גם לחוסכים מתמידים קשה שלא להתלבט לרגע, מול המבצע של משרד האוצר: עד סוף 2024, מציעים שם למשוך בשיעור מס מופחת כספים מקרנות השתלמות, שטרם מלאו להן 6 שנים. במקום קנס כבד על פדיון מוקדם, שעלול להגיע בדרך כלל עד 48% מהסכום, שכירים ועצמאים ישלמו השנה לקופת המדינה בין 7 ל-15 אחוז בלבד. המסר לציבור ברור: לקראת קיצוצי ענק בתקציב המדינה, אשר יפחיתו את התמיכה בנפגעים כלכליים מהמלחמה, הממשלה מעודדת את עם ישראל – כמעט מבקשת ממנו – לשבור את החסכונות של עצמו.

אם תאושר הצעת החוק, שמקודמת בנוהל מזורז, המדינה תוכל לגבות מיסי עתק ממשיכת הכספים, שלא הייתה מתבצעת מראש ללא ההנחה שהציעה. האוצר אינו מספק אומדן של תוספת ההכנסות, בנימוק שזו אינה מטרת המהלך, אלא שגם כך הכוונה שקופה: "אנחנו צריכים כסף", כפי שהודה נתניהו בהקשר אחר רק השבוע, וכך נתפר מתווה שנועד להגדיל את תשלומי האזרחים למדינה על חשבון החיסכון העתידי שיצברו. גם מקורות ההשראה ברורים: הצעד החדש מזכיר את חוק "הרווחים הכלואים", שנועד לתמרץ תאגידים לחלק דיבידנדים הצבורים בקופתם תמורת מיסים מופחתים; אלא שמה שאולי כדאי לחברות ענק, עם עודפי מזומנים של מיליארדי שקלים, לא בהכרח מתאים לגברת כהן מחדרה.

אחד השיקולים מאחורי המהלך הוא התמשכות המלחמה, שהכניסה לחובות עשרות אלפי משפחות – בעיקר מבין המפונים, משרתי המילואים והמפוטרים מעסקים שקרסו. אלא שאם תכלית החוק הייתה באמת להקל עלינו, באוצר יכלו לוותר לגמרי על מס מהקרנות – כפי שכבר עשו שם בקורונה – או להטיל אותו רק על מרכיב הרווח, להבדיל מסכום הבסיס. העובדה שבחרו שם לגנוז את המודל שפותח במצב החירום הקודם, ותחתיו להציג מתווה שמעביר כספים מהאזרח לממשלה, רק מחזקת את החשד שלא האינטרסים שלנו עומדים כאן לנגד עיניה.

אז הנה המספרים שכל החוסכים חייבים להכיר: בחודש שעבר רשמו קרנות ההשתלמות כאן תשואה של עד 4%, ומתחילת 2024 הרווח ב-5 הבולטות מבניהן מגיע ליותר מ-13%. בשנה האחרונה בלבד, העמיתים שם גרפו עד 22% על ההשקעה במסלול מנייתי (ראו תרשים) – כולה, לפי החוק, פטורה ממס בתום 6 השנים הראשונות. אין בשוק ההון עוד מכשיר שמספק כרית ביטחון כזו למעמד הביניים, ויצירת תמריץ מס לוותר או לצמצם את סך ההפקדות בו, היא מלכודת מסוכנת שתותיר את הציבור בלי חיסכון ליום סגריר. למעשה, במקום לטפל ביוקר המחיה שגורם למחנק, המדינה מנסה להדיח את מי שסובלים מתוצאותיו לפגוע בעתיד יקיריהם. זו הצעה פסולה מוסרית, ששר אוצר הגיוני (להבדיל כמובן מסמוטריץ') היה גונז עוד בשלב הטיוטה.

