ברונו לנדסברג: היתום מצ'רנוביץ שהקים את סנו

משפחת לנדסברג היא בעלת השליטה בחברת סנו. נכון לסוף 2021, הונה של המשפחה מוערך  בסכום של כ-1.5 מיליארד דולרים.

הדור המייסד
אבי המשפחה ברונו לנדסברג (1920-2017) נולד בעיר צ'רנוביץ (כיום באוקראינה) למשה ולאווה, והתייתם מאביו כשהיה בן שנתיים. "היה לא קל לגדול בלי אבא. לא היה לי עם מי ללכת לבית הכנסת, את מי לשאול את הקושיות. הרגשתי תמיד אשם והתביישתי שאין לי אבא", שיחזר בריאיון ל"כלכליסט" בשנת 2010. "למדתי להילחם ולהתגונן לבד, ואין ספק שהייתי מוכן יותר לחיים מילד שגדל עם שני הורים. כל חיי הרגשתי לוחם". 

אותה הצהרה עמדה לא פעם במבחן המציאות, שברונו לנדסברג הוכיח יכולת השרדותית יוצאת דופן, וידע להרים את עצמו גם כשמסביב מציאות החיים קשה ומורכבת. כאשר היה בן 14 עברה המשפחה לרומניה והשתקעה בבוקרשט. החלום היה להיות רופא, אלא שעליית הנאצים שיבשה את התוכניות, וב-1940, כשמלחמת העולם השנייה משתלטת על היבשת נאלץ לנדסברג לברוח חזרה לצ'רנוביץ. בעיר שעל גדות נהר פרוט, הכיר את אשתו, רעיה. ביוני 1941 נמלט הזוג לברית המועצות, תחילה לעיר סראטוב – בה למד באוניברסיטה ספרות, היסטוריה וכלכלה – ולאחר מכן לבוכרה, שם נולד בנם הבכור, אלכס. בהמשך נולדה לשניים גם בת, אווה.

ב-1944 שב לנדסברג לבוקרשט וסיים את לימודיו. התברג במערכת הקומוניסטית שהתגבשה ברומניה, ואף הוענק לו לאות הצטיינות על השתתפותו כחבר המחתרת הקומוניסטית במאבק האנטי-פשיסטי. לנדסברג עבד בעיריית בוקרשט, ובמקביל השתלב גם בעסקי הטקסטיל של חותנו והקים מפעל טקסטיל קטן, שבהמשך הולאם על ידי המדינה. בנוסף, הקדיש לנדסברג מזמנו גם לתרגום יצירות ספרותיות מרוסית לרומנית.

בשנת 1952 פתח לנדסברג פרק חדש בחייו, כשעלה עם משפחתו לישראל. תחילה התיישבו בקבוצת שילר – כשלנדסברג עבד במטע הבננות, שיחק בקבוצת התיאטרון המקומית ואף לקח על עצמו לארגן ריקודים סלוניים. בהמשך, החליפה המשפחה את הקיבוץ בעיר, כשעברה לתל אביב. בעיר המפתחת, התפרנס לנדסברג מעבודה כעוזר מחסנאי במכון המחקר של רפאל, והתקדם בהדרגה לתפקיד קצין הקישור בין אגף האספקה לצה"ל.

באמצע שנות ה-50 החליט לנדסברג לפנות לתחום מקצועי אחר, ומונה למנהל המכירות ב"קדימה כימיקלים קורפוריישן" – חברה ליצור חומרי ניקוי , שלימים הפכה לחברת "קלין". ב-1958 שיעבד את רכושו ואף מישכן את ביתו, וזכה בחוזה כמפיץ מטעם החברה. הוא רכש קו חלוקה ובמחסן בדרום תל  אביב הקים את "החברה הדרומית לשיווק" – ובכך הפך משכיר לעצמאי.

בריאיון ל"כלכליסט" סיפר לנדסברג, "בשנת 1959 הקמתי את העסק הראשון שלי, 'החברה הדרומית לשיווק', והייתי מוכן להקריב את כל רכושי כדי שהיא תצליח. ב־1965 התחלנו לייצר את מוצרי סנו. אני איש אופטימי, לולא זה לא הייתי מגיע לאן שהגעתי, לא היה לי הביטחון העצמי. תמיד הייתי לוחם, תמיד העזתי לעשות דברים ותמיד חשבתי שאצליח".

