"2019" של בת שבע היא מופע מרהיב שמתפקע מפלואידיות רעיונית, בימתית עד כדי שלמות של ממש ברגעי השיא שלה. בגרעין המופע נמצא העיסוק בכור ההיתוך הישראלי מכמה זוויות שונות ועיקר כובד משקלו הוא היכולת של המופע להיות רלוונטי לימים אלה ולצייטגייסט.

על אף שעלה לראשונה ב-2019 וכעת חזר לסיבוב נוסף האלמנטים והעיסוק שלו במלחמה, בזהויות, במושגים כמו שלום, תקווה, מלחמה ושכול מצליחים לקבל טיפול בימתי בצורה מרשימה, מקורית וחשוב מכך - מהנה מאוד. בשונה מיתר  המופעים של בת שבע, 2019 גרסת 2023 הוא מופע נגיש, בהיר ופחות אפל. רקדני הלהקה המדהימים אחד אחד נגישים וקרובים מאוד לקהל.

המופע נפתח ברוח סערה  לצלילי "משחקי קלפים" - זהו שיר מזרחי קשוח בטעם של פעם ומיד בתחילתו מתמזגים לתוך הבמה חברי הלהקה עם תנועות אוריינטליות מרהיבות כשחלוץ מביניהם הרקדן יוני סימון, מוותיקי הלהקה פורת לבמה כמו רוח סערה. סימון בכלל הוא משהו מיוחד, במבט ראשון הוא לא נראה כמו רקדן קלאסי, אבל בשנייה שהוא עולה על הבמה הוא כמו רוח סערה שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים.

בעניין הזה צריך לומר, כל הרקדנים – בלי יוצא מן הכלל – הם ליגת העל של עולם המחול הבינלאומי וזו לא הבעת דעה אלא עובדה. הם ראויים לכל התשואות והם נבחרת ייחודית בעלת צבעים וזהויות בימתיות אשר שונות זו מזו. כוחו של אוהד נהרין הוא ביכולת שלו לאפשר לכל אחד ואחת מהן ומהם לזרוח בזהות הבימתית שלו ולבלוט בתוך הכלל. 

בהמשך, הם עוברים לתוך מוזיקת הבי מטאל בתנועות רוק מחשמלות ולאחריה הם נעים במין שרשת הובלה מצד אחד לצד השני של הבמה באיטיות מדודה, ככל שהם נעים לאיטם כך העוצמה והשקט של החלק הזה יותר מהפנטת ועצמתית. זה קטע מיוחד משום שכוחו מתבטא דווקא במונוטוניות שלו וביכולת שלו לא להסיר ממנו מבט.

"2019" של בת שבע (קרדיט: אביב עגיב)

בהמשך המופע יש חלק של תקווה שבא לידי ביטוי בקטע בימתי יפהפה של הרקדנית יעל בן עזר; מוותיקות הלהקה אשר נתלית על מפתן הדלת ומתנועעת בצורה מרהיבה לצלילי "בשנה הבאה" – שיר שמקבל משמעות נשגבת בימים אלה ומבוצע על ידה בצורה מרהיבה. 

ככל שהמופע מתקדם הוא עוסק בעוד רבדים של הישראליות – בין אם זה בצורה של 'אחדות'  שבה כל חברי הלהקה שרים את "הנה מה טוב ומה נעים" ואם זה בקטע עוצמתי אחר בשיתוף הקהל שעוסק בשכול ומרפרפר לחנוך לוין.

נהרין שידוע כיוצר רדיקל שותל רמזים ומסרים לאורך המופע ומעניין לקרוא את צפונות ליבו ומחשובתיו במה שמתרחש על הבמה. על אחת כמה וכמה בזמן שישראל נמצאת במלחמה. זהו קטע שלא ניתן להרחיב עליו יותר מדי כדי לא לפגום בחוויית הצפייה אך הוא מטלטל ועוסק בשכול ובאובדן של המלחמה.

עוד ב-

"להשאיר את העולם מאחור": היה יכול להשאיר חותם, לולא היה מתפזר יותר מדי

לכתבה המלאה

הפלואידיות הבימתית באה לידי ביטוי ברקדנים שהלבוש של חלקם נזיל מגדרית ותואם את האופי שלהם ומעניק להם עוצמה ורהב על הבמה. גם בחלק נוסף שמתבצע בנעלי עקב הם מבצעים כל אחד ואחת ביצועים אקרובטיים ומלאי עוצמה שלא רואים ממטר את האמנים הגדולים ביותר. בת שבע היא להקה שמצליחה בכל פעם להפתיע את הקהל שלה, לשמור על הייחודיות שלה ולהביא את עולם המחול לגבהים חדשים. מדהים שמופע שנכתב לפני 4 שנים סה"כ מצליח להיות מסמך בימתי אקטואלי ורלוונטי גם היום ובעיקר היום.