היסטוריה בענף המזון העולמי, מבקר המסעדות הנחשב בעולם, מי שמוגדר למספר 1 בתחומו, פיט וולס, עוזב את תפקידו בעיתון "ניו יורק טיימס" בשל מה שהוא טוען אכילת יתר  שגרמה לו לנזקים בריאותיים לכאורה.

בטור שפרסם הלילה (אור לרביעי) וולס הסביר הכל: "המדדים שלי היו גרועים בכל המדדים - הכולסטרול, הסוכר בדם ויתר לחץ הדם שלי היו גרועים יותר ממה שציפיתי אפילו ברגעיי המדוכדכים ביותר. המונחים טרום סוכרת, מחלת כבד שומני ותסמונת מטבולית נזרקו לאוויר. הייתי שמן טכנית. אוקי, לא רק טכנית. ידעתי שאני צריך לשנות את חיי. הבטחתי שאתחיל ברגע שאוכל ב-70 המסעדות האחרות בדירוג שלי. אבל דבר מצחיק קרה כשהגעתי לסוף כל האכילה הזאת: הבנתי שאני לא רעב. ואני עדיין לא - לפחות לא כמו שהייתי פעם. וכך, לאחר 12 שנים כמבקר מסעדות ב'ניו יורק טיימס', החלטתי להשתחוות בחינניות ככל שיאפשר מצב ההשמנה הטכנית שלי".

עוד מסביר וולס: "מתים בפתאומיות בתדירות מדאיגה, אנחנו כמעט אף פעם לא מדברים על הבריאות שלנו. אנחנו נמנעים מלהזכיר משקל כפי ששחקנים נמנעים מלומר 'מקבת', חלקית, אנחנו עושים זאת מתוך נימוס. אבל בעיקר, כולנו יודעים שאנחנו עומדים על שפת חור עמוק עד אין קץ, ושאם נביט למטה אנחנו עלולים ליפול פנימה".

הוא חשף את מאחורי הקלעים לביקורת המסעדות שלו: "בדרך כלל, הייתי מביא איתי שלושה אנשים ומבקש מכל אחד להזמין מתאבן, מנה עיקרית וקינוח. אלה 36 מנות שהייתי מנסה לפני שאני עוד כותב מילה. זאת המתמטיקה הפשוטה של ​​ביקורת מסעדות, אבל יש מתמטיקה גבוהה יותר. המבקרים אוכלים בהרבה מסעדות שהן לא מספיק טובות ולא מספיק גרועות לביקורת. כמה 'סמאש בורגרים' הייתי צריך לטעום, ולטעום שוב, בחודשים שבהם אכלתי את דרכי לעבר רשימת 100 המסעדות הטובות ביותר".

גם תהה וולס: "זה חל עליי? לא בהתחלה. אבל עם הזמן, ראיתי בדחיסת אוכל לפנים שלי ללא הפוגה דרך אחת להיות טוב באמת בתפקיד. על ידי סריקת דרכי ברחבי העיר כמו עז, יכולתי לנסות להיכנס למגרש שנוטה עמוקות לטובת מסעדות עם כסף. מסעדות הספגטי קיפודי ים של מנהטן תמיד יכולות לקנות תשומת לב בכסף. אז הייתי יוצא, כי אם לא, מסעדה חשובה באמת עלולה לזכות להתעלמות".

עוד ב-

מבקר המסעדות ניב גלבוע חוטף ביקורת מהמסעדה: "מידע שקרי ומזיק"

לכתבה המלאה

לסיום הסביר: "לקחתי הפסקה של שבועיים מסיבובי המסעדות שלי בזמן שהחלמתי מניתוח בקע. בלילה שלאחר הניתוח לא הייתי רעב. למחרת בלילה אכלתי מרק. למחרת, סלט. בלי תפריטים ואורחים לארוחת ערב ומחברת למלא, אכלתי בדיוק מה שרציתי ותו לא. ישנתי כל הלילה. נשארתי ער במשך היום. יצאתי לטיולים ארוכים, שלא כולם הסתיימו במאפיות. ובאיזשהו שלב בשבועיים האלה עלה בדעתי שאני לא העבודה שלי. כשהגעתי לראשונה ל'טיימס' בשנת 2006, כתבת הזהירה אותי לא להזדהות יותר מדי עם עבודתי. 'כל עבודה ב'טיימס' היא טוקסידו שכור', אמרה. הנהנתני, אבל לא הבנתי את הנקודה עד השנה. הגיע הזמן להחזיר את הטוקסידו. נתתי למכנסיים להתרחב בכמה סנטימטרים, אבל חייט יכול לתקן אותם שוב. לגבי הכתם על הז'קט, זה רק שומן חזיר. אני חושב שזה מוסיף אופי".