מחקר חדש של עמותת לובי המיליון ואוניברסיטת בר אילן בדק לראשונה מצב העולים עליית 2022 מאוקראינה, רוסיה ובלארוס בתחומי התעסוקה, שפה וכן בפן החברתי - והעלה נתונים מדאיגים. 60% מעולי מרץ-מאי 2022 טרם החלו בלימודי אולפן, 30% ויתרו על לימודי האולפן בגלל קושי כלכלי, 10% בלבד מצאו עבודה שתואמת את המקצוע, 43% מהנשאלים אינם יכולים לממן את עלות מגוריהם ו63.7% מהעולים מעידים כי בסביבתם יש עולים הסובלים ממצוקה נפשית. 93% רואים בישראל כבית בו ירצו להשתקע ו-44.8% מהם מציינים שהדבר תלוי במידת הקליטה. 

למעלה מ-67 אלף עולים עלו השנה מרוסיה, אוקראינה ובלארוס, בעקבות המלחמה בין רוסיה ואוקראינה. מחקר חדש של עמותת לובי המיליון מציג לראשונה תמונת מצב עדכנית והיבטים שונים בקליטה של עליית 2022 בישראל.

הסקר נערך בשיתוף פרופ׳ לריסה רמניק מאוניברסיטת בר אילן, על ידי מכון מדגם וכלל 375 נשאלים. טעות הדגימה היא 5.2%. לדברי אלקס ריף, מנכ״לית לובי המיליון, ״נתוני המחקר מעידים ללא צל של ספק שיש כאן מחדל בקליטת עלייה, אם לא נתעורר דחוף, מדינת ישראל תאבד עשרות אלפי אקדמאים במקצועות הכי נדרשים במשק. נוצר מצב אבסורדי שעולים שמגיעים ארצה במצב כלכלי יציב, נקלעים לקשיים כלכליים בגלל תורי הענק וחוסר היעילות של מערך קליטת העלייה. הממשלה החדשה חייבת להבין את גודל השעה והדחיפות שבהתערבות בנושא, לצאת עם תכנית חירום לאומית לקליטת עליה״.

ידיעת שפה נחשבת לאחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על קליטת העולה במדינה הקולטת. נכון לחודש נובמבר, רק 28% מהעולים, התחילו או סיימו אולפן א'. כ25% ממתינים ו-12% ויתרו על הניסיונות. הדבר אינו נובע מחוסר ביקוש של העולים כי אם ההפך – העולים רוצים ללמוד שפה, אך אין להם מקום. רק 6% מהעולים ציינו במחקר כי הם לא מעוניינים ללמוד עברית מאחר והם מתכננים לעזוב את המדינה בקרוב. שאר הנשאלים ציינו בעיות שונות כמו צורך בפרנסה, שאין עבורם מקום, וצורך בלימודי אולפן מקוונים, אפשרות שישראל כלל לא מציעה.

נכון ל-1 בנובמבר, קיימים 4,650 עולים הממתינים לפתיחת אולפן בישראל. מאז, המספר רק עולה, כי בעוד שבחודש נובמבר נפתחו כ-70 כיתות חדשות (כ-2000 תלמידים שנכנסו ללמוד), הגיעו לישראל בזמן זה כ-10,000 עולים חדשים, מתוכם 7,000 מיועדים ללימודי אולפן (בניכוי צעירים מתחת לגיל 18 ומבוגרים מעל גיל 70). הסיבות לפער: חוסר במורים וחוסר בכיתות.

רוצים לשמור על רמת החיים
העולים החדשים מגיעים במעמד מבוסס יחסית. 66.3% מהנשאלים ציינו כי התנאי שישפיע באופן המרבי ביותר על החלטתם להישאר בישראל הוא שימור רמת החיים שלהם ממדינת המוצא. 86.4% מהעולים הם בעלי תואר ראשון ומעלה. כ80% מהעולים מגיעים עם מקצוע שיש לו צורך וביקוש בישראל, בין אם זה מקצוע טכנולוגי (הייטק), מקצועות חופשיים (כלכלנים), מקצועות רישוי (רופאים, עו"ד) ועוד. אך 27% מנשאלים העידו כי הם עובדים/ מחפשים עבודה שלא במקצוע שלהם בעקבות צורך בהכנסה מיידית.