למעשה, דווקא טבעו הבלתי צפוי של אורח החיים בישראל – בין מלחמות, בחירות ומגפות – אמור לדחוק במקבלי ההחלטות לעודד חיסכון ארוך טווח, שימנע מאנשים עובדים להפוך לנתמכי סעד גם במצבי משבר. בעידן של תרופות מתייקרות, למשל, חשוב שהמדינה תעודד פתיחת חשבון ייעודי להוצאות שאינן מכוסות בסל הבריאות, כאמצעי מימון משלים לתקציב הציבורי. למשרד האוצר יש עניין לעודד התנהלות אחראית של הפרט כדי לרסן את הגידול בהוצאה הממשלתית, ולכן יש הצדקה לתגמל בהטבות את הישראלים שיפעלו כך. אלא שרובנו כנראה נתקשה לדבוק בהחלטה לחסוך, בטח במציאות של מחירים עולים, אם יוצע לנו תמריץ הפוך – לשבור את הקופה ולשלם פחות מיסים. במובן הזה, בניסיון למקסם הכנסות בטווח הקצר, המדינה חותרת תחת היציבות הכלכלית לאורך זמן.

הצביעות נחשפת גם כשבוחנים למי אמורות להתגלגל ההטבות שהאוצר יוזם. לאורך שנים הרי מציעים שם לבטל באופן גורף את הפטור ממס על קרנות השתלמות, בטענה שרובן נפתחות עבור עובדים משני העשירונים העליונים בישראל. אם עמדת הממשלה עקבית, ומכשיר החיסכון הפופולרי אכן "מחזק את החזקים", למה מציעים דווקא להם עוד הנחה בתשלום? שוב מתברר שלא הפער בין השכירים מעניין את המשרד, אלא שיקולי גבייה בלבד: כשרוצים להטיל מס חדש – מסבירים שבלעדיו מרוויחים ה"עשירים", וכשרוצים להפחית מס קיים – מתגאים בהקלות "לציבור".

ומה לגבי שוק ההון? כשהליכי החקיקה בכנסת יסתיימו, ולחוסכים יתבהר שצבירה בתוך קרנות ההשתלמות הפכה בן לילה לכסף נזיל, יחל גל ענק של משיכות כספים מתוכן. הפדיונות הללו יחייבו את מנהלי ההשקעות למכור כמויות אדירות של מניות ואג"ח בבת אחת – פעולה שתיצור עודף היצע על הביקוש בשוק ההון, ותוביל כנראה לירידה במחיריהם של ניירות הערך. עד כאן המדינה אמנם גרפה מעט מיסים, אך אולי כבר חוללה מפולת שפגעה גם בעמיתי הפנסיה. האם זו באמת התוצאה שבה מעוניינים אנשי מפתח באוצר? עד כדי כך צרים אופקי החשיבה והחיזוי של המשרד הכלכלי החשוב בישראל?

עוד ב-

מה קורה במשרד האוצר? זה הבכיר הנוסף שהתפטר - אחרי 16 שנה

לכתבה המלאה

קוראי הטור הוותיקים יודעים שכותב שורות אלה נמנע בדרך כלל מהמלצות פיננסיות, בהיעדר הכשרה כיועץ. בכל זאת, במקרה הזה, חשוב להזהיר את הציבור שלא לבלוע את הפיתיון: ברוב המוחלט של המקרים, משיכה מוקדמת מקרנות ההשתלמות הן טעות שמקטינה את כרית החיסכון העומדת לרשותן של משפחות עובדות. התשואה באפיק הזה, נטו, גבוהה יותר מרוב המסלולים שאליהם משקיעים לא מקצועיים מנתבים את כספם. לכן אם חסר לנו כסף, עדיף לנסות לקבל הלוואה על חשבון הקרן, כשההפקדות משמשות כבטוחה, וכך להנות מריבית נמוכה משמעותית מהמקובל בבנקים. העובדה שמשרד האוצר מציע כעת מס נמוך – משיקולים חסרי אחריות, ההפוכים לאינטרס הציבורי – אין פירושה שנכון להיענות לעצת האחיתופל.