כששרון דיוויס קיבלה בחודש שעבר שיחה שבה נאמר לה שגוף השחייה העולמי Fina אוסר על ספורטאים טרנסג'נדרים שעברו התבגרות גברית להתחרות במירוצי עילית לנשים, היא הייתה מלאה ב"גאווה והקלה".

דיוויס, 59, שזכתה בכסף על שחייתה באולימפיאדת מוסקבה 1980 (במקצה ל-400 מטר אישי) לפני שהפכה לאחת ממגישות הספורט המוכרות בבריטניה, פעלה למען השינוי הזה במשך שלוש שנים. במאבקה, לדבריה, היא סבלה איומי מוות, התעללות נבזית וירידה עצומה בהכנסה ממעסיקים בעלי שושן מכדי להיות קשור לוויכוח ה"רעיל" הזה. "היו כל כך הרבה שנאה ובריונות", היא אומרת. 'זה היה מאוד קשה. ארגוני צדקה שעבדתי איתם 30 שנה פיטרו אותי, סוכנים שעבדתי איתם 30 או 40 שנה לא משתמשים בי יותר, כי פעילי הטרנס יכולים להיות כל כך מרושעים וזדוניים - הם הולכים אחרי העבודה שלך, אחרי המותג שלך, הם תוקפים הכל.'

היא סיפרה למגזין YOU איך היא מתמודדת עם ההתעללות ואיומי המוות: "כשהם מאיימים על הילדים שלך זה קשה. אבל בעיקר אני פשוט מתעלם מכל זה. אתה יכול להתלונן לטוויטר ואולי אדם שאיים עליך ייחסם, אבל הוא יחזור תוך 24 שעות. אני מרגיש כל כך בלהט לגבי זה, עם זאת, הכל היה שווה את זה. הספורט לימד אותי להיות עמיד - אתה מופל שבע פעמים וקם שמונה פעמים".

רק ירושה מאמה, שמתה לפני חמש שנים, החזיקה אותה כלכלית. "הכסף כמעט נעלם עכשיו. אבל אני לא יכול לסגת. אם יש לך את האומץ של ההרשעות שלך, אתה צריך לגבות את אלה בראיות ובמדע, ואז אתה רק צריך לעמוד על שלך".

היא מעולם לא חלמה למצוא את עצמה מושמצת - לצד נשים מפורסמות אחרות, חלקן פמיניסטיות, כמו ג'יי קיי רולינג ומרטינה נברטילובה - על כך שהתעקשה שאינך יכול לשנות את המין הביולוגי של מישהו. "אבל אני די אוהבת לצאת למסע צלב עכשיו", היא אומרת. 'מתאים לי להיות עסוקה.' האדם הראשון שהתקשר אליה כדי לברך אותה על התפנית היה אביה טרי, שאימן את בתו לזכות בשתי מדליות זהב של משחקי חבר העמים כשהייתה רק בת 15 ולמדליה האולימפית שלה שנתיים לאחר מכן. "אבא היה מאוד רגשני. הוא עדיין מאמן בגיל 86, אבל הוא מעולם לא נבחר לאמן את הנבחרת הבריטית כי הוא מחה על מה שקרה באולימפיאדה".

דייויס מתכוונת לאולימפיאדת מוסקבה לפני 42 שנים. היא זכתה בכסף, אבל כשעמדה על הפודיום, הגאווה שלה שולבה עם טינה עצומה על כך שגזלו ממנה זהב. זה הגיע לפטרה שניידר המזרח-גרמנית, אחת מני רבות מהספורטאיות במדינה, שכפי שהודתה שניידר עצמה מאוחר יותר, ספגה טסטוסטרון בגופה בשערורייה בחסות המדינה, מה שגרם לה ל"התבגרות" הורמונלית גברית.

"זה היה ברור כמו האף על הפנים שלך שהמזרח גרמנים לקחו משהו", אומר דייויס. "הם נראו ונשמעו כמו גברים: היו להם תפוחים של אדם, קולות עמוקים - כל הסימנים היו שם. במוסקבה הם זכו ל-90 אחוזי הצלחה באירועי [שחייה] לנשים בהשוואה ל-5 אחוזי הצלחה בלבד בגברים. לא היה צורך באיינשטיין כדי להבין מה קורה, אבל שום דבר לא נעשה כדי לעצור אותם.' זה היה העוול הזה שהיה מרכזי במאבקה כעת נגד "מיעוט קטן מאוד של פעילי טרנס קולניים מאוד שעשו את שלי חיים לעזאזל'.

עבור דייויס, הידיעה שאין לה סיכוי לנצח את הסיכויים הלא הוגנים הללו הייתה "מתסכלת מאוד". ממשפחה ממעמד הפועלים בפלימות', היא חתרה לזהב מאז שהייתה בת שמונה. "התאמנתי שש שעות ביום, שישה ימים בשבוע, לפני ואחרי בית הספר. כל הכסף של המשפחה שלי הוצא עליי. לא הייתה לנו חופשת קיץ, אמא שלי המסכנה לא קיבלה מכונת כביסה או מקרר חדשים במשך עשרות שנים. האחים הצעירים שלי כמעט ולא ראו את אבא שלי, כי הוא היה כל כך שקוע באימון אותי ואמא נשארה לנסות ללהטט עם כולם. אבל פטרה שחתה עשר שניות מהר ממני. אי אפשר היה לנצח אותה'.
 
כשראתה את אותה חוסר הוגנות צצה עם נשים שנולדו נשים צריכות להתחרות מול נשים שנולדו גברים ועדיין לשמור על כל היתרונות הפיזיים שלהן, היא הרגישה נאלצת לדבר.

עוד ב-

גבר לשעבר תהיה ספורטאית השנה? אמריקה נטרפת

לכתבה המלאה

הקמפיין שלה התחיל ב-2016 כאשר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) שינה הנחיות שלפיהן נאמר בעבר שנשים טרנסיות שרוצות להתחרות בספורט נשים צריכות לעבור ניתוח לשינוי מין וחיות כאישה במשך מספר שנים. תוך ציטוט של 'זכויות אדם', ה-IOC הכריז במקום זאת שנשים טרנסיות הן חופשיות.