בראיון ל-ynet, השחקנית חוה אורטמן, שמוכרת כהסבתא המרוקאית ב"זגורי אימפריה", השוותה את "הכיבוש" והיחס של הישראלים אליו ליחס של הגרמנים בתקופת המשטר הנאצי. את הריאיון נתנה השחקנית הוותיקה לרגל עליית המחזה "מזכירה" של כריסטופר המפטון, המבוסס על עדותה של ברונהילדה פומזל, מזכירתו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס, בו היא משחקת. 

"בגלל נוכחות השואה בבית שלי, חיפשתי הרבה שנים כמה שיותר חומרים על הבנאליות של הרוע", אמרה אורטמן. "שאלתי את עצמי איך הגרמנים עשו את זה. המנגנון האנושי של לעצום עיניים ולהתעלם מהרוע הוא מנגנון שמתקיים כל הזמן. שלא ישתמע חלילה שאני משווה את הרוע הנורא מכל של הנאצים לרוע אחר".

"יש רמות שונות של ידיעה - יש ידיעה כללית כמו שיש לנו לגבי הכיבוש שמתרחש לידנו, יש הפנמה של המידע ויש הסקת מסקנות. אני מזהה את זה מהחיים האישיים שלי ואני מזהה את זה גם בציבוריות שלנו. רוב האנשים בעולם לא מגיעים למקום של ידיעה, של לקיחת אחריות והסקת מסקנות. לרובם יש קטרקט על העיניים ואחר כך קטרקט על הלב, על המחשבה".

כאשר נשאלה "איך מסירים את הקטרקט הזה?", ענתה אורטמן: "פה ושם יש אנשים שמסירים אותו. אני לא יודעת להגיד כמה אחוז מהקטרקט שלי אני מסירה. בעניין של הכיבוש שום קטרקט לא מסתיר אותו. המציאות הפוליטית שבה אנשים מאפשרים את הרוע של הכיבוש קיימת כבר עשרות שנים. עכשיו, עם מה שקורה כאן, זה פשוט הגיע קרוב הביתה. השאלה היא איך אנחנו מאפשרים את הרוע, איך אנחנו מסבים את המבט ממנו, איך אנחנו משלימים איתו ומשתפים פעולה. אף אחד לא לוקח אחריות על המניעה שלו, רק מעטים. השאר מכחישים או מסבים את העיניים ממנו. השאלה היא כמה האדם חופשי לבחור. כמה גרמני בגרמניה של אז יכול היה לבחור, וכמה ישראלי כיום יכול לבחור".

"יש הרבה אנשים שמצטרפים עכשיו למאבק האקטיביזם של השמאל, ואומרים, 'לא ידעתי עד כמה המצב חמור'. הם לא החליטו להתעלם. הם חיים את החיים שלהם. החברה עושה נורמליזציה לכל מיני דברים, והאדם הולך עם הנורמליזציה הזאת. מפריע להם שאנשים כמוני נושאים בהפגנות האחרונות את השלטים על הכיבוש. לא עכשיו, הם אומרים, זה לא מתאים".

"מאיפה באו בן גביר וסמוטריץ'? מהכיבוש. למה הם רוצים את המהפכה הזאת? כדי להנציח את חוסר השוויון של הפלסטינים בתוכנו. השתיקה לנוכח עוול בכל מקום היא אותה שתיקה, לא רק בגרמניה. גם כשיש פה ילדים או זקנים רעבים. כמה אנשים לא נכים התגייסו להפגנות הנכים? הרוב שתקו".

עוד ב-

מכון ויצמן ביטל הקרנת סרט על "הכיבוש הישראלי בחברון"

לכתבה המלאה

"אני לא חושבת שיש הרבה צעירים שבאמת מכירים את המצב. אני עומדת כל שבת בגשר ההלכה, כחלק מהפעילות שלנו, ואנשים שואלים אותנו, על איזה כיבוש אתם מוחים. זאת תוצאה של מכונת תעמולה של עשרות שנים של שלטון הימין שמחקה לגמרי את הקו הירוק, את הנוכחות שלו בחיים שלנו. אין כיבוש. הכול התנרמל. התרגלנו".