חמישה חודשים לאחר תחילת המלחמה, המחסור בעובדים הוא עדיין הבעיה האקוטית ביותר המעיבה על ענף הבנייה הישראלי. נכון להיום חסרים כמעט 85 אלף עובדים שנגרעו בבת אחת ממצבת כוח האדם בענף - פלסטינים מיהודה ושומרון, מעזה וגם שוהים בלתי חוקיים - שכיום לא מורשים לעבוד באתרי הבנייה. גם אלפי ישראלים שעבדו בתפקידי מנהלי פרויקטים, מנהלי עבודה, מהנדסים ואדריכלים וכיוצ"ב, נעדרים מהעבודה עקב גיוס למילואים, או שהם פונו מביתם בצפון ובדרום ולא יכולים לעבוד.

על פי יותם רבינוביץ', סמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת קרן נדל"ן, המחסור בעובדים משפיע באופן ישיר על הענף – אתרי הבנייה פועלים בתפוקה חלקית בלבד, אם בכלל, פרויקטי מגורים שבתהליך מתעכבים, ופרויקטים חדשים לא נפתחים כי אין מי שיבנה. שלא לדבר על ענף התשתיות שסובל אף יותר ממצוקת הידיים העובדות כי הוא מסתמך מזה שנים בעיקר על העובדים הפלסטינים. כל אלה מובילים לעיכוב בבניית הדירות, ויובילו לירידה בהתחלות הבנייה, בהיצע הדירות, לאיחורים במסירת הדירות לרוכשים, וככל הנראה גם לעלייה במחירי הדירות.

המדינה עושה מהלכים להבאת עובדים זרים לענף, אבל היא עושה זאת בעצלתיים, בקצב איטי להחריד, ובמספרים שרחוקים מלענות על הצורך בשטח. המדינה הצהירה כבר בחודשי המלחמה הראשונים כי אמורים להגיע לישראל 45 אלף עובדים זרים חדשים - במסגרת הסכמים בילטרליים בעיקר מהודו, סרי לנקה ואוזבקיסטן, וגם במסלול פרטי דרך חברות כוח אדם. בפועל, הגיעו לארץ רק 357 עובדים עד כה בשני המסלולים, כפי שנאמר בדיון בוועדה המיוחדת לעובדים זרים בכנסת. יעדי התכנית הממשלתית עומדים על הכנסה של 500 עובדים זרים בשבוע. בחשבון פשוט, זה אומר שהפער ייסגר תוך 170 שבועות (כמעט שלוש וחצי שנים).

בענף הבנייה יש קולות שקוראים להחזיר את העובדים הפלסטינים, אך נכון להיום אין לכך הסכמה בממשלה. גורמי הביטחון (שב"כ, צה"ל, משטרה) תומכים גם הם בהחזרת העובדים הפלסטינים אך כאמור, הממשלה מתנגדת. זה יוצר אי ודאות בקרב הקבלנים, שלא ממהרים לדחוף להבאת עובדים זרים או למשוך אותם מחברות כוח האדם, מחשש שיהיה שינוי בחודשים הקרובים בעמדת הממשלה, והפלסטינים יחזרו ואז הקבלנים "ייתקעו" עם עובדים יקרים פי 3 לערך מהפלסטינים.

בחודשים האחרונים מציאות זו יצרה שוק פרוץ ופרוע בתחום העובדים זרים. מניסיוננו בשטח, העובדים הזרים שכבר נמצאים כאן, הבינו שהם "סחורה חמה" והם בוחרים לעצמם באיזה אתר בנייה לעבוד. לעתים הם עוברים מאתר לאתר מדי יום ומותירים את הקבלנים חסרי אונים. הרגולטור צריך להתערב ולהסדיר את השוק, כדי שלא תהיה כאן אנדרלמוסיה.

