על רקע מלחמת חרבות ברזל, הוחלט לאחרונה להקדים בחמישה חודשים את גיוסם של מתנדבים במסגרות שנת שירות. לפי נתונים של האגף הביטחוני חברתי בצה"ל, שהוצגו אתמול (יום שני, 19 בפברואר) בוועדה לביקורת המדינה, כ-270 מתנדבי שנת שירות צפויים להקדים את הלכי הגיוס לחודש מרץ הקרוב.

משחר הציונות, החברה הישראלית מצויה במאבק מתמיד על קיומה ותקומתה בארצה. לצד זאת, ידענו להקים גם את אחת מחברות הרווחה המתקדמות בעולם, אשר נותנת לחלשים שבתוכה את הכלים להתחזק ולהפוך לאזרחים תורמים וחיוביים. 

כפי שאמר המשורר שאול טשרניחובסקי, חוסנה של חברה נמדד ביחסה לחלשים שבתוכה. עוצמתה של החברה הישראלית הייתה תמיד בשילוב שבין עוצמה צבאית, לכידות לאומית, רגישות חברתית וחדשנות אקדמית, תעשייתית וכלכלית. כיום, בשעה שאנחנו שרויים כבר יותר מארבעה חודשים במערכה מתמשכת שסופה לא ידוע, אסור לנו להקל ראש בשימור היתרון החברתי של מדינת ישראל.

שנת השירות, במסגרתה מתנדבים מדי שנה אלפים ממסיימי כיתות י"ב, רגע לפני גיוסם לצה"ל, היא מהמפעלים החברתיים החשובים בישראל. מדובר במפעל המפגיש את המתנדבים עם חלקים בחברה הישראלית אותם לא פגשו קודם, ומחבר אותם לעשייה חברתית משפיעה ורחבת היקף.

שניים מאותם מפעלים, הינם כפרי הנוער והפנימיות המשמשים בית לנערות ונערים בסיכון – בכדי לשמור עליהם, היה צורך להרחיקם מבתיהם, שם נפגעו, ולהעבירם למקום בטוח ומיטיב. בכפרי הנוער ובפנימיות אותם נערים ונערות פוגשים את המדריכים והצוותים המקצועיים, ולצידם את מתנדבות ומתנדבי שנת השירות, שמשמשים להם אחים בוגרים ומציעים להם אוזן קשבת, יחס וחברה של אנשים הקרובים לגילם – חברה שהם כל כך זקוקים לה, גם נוכח החשש המובן לתת אמון במבוגרים שאכזבו אותם בעבר. 

הצורך של הצבא בחיזוק המערך הלוחם שלו הוא מובן, אך אסור שמילוי הצורך הזה יעשה ללא שיקול דעת ובלי להתחשב בהשלכותיו הרוחביות. הקדמת הגיוס של המתנדבים שנת השירות ב-5 חודשים, עלולה להשאיר את הנערות והנערים בכפרי הנוער והפנימיות, ללא מי שהיוו בעבורם משענת. הדברים רק מקבלים משנה תוקף בהתחשב במצוקת כוח האדם הגדולה הקיימת ממילא בתחום, כאשר מדריכים רבים גויסו למילואים ואחרים פונו ממקום מגוריהם.

אני עד לשיחות בין המתנדבים הצעירים לנערים ולנערות, לניסיונות להסביר את עזיבתם הצפויה ולכעס של רבים מבני הנוער הללו בפנימיות, אשר חוששים להישאר בתקופה המורכבת הזו, ללא דמות תומכת כל כך משמעותית עבורם.

צבא ההגנה לישראל היה תמיד צבא העם. בנוסף למשימות הצבאיות הוא לקח על עצמו משימות חברתיות רבות ומגוונות. אפשר למצוא פתרונות שיאפשרו את המשך פעילותם של מתנדבי שנת השירות. אולי הם קשים יותר, אולי הם דורשים התמודדות עם כוחות פוליטיים חזקים, אבל הם קיימים.

אני מאמין גדול בצה"ל שכוחו מגולם בערכיותו – בחזית ובעורף. הערכיות הזו חייבת לכלול בתוכה את הדאגה לנערי כפרי הנוער והפנימיות. נערים ונערות שחובתנו ללוות, בכל דרך אפשרית, במסע המפרך משולי החברה להפיכתם לאזרחים תורמים וגם לחיילים אמיצים, שיוכלו אף הם לתרום וליטול חלק בהגנה על המדינה שלנו.

עוד ב-

בצל המלחמה: כך יחזרו המילואימניקים למקום עבודתם בצורה בטוחה

לכתבה המלאה

הכותב הוא מנהל כפר הנוער העוגן הקהילתי בבאר שבע, המופעל בידי עמותת "יחדיו", ושותף בפעילות הפורום הציבורי למען כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה בישראל.