ב-1961, לאחר שחזר מלימודים בארצות הברית, ייסד לנדסברג בעיר בת ים מפעל צנוע בו ייצר עם קבוצה קטנה של עובדים מוצר לניקוי אסלות, כדורי נפטלין ומטהר אוויר. ב-1963 קיבלה החברה זיכיון להפצת מוצרי "סקוטש ברייט" של חברת 3M, שזכו לפופולריות גבוהה בישראל. ב-1965 נרשמה חברת סנו (בריא בליטינית) ובמהלך העשורים הבאים היא כבר מיצבה עצמה כמותג מוביל. 

ב-1982 הונפקה סנו בבורסה לניירות ערך בתל אביב, בשנת 2000 ההקימה את חברת הבת קוסמופארם, ובסוף אותו העשור רכשה את חברת הקוסמטיקה קרליין. בעקבות שגשוגה של סנו, כבר נחשב לנדסברג בסוף שנות ה-80, כמנכ"ל בעל השכר הגבוה ביותר בבורסה, עם משכורת של כ-60 אלף שקלים בחודש. על רקע ביקורת ציבורית שהופנתה כלפיו, החליט לקצץ בשכרו.

"אנחנו לא רק אומרים, אנחנו גם עושים", הצהיר בריאיון לגלובס ב-2013. "הפערים החברתיים גדולים מדי וזה נובע מהמשכורות הלא נכונות שישנן בארץ. לא ייתכן שאדם שעובד לא יכול לפרנס את משפחתו בכבוד. צריך לחלק את השכר בצורה הוגנת יותר בין כל הדרגים, מנהלים ועובדים. המשכורות למנהלים הן דבר בלתי נסבל, על אחת כמה וכמה כשיש מפעלים שלא מרוויחים. מי שלא יכול לשלם משכורות, שלא יחזיק את המפעל על חשבון קיצוץ לעובדים; לפעמים יותר הוגן לסגור אותו".

על פעילותו הענפה זכה לנדסרג בפרס התעשייה בשנת 1987, ובספר "בלי כפית של כסף: 10 סיפורי הצלחה עסקיים" שערך איתמר לוין (הוצאת ידיעות אחרונות), מוקדשת לסיפור הצלחתו התייחסות נרחבת.

בישראל מוכר לנדסמן גם כפילנתרופ, בעיקר בתחום התרבות. הוא תרם בין היתר כספים לתיאטרון היידישפיל ולאופרה הישראלית החדשה, וכן היה לנדסברג ממקימי התזמורת הפילרמונית הישראלית הצעירה. ב-2021 השיקה משפחת לנדסברג קרן מלגות לזכר של ברונו לנדסברג.

הדורות הממשיכים
ברונו לנדסברג נפטר ב-2017, כשאת מורשתו, ממשיכים הדורות הצעירים – ובהצלחה גדולה. במושכות אוחזים היום אלכס לנדסברג, בנו של ברונו, ואיה שחר לנדסברג, נכדתו של ברונו (בתה של אווה לנדסברג). יובל לנדסברג, בנו של אלכס משמש כמנכ"ל החברה. לאורך השנים הקפידה משפחת לנדסברג לשמור את מניות סנו קרוב לחזה, ובהתאם לכך 14% בלבד מהן נמצאות אצל הציבור.

אלכס לנדסברג למד הנדסת אווירונאוטיקה בטכניון, יצא להשתלמות במפעלי מרסל דאסו בצרפת ועבד בתעשייה האווירית, עד שבגיל 28 חבר לחברה המשפחתית. איה נאלצה לנהל מאבק משפטי מול אורי באומן, בן זוגה של אווה, כדי שיתקבל צו ירושה שיכיר בצוואת אמה, שהורישה לה את כל אחזקותיה בחברה.

עוד ב-

דובי פרנסס: מתלמיד בינוני למנהל הון סיכון מוערך בעמק הסיליקון

לכתבה המלאה

כך או כך, בעם התפרצות הקורונה חוותה מניית סנו עלייה בהיקפי המכירות בכל גזרות הפעילות. על פי ההערכות, בתחום מוצרי ניקיון ואחזקת בית מחזיקה סנו בכ־50% מהשוק המקומי, כ-25% בתחום מוצרי הנייר וכ-18% בתחום מצורי הטואלטיקה והקוסמטיקה. את 2021 סיכמה סנו עם צמיחה של 1.4% בהכנסות לסכום של 1.8 מיליארד שקלים. נכון לראשית יוני 2022, נסחרת סנו בבורסה לפי שווי שוק של 3.7 מיליארד שקלים.