בתל אביב בלבד ישנם 240 היתרים ששוכבים במשרדי הרשות המקומית והקבלנים לא באים לאסוף אותם. זאת, מפני שברגע שנמסר ההיתר, הקבלן צריך לשלם מיד אגרות והיטלים במיליוני שקלים, אם זה פרויקט התחדשות עירונית אז הוא צריך לשאת בעלויות של פינוי התושבים, ובתשלומי שכר דירה עבורם מאז והלאה. מרגע קבלת ההיתר גם מתחיל לתקתק השעון של מועד המסירה הקבוע בחוזה, וגם מתחילה הספירה של הימים לתפוגת ההיתר, למרות שכאן כן ניתן להאריכו בניגוד ליתר הדברים.

בימים כתיקונם הקבלנים היו רצים למשוך את ההיתר ולעלות לקרקע, אבל במציאות שתיארתי לעיל, אין מי שיבנה את הפרויקטים והקבלנים לא ששים להתחיל את התהליך ולהתחיל גם להוציא כספים כשאין ודאות להכנסות הצפויות. כל העיכובים האלה מביאים לעלייה של עשרות אחוזים בעלויות הפרויקט, וזה המון. ללא עלייה עתידית של מחירי הדירות, מרבית הפרויקטים ירדו מסף ההיתכנות הכלכלית הנדרשת על ידי הגורמים המממנים בליווי בנקאי סגור ואף יביא אותם להפסד. הדבר הכי גרוע בנזק הזה הוא שלא רואים אותו בנקודת קבלת החלטות אבל יש לו משמעויות הרסניות בעתיד הקרוב והרחוק. משבר הדיור לא רק שלא יפתר, הוא יתגבר. היצע הדירות ילך ויקטן, שיעור הגידול באוכלוסייה לא ייפגע והמחסור בדירות ילך ויעלה. היעדר ההיצע והתייקרות עלויות הביצוע יביאו לעליית מחירים ואם הקבלנים לא יפגשו רוכשים שיוכלו לשלם, פשוט לא יבנו.

בנוגע לאיחורים במסירות ולפיצוי שיידרשו הקבלנים לשלם לרוכשים, למרבה הצער והאיוולת, אגף תקציבים במשרד האוצר החליט שהמדינה לא צד בעניין ו"נכון לעכשיו לא יהיה פיצוי לסוגיית איחור המסירה", כדבריו. גם מערכת המשפט הישראלית לא מגבה את הקבלנים ולא רואה במלחמה כאירוע של כוח עליון שיש לפצות בגינו. גם חוק המכר החדש עם עמדה דומה, ואף קיצר את הגרייס בגין האיחורים מחודשיים לחודש.
המדינה מחד מרוויחה עשרות מיליוני שקלים ממיסוי נדל"ן, ממע"מ, מאגרות והיטלים, ומאידך מקפחת את הקבלנים ומותירה אותם מול שוקת שבורה. שלא לדבר על המערכת הבנקאית שמקשיחה עמדות במימון הפרויקטים והריבית הגבוהה שמזניקה את עלויות המימון. כל זה בלתי סביר ויש לתקן במיידי.

עוד ב-

האם תוכנית דירה בהנחה היא הפתרון למשבר הדיור? מומחי הנדל"ן מנתחים

לכתבה המלאה

יש לציין כי הביקוש לדירות לא ירד באופן משמעותי, והוא אף יעלה אחרי המלחמה עם הצורך בשיקום עוטף עזה, הדרום והצפון. גם בתל אביב הביקוש יחזור למימדיו הרגילים, אבל קשה יודע להגיד היום מה יהיו מחירי השוק. אם בקורונה הצלחנו איכשהו לתמחר מראש, היום זה קשה יותר עד בלתי אפשרי. אם הממשלה לא תתערב, ותבין שהיא חייבת לעזור לשוק הנדל"ן ולקבלנים, לא יהיה מי שיבנה את הדירות, בוודאי אם המצב יימשך עוד שנה או יותר. העלייה בעלויות תתגלגל לצרכני הקצה, ואז גם לא יהיה מי שמסוגל לקנות דירות. זה גלגל מסוכן שחייבים לעצור עכשיו.