תרבות ופנאי

אם חשבתם שהסרט הזה הוא "תל אביבי", טעיתם בענק

הסרט "טאבו: עמוס גוטמן" עושה חסד מופלא לאחד היוצרים הכי גדולים שפעלו בישראל ושלא זכו בזמן אמת להכרה שהגיעה להם. היצירה מציגה פורטרט של דמות מיוסרת, מורכבת שמתפקעת מרעיונות מקוריים ואידיאלים. זוהי יצירה מלאת כאב, חמלה, לב ובעיקר כזו שעושה כבוד למורשת של אחד הקולנוענים הכי נועזים ומשפיעים

אביב עגיב | 6/8/2024 9:26

הבמאי המנוח עמוס גוטמן משתייך להיכל התהילה של הקולנוע הישראלי, שרק מתי מעט נמצאים בו. מי שהפך לאייקון לאחר מותו בשנת 1993 ממחלת האיידס, עסק במהלך השנים ביצירותיו בנושאים שהיו חתרניים, שנויים במחלוקות וקראו תיגר על המיינסטרים התקופתי. גוטמן, גיי מוצהר, בתקופה שבה עוד קראו לגייז הומוסקסואלים, הצליח להעביר ביצירותיו את השוליים לקדמת הבמה ולבעוט בכל המוסכמות האפשרויות.

העיסוק הקולנוע שלו בתרבות הלהט"בית באותן שנים הקנה לו מעמד של אייקון, וזה מקבל ביטוי בימים אלה בסרט "טאבו: עמוס גוטמן", יצירה שמצליחה להתחקות אחר דמותו המיתית ופורצת הדרך בקולנוע הישראלי בכלל והקווירי בפרט. הסרט, שבוים על ידי שאולי מלמד (שהפליא לפני כשנה וחצי עם הדוקו "מיני די וי", מומלץ בפני עצמו) ושהופק על ידי גיל סימה, מוקרן בימים אלה בקולנוע לב והופק עבור הוט 8.

הסרט מתחקה אחר דמותו של גוטמן. פורטרט של דמות מיוסרת, מורכבת שמתפקעת מרעיונות מקוריים ואידיאלים. קל יותר להבין את מעמדו של גוטמן במידה רבה לאחר הצפייה בסרט, שכן לא סתם הוא מעיד על עצמו שחיפש טאבו באומרו זאת במהלך ראיון שנתן זמן קצר לפני מותו. הסרט מציג קטעי ארכיון נדירים וצולל לנבכי מחשבתו והקרביים של גוטמן במסגרת הסרטים שעשה.

סרטיו לא רבים מדי, ארבעה סה"כ (לא כוללים את הקצרים), אך כל אחד מהם טמן בתוכו עולם ומלואו ושופע רעיונות. יתרה מכך, הסרטים שלו לא הצליחו בקופות בזמן אמת וסביר להניח שגם לא היו עוברים את הרדאר של שר התרבות מיקי זוהר – אך הם הצליחו להטביע חותם עמוק ולהפוך לקאנון קולנועי עשיר ופורץ דרך. בדיוק אגב כפי שתרבות אמיתית צריכה לעשות.

ברגע השיא של הסרט נשמע קולו של גוטמן – בזכות טכנולוגיית AI – מקריא את התסריט לסרטו האחרון שלא הושלם. טאבו: עמוס גוטמן (צילום: יח"צ)

בסרט מופיעים שלושה דמויות שמציגות זוויות ייחודית של עמוס גוטמן. אחת מהן היא אחותו מירי גוטמן פרידמן. השנייה היא אהרן מיטשל שהיה בן זוגו והשלישית זו ענת דותן שהייתה עוזרת בהפקה של סרטו הפולחני "חסד מופלא". קטעי ארכיון והסצנות מסרטיו שמובאות בסרט מקבלות היום פרספקטיבה ומשקל סגולי ומצליחות להטיל אור על דמותו המורכבת, אפלולית ובעיקר החד פעמית של אחד היוצרים הגדולים שהיו כאן. כוחו של הסרט הוא ביכולת להציג את הכישרון שלו שהתבטא ביכולת לשים זרקור על מה ששייך לשוליים ולייצר אסתטיקה ושפה קולנועית ייחודית.

ברגע השיא של הסרט נשמע קולו של גוטמן – בזכות טכנולוגיית AI – מקריא את התסריט לסרטו האחרון שלא הושלם. בתור קולנוען שסלד מהמיינסטרים מעניין היה לחשוב איך היה מגיב לבחירה להשתמש בכלי טכנולוגי כדוגמת AI שהוא כשלעצמו כלי שמסעיר את תעשיית הקולנוע המסורתית (דיון נפרד כמובן).

קל לתייג את הסרט כיצירה שפונה לקהל בוהמייני ותל אביבי, אולם זו טעות. "טאבו: עמוס גוטמן" היא יצירה מלאת כאב, חמלה, לב ובעיקר כזו שעושה כבוד למורשת של אחד הקולנוענים הכי נועזים ומשפיעים שהיו ופעלו בעולם הקולנוע הישראלי שעובר תהפוכות בימים אלה.