גם אתם חיים לאחרונה בתחושת נמהרות, לחץ, חשש ומועקה? ובכן זה כנראה נכון לגבי כמעט כל אדם בארץ בשבועות האחרונים, תודות למזג האוויר החם, הפילוג במדינה, יוקר המחייה ועוד. אבל, אם חיפשתם הפוגה קלה מכל הבלגן הדבר הכי טוב שתוכלו לעשות עבור עצמכם זה להקדיש ערב, באופן אירוני למדי, למחזה "מה קרה לעולם" בתיאטרון הקאמרי.

את המחזה החדש והנפלא הזה, שעלה אמש (רביעי) בבכורה חגיגית, כתב המחזאי הישראלי גור קורן ותזמון עלייתו לבמה, כאמור, לא הייתה יכולה להיות טובה יותר. המחזה עוסק בשינויים שהדורות במדינה חווים בימים אלו ובפערים ביניהם, במשבר גיל ה-40, במוות, בבגידה, במשפחתיות וכמובן באהבה - כל זה בתוך מעטפת של צחוק רצוף ואפילו דמעה פה ושם.

בלב המחזה עומדת משפחה ישראלית ופשוטה למראית העין, שמתאגדת לשבעה על האם המנוחה שנפטרה ממחלת הסרטן. יחדיו, אח ואחות, הגרושה של האח ואב המשפחה מעלים סיפורים על האם שזה עתה עזבה אותם, וכך הם עדיין מצליחים ללמוד ממנה שיעור או שניים לחיים.

אף שנדמה כי מדובר בטרגדיה מרגשת, במבט לאחור אני מבינה שמעטים היו הרגעים בהם לא צחקתי עם כל האולם. קורן חיבר מחזה שהצליח לעשות הכול; לצחוק עם הדור הוותיק שבנה את הארץ במו ידיו לאחר השואה, להציג את הפערים בין הדור הזה ובין הדור התל־אביבי החדש בפרט (בייחוד בקשר המעניין בין האם המנוחה ובין המאהבת הצעירה של בנה), להראות את ההבדלים בין הערכים של העולם הישן (משפחה ועבודה) ובין אלו החדשים (קריירה ועצמאות). בשנינות רבה, הצליח קורן להראות את כל האלמנטים הללו דווקא כנקודות שמחברות בינינו, ולא מפלגות אותנו, וכי בהחלט שווה לצחוק מהן, לקחת אותן בקלילות ומהן להמשיך להיבנות הלאה.

מנגד, המחזה לא חסך גם ברגש בדיוק היכן שהוא היה נדרש, ואפילו הצליח לשלב בין הצחוק המתגלגל שיצא מהקהל ובין הרגע בו כל אדם באולם הבין מהי הגאונות במחזה - נקודות הממשק הללו, בהן הרגעים שאנו זוכים לראות את אב המשפחה האלמן סוף-סוף אומר את דברו, ורגעי ההכרה במעשים הבלתי נראים לכאורה של אם המשפחה לטובת ילדיה, הצליחו לבטא באופן נהדר ומדויק לא רק את אומנות התיאטרון והמילה הכתובה, אלא גם את האידיאל אליו אנו אמורים לשאוף והוא האיזון בין הכאב לאושר.

כל המסרים החשובים הללו לא היו יכולים לעבור לקהל ללא השחקנים הנפלאים שהתמסרו לתפקידיהם. ניתן לומר כי שחקן טוב הוא כזה שיכול לגרום לך לשכוח שהוא גם שיחק בתפקידים אחרים, ואכן זה מה שקרה אתמול. את ישי גולן כבר זכיתי לראות על הבמה בתפקידים אחרים ואין ספק כי אלו פרחו לגמרי ממוחי עד תום ההצגה. גולן שיחק כאילו ללא מאמץ ובטבעיות מדהימה את תפקידו של דור, הבן הגרוש והאבוד במשפחה, עד שלפעמים שכחתי שמדובר במחזה, והרגשתי שאני פשוט צופה בשיחה אינטימית של משפחה אמיתית.

לגולן הצטרפו נטע שפיגלמן (בתפקיד האחות איה), שירן בוחניק (בתפקיד עומר המאהבת הצעירה של דור) ואנדריאה שוורץ (בתפקיד הגרושה ואם בנו של דור) הנפלאות, שעזרו להרים את כל המפעל לכדי שלמות. עם זאת, הכוכבים האמיתיים של המחזה הם ללא ספק מוטי כץ ואודיה קורן בתפקיד רזיה ויצחק ההורים המושבניקים שמנסים לתקן את היחסים בין בנם וגרושתו. מוטי כץ, במעט מאוד מילים יחסית, הצליח להצחיק את הקהל אין ספור פעמים ובשילוב עם התפקיד הנפלא של רזיה, שכאילו נכתב עבור אודיה קורן, הצמד הצליח לחזק במוחי את הערכים שעל בסיסם אנו נמצאים במדינה הזו כיום.

אפילו לא מילה אחת על פוליטיקה נאמרה אמש, ואני שמחה על כך. כפי שציינתי, המחזה מגיע בעיתוי נפלא שיכול לעזור לכולנו לחזור קצת ליסודות, ואת זה הוא הצליח לעשות ללא שום התייחסות למצב במדינה - דבר שלצערי במחזות אחרים שעלו על הבמות לאחרונה לא נמנעו מלעשות באופן די מאולץ. את הקשר בין המציאות של הדמויות על הבמה ובין החיים המוטרפים של כל אחד מאיתנו, הצופה יכול לגלות לבד ובכך המחזאי יכול להיות בטוח שהוא עשה את עבודתו נאמנה.

רגע לפני סיום חשוב להזכיר כי לצד הכתיבה הנהדרת והשחקנים המעולים, בקאמרי ללא ספק גם השקיעו בתפאורה ובמוזיקה שפעלו בהרמוניה עם המתרחש על הבמה והרבה בזכות הניצוח של הבמאית תמר קינן. האלמנטים הללו, ובהם גם התאורה, סייעו ותרמו מאוד לבניית האווירה הנדרשת ולבנייה של הסיפור.

לסיכום, המחזה הקצר הזה (כ-90 דקות בלבד) הוא מה שהיה חסר לי לאחרונה כדי לקבל מעט פרספקטיבה על חיי שלי, על המצב בחוץ ועל החיים בכללותם. לטעמי אלו אחת ההפקות הטובות ביותר שראיתי בשנה האחרונה בקאמרי, ובשנים האחרונות בכלל ואני כבר שוקלת להגיע לצפייה נוספת רק כדי שעוד מחברי יזכו לראות את היצירה.

מה קרה לעולם | תיאטרון הקאמרי | דירוג: 5

עוד ב-

"נרות יום הולדת" בא בזמן כדי להזכיר לנו איך לחיות את החיים

לכתבה המלאה

השורה התחתונה: מחזה שנון וקצר בעטיפה נהדרת של צחוק רגש ושיעור לחיים.