מחקר חדש חושף את ההשפעה של המלחמה על האלימות במשפחה: מהסקר עולה כי שיעורי האלימות גבוהים פי שניים לפחות בקרב זוגות שבהם אחד מבני הזוג שירת בצבא או בכוחות הביטחון במלחמת חרבות ברזל. המחקר שפרסמה היום (שני) שדולת הנשים בישראל, במסגרת דיון בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת בנושא אלימות במשפחה, שופך אור באמצעות הנתונים המדאיגים ומחדד את הקשר בין אלימות במשפחה למלחמה.

במהלך חודש ספטמבר 2024 ערכה שדולת הנשים סקר המבוסס על שאלון שביצע מכון ברוקדייל לבחינת הקשר בין חשיפה ישירה ללחימה ובין תופעת האלימות בזוגיות. המדגם שנסקר הורכב מ-1,591 נשים וגברים יהודים בגילאי 20 עד 60 הנמצאים בזוגיות. הנסקרים השיבו על שאלון אנונימי, שפותח במיוחד עבור הסקר בהתבסס על שאלון 5PTSD-PC לבחינת מאפייני מצוקה פוסט-טראומתית, וחולקו לארבע קבוצות: קבוצה בה שני בני הזוג שירתו בכוחות הביטחון במהלך "חרבות ברזל", קבוצה בה בן או בת הזוג שירתו בכוחות הביטחון במהלך המלחמה, קבוצה בה המשיב או המשיבה בעצמם שירתו בכוחות הביטחון במהלך המלחמה וקבוצה בה אף אחד מבני הזוג לא שירת בכוחות הביטחון במהלך המלחמה.  

מבין כלל הנשים במדגם, 70% הוגדרו כחוות מצוקה נפשית, לעומת 53% מהגברים. אולם, מחקרים על אודות הפער המגדרי בדיווח על מצוקה מצביעים על כך ששיעור הדיווח הנמוך בקרב גברים לא מעיד בהכרח על מידת התמודדותם עם מצוקה נפשית. בקרב הקבוצה בה שני בני הזוג שירתו, 74% חוו מצוקה נפשית. בקרב הקבוצה בה בן או בת הזוג של המשיב שירתו, 71% חוו מצוקה נפשית. בקרב הקבוצה בה המשיב או המשיבה שירתו, 59% חוו מצוקה נפשית. ובקרב אלו שלא הם ולא בני זוגם שירתו, 55% חוו מצוקה נפשית.  

במסגרת הסקר חולקו סוגי האלימות עליהם נשאלו הנסקרים לשניים: אלימות רגשית וכלכלית ואלימות פיזית ומינית. בשני הסוגים, ממצאי הסקר מצביעים על שיעורים גבוהים פי שניים לפחות בקרב זוגות שבהם אחד מבני הזוג שירת בצבא או בכוחות הביטחון במלחמת חרבות ברזל, בהשוואה לזוגות שבהם אף אחד מבני הזוג לא שירת. בעוד שיעור האלימות הרגשית והכלכלית בקרב זוגות שלא שירתו עומד על חמישה אחוזים, השיעור גבוה מפי שניים (11%) בקרב זוגות שבהם אחד מבני הזוג שירת, ומגיע ל-30% בקרב זוגות שבהם שני בני הזוג שירתו. 

בקרב זוגות שלא שירתו שיעור האלימות המינית והפיזית עומד על 3%. השיעור כפול בקרב זוגות שבהם אחד מבני הזוג שירת (6%), וגבוה פי שמונה (24%) אצל זוגות בהם שני בני הזוג שירתו. בכל המקרים, שני סוגי האלימות מצויים בשיעור גבוה יותר במערכת היחסים הזוגית של מי שדיווחו על מצוקה נפשית ביחס למי שלא דיווחו על מצוקה – 15% לעומת 6% אלימות רגשית וכלכלית, ו-9% לעומת 5% אלימות פיזית ומינית. 

ממצאי הסקר מצביעים על עוד תופעה מדאיגה: עלייה בתדירות ההתנהגויות האלימות בעקבות המלחמה. בקרב הזוגות שבהם אף אחד מבני הזוג לא שירת, עיקר ההתנהגויות האלימות קרו באותה תדירות עוד לפני המלחמה (62%). לעומת זאת, 60% מההתנהגויות האלימות בקרב זוגות בהם אחד מבני הזוג שירת בכוחות הביטחון, קרו לראשונה או התגברו לאחר תחילת המלחמה. בקרב זוגות בהם שני בני הזוג שירתו, שיעור ההתנהגויות שקרו לראשונה או שהתגברו לאחר תחילת המלחמה גבוה במיוחד, ועומד על 74%, מתוכם 45% הופיעו לראשונה לאחר פרוץ המלחמה. 

עוד ב-

בן גביר זוכה לתמיכה מפתיעה: ממצאי סקר חדש שהדהימו

לכתבה המלאה

"מסקנות אלו מחזקות את הקריאה הדחופה לטיפול מערכתי ומיידי בנפגעי מצוקה וטראומה, הן בקרב המשרתים והן בקרב בני משפחותיהם", כתבה תומר מרון, מחברת הדו"ח ומנהלת תוכן וידע בשדולה. "התעלמות מהצורך הדחוף במתן סיוע רגשי וחברתי משמעותה התעלמות מסכנה חמורה הניצבת בפני החברה הישראלית בכלל, ונשים בפרט, בהיותן הנפגעות העיקריות מאלימות במשפחה ובזוגיות. בהיעדר מערך תמיכה רחב ותוכניות טיפוליות מותאמות, תופעות אלו צפויות להעמיק ולהפוך לחלק בלתי נפרד מהשיח החברתי והמשפחתי בישראל. לפיכך, יש לראות בטיפול ובמניעה של תופעות האלימות בזוגיות חלק בלתי נפרד מהמאמצים לשיקום חברתי לאחר המלחמה".