בפוסט כואב במיוחד בדף הפייסבוק שלו, מגיש תכנית הבוקר של ערוץ 14 שי גולדן, דיבר על התחושות שלו לקראת יום הזיכרון שמדינת ישראל נאלצת לעבור בצל מלחמת 'חרבות ברזל' הקשה.

גולדן כתב: "יום הזכרון הזה הוא בוודאי יום הזכרון הקשה והעצוב והטעון ביותר שזכור לי מאז לידתי ולאורך כל 53 שנותיי כאן; ואני מניח שלא רק עבורי. מספר הנרצחים והנופלים אשר טמנו מתחת לרגבי האדמה הלחים של מולדתנו הוא בלתי נתפש; בלתי מובן; בלתי ניתן לעיכול. כל-כך הרבה סיפורי חיים הלכו לנו לאיבוד; כל-כך הרבה פנים ושמות נבלעו במערבולת הדם והשכול ושברון הלב, עד שאי אפשר, פשוט אי אפשר, להעניק לכל אחד ואחת מאחינו, אחיותינו, בנינו ובנותינו, אהובינו, את המעט שנדרש כדי להנציח אותם; כדי לוודא שכל אחד ואחת מתוכם יזכה לרגעי ההתייחדות הלאומית עם שמו ועם סיפורה, עם גבורתה, ועם עלילותיו".

עוד הסביר: "כמו גלים שנשטפים אל החוף, בזה אחר זה; ואז נמסים להם ונעלמים ספוגים לרגלינו, על החול, כך אלף וחמש מאות חלקיקינו, תאינו, אברינו, נשמותינו, נסחפו אל חול הדממה, לוחשים מילים שאת חלקן שמענו, את חלקן ניחשנו, ואת חלקן צרחנו בשאון החלום שהלילה התיר לנו לפעמים לישון. שינה טרופה הייתה זאת מאז השבעה באוקטובר. שינה לאומית טרופה, נעדרת מנוחה, נעדרת שלווה, חסרה, רעבה, עצובה, אבודה. מנוחה נכונה לא הייתה לנו, ואולי גם לא נדע כזאת במי יודע כמה שנים לעתיד לבוא. הם שם, עמנו, בשוכבנו, בקומנו, בלכתנו, באהבותינו, במריבותינו, בשתיקותינו, בזכרונותינו, בשכחתנו, בהדחקתנו. הם שם, כל אחד ואחת מהם, גם אם אין בכוחנו לזכור את כל הפנים, את כל הסיפורים, את כל המעלות ואת כל הנפלאות, שהביאו עימם לעולם, ואשר עם לכתם, נותרו מאחוריהם כמו גלעד חי ונושם למקום הזה, ולפצע הנורא, לבור השחור, אשר יונק לתוכו את הכל".

גולדן המשיך: "תילים תילים הם נערמים לעמוד ענן של זכרון. אשר צועד לפני המחנה. כל אחד ואחת. וביחד הם מהווים מגדלור אפור של אור; לוח ברית וארון קודש - אשר אל מולו ניצבים כולנו, שפופים, חפויי ראש, אבלים, כבולים בייסורים, לחוב הנורא שאנו חבים להם. חוב שנצח ישראל יזכור לעד. חוב שיוכל להיפרע רק בעוד מאות ואלפי שנים של תקומה וגאולה יהודית, ישראלית, לאומית. יום ועוד יום יחלפו, ויהיה עלינו להרים מבטנו אל עמוד אש התמיד שהם גיבשו לנו בהתלכדותם לאחד; ויהיה עלינו לזוכרם, יום ועוד יום ועוד יום; ולהגיד לבנינו. ולהגיד לבנותינו. ולצוות אותם להגיד לבניהם ולבנות בנותיהם, עד המשך כל הדורות, בכדי שלא יהיה מותם לשווא".

כמו כן הסביר: "הזכרון הוא חובה קדושה שעלינו לקיים. זכרון שעלינו לפרוט לאלף וחמש מאות פנים ושמות, ולמצוא את הזמן ואת המשאבים ואת ההתכוונות ואת הקשב, בכדי לדעת ולהכיר כל אחד ואחת מהם. כי הימים הנוראים האלה מציבים בפנינו אתגר אשר לא התמודדנו עם שכמותו מאז ימי השואה - כיצד לפרום את פקעת הכאב, את הגוש המחניק שעומד בתוך דרכי הנשימה של כולנו, ולהפוך אותו לנקודות בודדות, לגחליליות מזדהרות של אור יזכור. לא נשכח גם את אחינו ובנותינו ואמהותינו וילדינו אשר עודם בן החיים, ואשר זעקתם עזה ומהדהדת לא פחות - ואולי יותר - מזעקת אחינו הנופלים, אשר זועקים אלינו מן האדמה. נזכור אותם ונזכור את הציווי האלוקי להשיבם אלינו, עד האחרון שבהם, ובכל מחיר, בשמנו, בשם ארצנו, בשם יהדותנו, בשם ישראליותנו, ובשמם של האלף וחמש מאות שנפלו ונרצחו".

עוד ב-

מגיש ערוץ 14 מזהיר: "ייגרם למקום הזה נזק בלתי הפיך"

לכתבה המלאה

לסיום כתב: "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו. קדושי השבעה באוקטובר. וקדושי המלחמה הזאת. יזכור גם את כל הללו שנפלו על הגנת ביתנו וזכותנו להיות ולחיות כאן בארצנו; ואת כל הללו שנרצחו בידי בני עוולה אשר בקשו להמיט עלינו שכול ואבדון ושואה בארצנו לאורך השנים. ביום הזכרון הזה, אשתדל ללכת בקטנות. לצעוד במשעול הזכרון בפסיעות עדינות. ולהקדיש את עתותיי להכיר כמה שיותר שמות וכמה שיותר סיפורים של אנשים ונשים, אשר נפלו או נרצחו או נחטפו. והנה שם אחד, שאני מבקש מכם, קוראיי, להכיר. פנים של לוחם אחד, איש צעיר ומופלא אחד, אשר נפל ב 14 באוקטובר בנירים. סמ״ר עומר ניסים ביתן. יליד בנימינה. מלח הארץ. בן יפה לארץ אהובה. בן 22 היה בנופלו. ילד יפה לשמעון ורונית הוריו. חפשו לקרוא עליו. הביטו בפניו. זכרו את שמו. כמו שאנו זוכרים, כמו שאנו מתהווים להיות אחד, אשר מורכב מאלף וחמש מאות חלקיקים. ועוד מיליונים רבים לאורך הדורות".