30% מאלה שלא לומדים באולפן, עושים זאת כי הם צריכים הכנסה מיידית. 52% עובדים או מתכננים לעבוד תוך כדי האולפן. 9.6% בלבד מצאו עבודה בישראל במקצוע שלהם. למספר זה, ניתן להוסיף עוד 14.7% שהמשיכו לעבוד מרחוק באותו מקום עבודה במדינת המוצא. בגלל רשימות ההמתנה הארוכות באולפנים, סל הקליטה הקצר, העובדה כי זכאות לייעוץ תעסוקתי כעולה מתאפשרת רק בסיום לימודי האולפן וההתמודדות הנפשית שחווים העולים באופן כללי, נאלצים העולים למצוא עבודה זמינה שלא תואמת את צרכיהם.

סל הקליטה שמקבלים העולים בישראל, מוענק למשך שישה חודשים ונע בין 20 ל-30 אלף שקלים, תלוי בהרכב המשפחה. הסל נוצר בכדי לאפשר ״נחיתה רכה״ בארץ אולם, הלכה למעשה, התמיכה נגמרת לפני שהעולה השתקע ונקלט בה - לפני שלמד שפה, מצא תעסוקה, תוך קשיים במציאת דיור וכיו״ב. עולים רבים מגיעים במעמד טועני זכאות, עקב התורים הארוכים לקונסוליות, מעמד שדוחה בכמה חודשים את קבלת ההטבות הסוציאליות, וכן עקב בעיות הטיסה לישראל נפרדו מאלפי דולרים לאדם עבור המסע ארצה. כיום בישראל כ-10,000 טועני זכאות. כך למעשה, נוצר מצב כי עולה שמגיע לישראל במעמד יציב, נקלע לקשיים כלכליים.

יהדות בספק? 
43% מהנשאלים העידו כי אינם יכולים לממן את עלות מגוריהם. כ-83% מהעולים ציינו שהכירו חברים ו/או בני משפחה בישראל טרום עלייתם. לסוגיית החיבור לעם היהודי, 70.1% מהנשאלים ציינו כי לתפיסתם האישית הם יהודים, 20% סרבו לענות, ו-9.9% העידו שאינם יהודים. 33% אינם בטוחים האם יהדותם תהיה מוכרת על ידי הרבנות.

63.7% מהעולים מעידים כי בסביבתם יש עולים הסובלים מטראומות ו/או התקפי חרדה, כאשר 20% מהעולים טוענים כי רוב העולים סביבם חווים סימפטומים כאלה. זמן ההמתנה לפסיכולוג ציבורי כיום נע בין שנה לשנתיים, תלוי באזור המגורים. עולים חדשים נדרשים לאיש מקצוע דובר את שפתם, מה שמוביל לזמן המתנה ארוך בהרבה.

גל העלייה הנוכחי הביא לגידול של כ-10,000 ילדים בגילאי 0-18. הילדים זכאים לליווי במסגרת החינוכיות. רק 10% מהעולים בעלי הילדים, ציינו כי הסיוע הקיים במערכות החינוך הוא מספיק. הפערים המרכזיים הם בנושאי תגבור בשפה, וכן שילוב במסגרות בלתי פורמליות, מה שעשוי לסייע לתחושת השילוב של הילדים. כמו כן, המדינה שמה דגש על תגבור העברית אך זונחת כמעט באופן מוחלט את סוגיית הליווי הפסיכולוגי.

עוד ב-

זו כמות העולים החדשים שהגיעו לארץ מאז תחילת המלחמה

לכתבה המלאה

אלקס ריף מוסיפה: ״כאשר רשימות ההמתנה לאולפנים ארוכות וסל הקליטה לא מספק לגשר על הפער, העולים נאלצים לוותר על לימודי עברית ועל עבודה במקצוע שלהם, מצב שאנחנו מכירים היטב מעליות קודמות. המחקר שבצענו העלה כשלים בכלל היבטי קליטת העלייה - לימוד שפה, סיוע באיתור תעסוקה מתאימה, דיור, אתגרים ביורוקרטיים מול משרדי הממשלה, סיוע בפן הנפשי ותחושת שילוב במדינה, וכן גם במסגרות החינוך לילדי העולים אנחנו רואים התנהלות בעייתית. חייבים להתקדם לעבר הפתרונות בדחיפות. כישלון המדינה בקליטת העלייה עשוי להדהד עשרות שנים קדימה״.