתוב אליכם הקוראים, במקום על הפגעים השונים והמשונים.

כל מי שעוקב אחר הכלכלה הישראלית, ואף אלה שלא עוקבים באופן שוטף אך חווים את הקשיים הכלכליים בכל ביקור בסופר או בכל חלוקת דואר בהמתנה לחשבונות ההולכים ותופחים, בוודאי אמר לעצמו כי משהו חייב להשתנות. אי אפשר להמשיך כך. פרופ' הרברט סטיין, אחד מגאוני הכלכלה של המאה הקודמת ואבי תכנית הייצוב של המשק הישראלי משנת 1985, אף קבע כי "אם משהו לא עובד, הוא ייפסק!" If Something Cannot Go on Forever, It Will Stop. ההיסטוריונים של הכלכלה כינו את האמירה הזו 'החוק של הרברט סטיין'. ובכן, הכלכלה הישראלית לא עובדת היטב אך קובעי המדיניות הכלכלית ממשיכים בשלהם. הם לא שמעו על החוק של סטיין. שלל האינטרסים הזרים שלהם, ההון שלטון, השחיתות, ההסתה של הפוליטיקאים ונטייתם להאשים את כל העולם ואשתו אך לא את עצמם. כל אלה חייבים להיעצר. הלוואי, כך רבים וטובים לבטח אומרים. הלוואי.

אולם, אולי במקום לומר הלוואי, תתחילו לומר עלי? עלי לדרבן את בני משפחתי וחבריי להציף את הרשתות החברתיות בפוסטים, ציוצים וסרטונים נגד יוקר המחיה או חוסר היעילות הממשלתית. עלי לפנות חדשות לבקרים אל הפוליטיקאים להם הצבעתי ולדרוש מהם לפעול באופן שונה. 173 הטורים הקודמים יכולים לשמש אתכם לבניית אותן דרישות קונקרטיות. הטורים מלאים בדוגמאות כמעט לכל אחד מהשרים, החל כמובן משר האוצר, דרך שרי הכלכלה והשיכון וכלה בשרי התקשורת, התחבורה ואיכות הסביבה. לא חסר חומר אך חסר לחץ נקודתי וישיר בין המצביעים לבין הפוליטיקאים הנבחרים. עלי גם לדרוש מערוצי התקשורת המסחריים להביא קולות אחרים לדיון על הכלכלה הישראלית ולא רק את בעלי האינטרסים המסחריים והפוליטיים שמעוניינים לשמר את הסטאטוס קוו, או חמור יותר: מעוניינים שנריב כל היום בינינו במקום לדרוש את השינויים הקונקרטיים הנחוצים לנו.

מעטים יודעים כי בין הסיבות שהובילו להתפטרותו של דוד בן גוריון, ראש ממשלתנו הראשון, מכהונתו בשנת 1963 הייתה מחאתו נגד הברית המושחתת של ראשי מפא"י שמנעה בחירות איזוריות ישירות של לפחות מחצית מהכנסת. לדעתו של בן גוריון, היעדר קשר ישיר בין המצביע לחבר הכנסת והשר גורם לכך שהם תמיד ימכרו את האינטרס הציבורי. זאת, בהיעדר איום ישיר על בחירתם מחדש של אותו שר או חבר כנסת בכהונה הבאה. אולם, הרשתות החברתיות בשנים האחרונות יצרו את האפשרות לקשר ישיר כמעט בין המצביע לבין נושא המשרה. בואו נשתמש בכך ונפציץ אותם בפניות ובדרישות קונקרטיות. כל מצביע אל מי שהוא עצמו הצביע לו. במקום להמשיך ולומר 'הלוואי' בואו נגיד 'עלי' ואולי נתרום לשינוי אמיתי, או כלשונו של פרופ' סטיין המנוח נדאג להביא סוף לעושק שעושקים את כולנו. 

עוד ב-

הממשלה מייצרת בעצמה את יוקר המחייה: אלו האשמים הישירים | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

* הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית