תרבות ופנאי

סנדרה שדה: "המלחמה ההיא מרחפת מעליי באובססיביות עד היום"

"עד היום אני חוגגת את ההרגשה שבישראל אף אחד לא יקרא לי יהודייה מסריחה", אומרת סנדרה שדה לבן שלה, אחרי כמעט 60 שנה בארץ. וגם, מה היא ראתה בתיאטרון  לפני תקופת המי-טו?
מערכת ice | 
סנדרה שדה ב"סברי מרנן" (צילום אילנה דואניאס, מתוך הסדרה)
ראיון לא שגרתי עלה בסופ"ש האחרון במוסף שישבת של ישראל היום. השחקנית הוותיקה והמוערכת סנדרה שדה, ישבה לשיחה עם בנה השחקן והזמר מיכאל מושונוב, בריאיון שערכו אחד לשנייה לפני הסדר.
בחלק ששדה ענתה על השאלות, סיפרה לבקשת בנה על התקופות הישנות יותר בתיאטרון הישראלי, שהיו שונות בעיקר ביחס לנשים. "כשנכנסתי בפעם הראשונה לתיאטרון חיפה שמעתי סיפורים על המנהלים הקודמים, החלוצים שהיו בדורות לפנינו" אמרה וחשפה, "סיפרו לי שכשאחת הבנות הדליקה את הבמאי, הוא היה מפסיק את החזרה, לוקח את הבחורה למעלה וכל הקאסט היה מחכה רבע שעה עד שהם היו חוזרים. זאת היתה נורמה."

"חשבתי, 'אלוהים, אני צריכה להתאים את עצמי, ואולי גם אני אזכה שייקחו אותי לרבע שעה למעלה'. הבנתי ש־that's the name of the game. חייתי בתקופות שבהן הטרדות מיניות היו נורמה." אמרה, "אבל בגלל שהגורו שלי היתה אישה (נולה צ'לטון), אז אף פעם לא התפתיתי לתת לבנים לעבוד עלי".
שדה נולדה ברומניה בשנת 1949 ברומניה, ובגיל 15 עלתה לישראל. בארץ המשיכה את קריירת המשחק שהתחילה בגיל צעיר בניכר, בתסכיתי רדיו ובתוכניות טלוויזיה. "הגעת לישראל, למעברה. תמיד תיארת לי את זה כחוויה כיפית, אבל בתכלס עברת הרבה שינויים בגיל רגיש. איך הצלחת?" שאל אותה בנה מיכאל.
שדה ענתה, "כי עד היום אני חוגגת את ההרגשה שבישראל אף אחד לא יקרא לי יהודייה מסריחה". והמשיכה על תחושותיה במדינה כיום: "למרות סמוטריץ' ולמרות הכל. ההרגשה שזאת מדינה שלך. כשאת נולדת ארבע שנים אחרי מלחמת העולם השנייה, התחושה הזו היא כמו אוויר לנשימה. המלחמה ההיא מרחפת מעלי באובססיביות עד היום."
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה