יוקר המחיה ממשיך להשתולל. בעוד שהאינפלציה נבלמה באירופה ובארה"ב, הרי בישראל נמשך התהליך האיטי אך היציב של עליה יחסית במחירים בינינו לבין מדינות המערב. תהליך אשר החל בשנת 2008 ונמשך עד היום. אזכיר כי בשנת 2007 היו המחירים בישראל כעשרה אחוזים בממוצע נמוכים מהמחירים בארה"ב ובמערב אירופה (כולל דיור כמובן), ואילו משנת 2008 ועד היום הצטמצם הפער עד שהתהפך ואף ממשיך להתרחב כאמור בהתמדה.

כיום המחירים הממוצעים בישראל גבוהים מהמחירים בארה"ב ובמערב אירופה בכשלושים וחמישה אחוזים (שיא השיאים הוא כמובן בדיור אשר מחירה של דירה ממוצעת עלה בתקופה זו משמונים משכורות ממוצעות למאה ושבעים משכורות ממוצעות).

הציבור הרחב לא מצליח להבין במה בדיוק אשמות ממשלות ישראל בתקופה ארוכה זו. גם כאשר אני עצמי מדבר לא מעט על תחרותיות, מכסים, מכסות יבוא, יבואנים צולבים, התגובה היא לרוב שהממשלה יכולה אולי לעשות יותר אך לפחות היא משתדלת. לכל היותר מדברים על הפקידים שמפריעים לשרים. גם דוברי הממשלה, שרי האוצר והכלכלה השונים (לרבות לפיד, ליברמן ובנט כמובן) ותקשורת ההון שלטון מרבים להסיט את האש כדי שהציבור יישאר בבורותו. חלקם ברוב חוצפתם תוקפים את השרים המכהנים בעוד שהם עצמם בכהונותיהם עשו בדיוק את אותו הדבר. אין גבול לציניות בפוליטיקה הישראלית כמו גם לזיכרון הקצר של הציבור. על כן, ברצוני לסקור שלושה מהלכים שמתבצעים בימים אלה ממש באשמתם הישירה והאישית של מספר שרים אשר ישפיעו מאוד על המחירים בשני שווקים מאוד חשובים: שוק הרכב ושוק התקשורת.

המהלך הראשון בו מעורבים באופן ישיר שרי התחבורה והאוצר הוא ההחלטה האומללה להעלות את מחירי התחבורה הציבורית בשני שקלים לנסיעה. התירוץ המקומם שניתן הוא רצונה של הממשלה להשוות את המחירים בישראל למחירים הגבוהים יותר כביכול במדינות ה-OECD. אולם, האם המחירים הגבוהים יותר בישראל של כל יתר פריטי סל הקניה שלנו הטריד אי פעם את הממשלה? האם השרים מתערבים רק כאשר יש באורח נס איזה שהוא שירות חשוב שמחיריו נמוכים מהמערב? האם הם מתכוונים להתערב ולהשוות גם את מחירי יתר המוצרים (שדווקא גבוהים יותר בהרבה) או אולי לנסות להשוות את השכר הנמוך יותר אצלנו?

המהלך השני בו שוב מעורבת שרת התחבורה והפעם לבדה הוא האישור שהיא ממשיכה לתת ליבואני הרכב לחדש את רישיונות היבוא הצולבים ולצמצם את התחרות. בשוק הרכב הישראלי מצויה אנומליה לפיה קומץ של יבואנים צולבים מרכזים את היבוא של כמה מתחרים עולמיים וכך מצמצים את התחרות. בשוק האופנועים/קטנועים התופעה הגיע לשיא עד אשר אפילו רשות התחרות הרופסת שלנו התעוררה. הרשות המליצה למנוע מחברת מטרו מוטור לחדש את כל רישיונות היבוא של היצרנים עימם היא קשורה כדי שלפחות אחד מהיצרנים הגדולים הללו ישתחרר ויהפוך למתחרה חדש באמצעות יבואן נפרד. אך אפילו מהלך חלקי זה סרבה הגברת רגב לבצע והיא חידשה למטרו מוטור את רישיונותיה.

המהלך השלישי הוא הפעם באחריות שרי הכלכלה, התקשורת והאוצר. לאחר הרפורמה בסלולאר מתחילת העשור הקודם התפתחה תחרות עזה הן בין חברות הסלולאר לבין עצמן והן בינן לבין דואופול הטלוויזיה של קבוצת בזק (YES) וקבוצת הוט. אולם התחרות לא נוחה. היא מחייבת השקעות. היא דורשת לקחת סיכונים. היא גם מביאה לעיתים להפסדים. הרבה יותר נוח לשתף פעולה ובמקום שחברות הסלולאר, YES והוט יתחרו ביניהן, החברות מבקשות לשתף פעולה. פרטנר וסלקום יחברו עם YES והוט ובמקום ארבע מתחרות בשוק הטלוויזיה נסתפק בשתיים בלבד. המחירים כמובן יעלו בהתאם. אך שיתוף פעולה כזה מחייב אישור של רשות התחרות הכפופה לשר הכלכלה. גם שרי התקשורת והאוצר הם בעלי עמדה וסמכויות נרחבות לעצור את המהלך ולחייב את ארבע החברות להמשיך ולהתחרות ביניהן. אך מישהו מכם שמע את השרים הנכבדים מתבטאים בנושא? יוק. גם לא תשמעו.

יכולתי להמשיך ולתאר החלטות קונקרטיות נוספות מהתקופה האחרונה בשווקים נוספים והכל במעורבות ישירה ואישית של השרים אך התמונה נראית לי ברורה מספיק. לא זו בלבד שהשרים לא מבצעים שום מהלך אפקטיבי להפחתת יוקר המחיה אלא שהם במו ידיהם מניחים את התשתית להתייקרויות נוספות. אמנם המלחמה הביאה להפניית תשומת הלב הציבורית למקומות אחרים, כואבים ומצערים. אך את זה בדיוק מנצלים השרים והטייקונים שהם חפצים ביקרם.

עוד ב-

רשות התחרות ושטראוס משחקות על חשבוננו | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

* הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית