"להשאיר את העולם מאחור" הוא לא סרט רע והוא אף מצליח להיות מפחיד בזכות כמה סצינות מעולות ובזכות הבחירות הטכניות של יוצריו כמו מוזיקת האימים שלו ובעיקר מצד תצוגת המשחק של האנסמבל שלו שמכילה את השחקנים מהשורה הראשונה.

לחובתו ,ייאמר, שהוא לא מביא אמירה מקורית או נקודת מבט שלא שמענו קודם והוא גם מתפזר בריבוי רעיונות וסוגיות שונות שפוגעות בזהות שלו. ברגעים שהוא נושא נגיעות מובהקות של נייט מ. שמלאן הוא מצליח להיות סוחף, אפקטיבי ומבעית. גם אורכו של הסרט שמתפרש על פני קצת יותר משעתיים מהווה חלק ממגרעותיו.

במרכזה של העלילה נמצאים זוג הורים (ג'וליה רוברטס ואיתן הוק') שיוצאים עם שני ילדיהם (צ'ארלי אוונס ופארה מקנסי) לחופשה בלונג איילנד. הנופים הנשפכים והאווירה הכללית משרים תחושה שבה ברור מהרגע הראשון שהכול עתיד להסתבך. והכל אכן מסתבך.

כבר כשהם מגיעים לווילה הענקית עם הבריכה המפנקת מוקפת העצים המרהיבים הסימנים מתחילים להגיע בזה אחר זה. תחילה זה קורה בסופר כשהאם רואה דמות מזוקנת (קווין בייקון בהופעת אורח מפתיעה) מצטיידת במזון וציוד חרום ואם זה בהמשך בסצינה מרהיבה של מכלית נפט ענקית שכמעט מוחצת את בני המשפחה בחוף הים. לקלחת הזו מצטרפים שניים - אב ובת (מהרשלה עלי ומיהלא הרולד) כהי עור שמזדהים כבעלי הנכס ומבקשים להשתכן בו מאחר ושוררת בחוץ הפסקת חשמל של ממש. חרף התנגדותה של האם הם משתכנים בתוך המרתף . נוכחותם של האב והבת מוסיפה למתח ולמפלס החרדה ומשם כל דבר שיכול רק להסתבך מסתבך.

הסרט מבוסס על נובלה תחת אותו שם, בויים על ידי סאם עסמאיל (שהטביע כבר חותם בז'אנר הזה עם "מר רובוט" ו-"הומקאמינג" המעניינים) והופק ע"י בני הזוג אובמה. מעניין להתעכב על הפרק הזה שכן לאחר שנחפשתי אליו הצלחתי לראות את הסרט בפרספקטיבה שונה של יחסים בין גזעיים, פוליטיקת זהויות והאסונות האמריקאים בתוהו ובוהו.

את הסרט אפשר להגדיר כסרט אימים של אמריקה. הוא מכיל בתוכו שפע של סאבטקטסים ורפרנסים לסרטים וסדרות אמריקאיות ("הניצוץ", "משחקי שעשוע", "חברים") ובעיקר לתופעות רחבות ומכוננות כמו המכוניות האוטונומיות, עסקי ביטחון לאומי ואפילו הסכסוך האיסלאמיסטי שנותן שם את אותותיו בסצינה מוצלחת. זה סרט שפורט על נימי החרדה של אמריקה אך גם מבלי להתכוון יצליח להטריד את כל מי שיצפה בו. הוא מבקש להיות נבואת זעם אפוקליפטית ומזכיר גם את סרט האסונות" 2012" (שיצא בשנת 2009).

עוד ב-

"ניאד": הסרט החדש והסוחף של נטפליקס שייגמר באוסקר

לכתבה המלאה

מגרעתו כאמור היא חוסר היכולת לפתח את הדמויות שנותנות תצוגת משחק שטחית למדי וגם התמה המרכזית שלו נשפכת לשלל נושאים וסוגיות שמבלבלות את הצופה. לעיתים הוא אימה, לעיתים בדיוני – דיסטופי ולפרקים הוא דרמה משפחתית חברתית עם זיקה לנושאים אקטואליים. השעטנז הזה מייצר בלבול לגבי הזהות של הסרט ומתפזר מריבוי רעיונות שלא מצליח להביאן עד הסוף. סביר להניח שהסרט יצליח להביא נתונים יפים בעיקר בשל הכוכבים שלו אך מסופקני אם ישאיר חותם כקלאסיקה.