צונאמי ההתייקרויות בכל תחומי החיים, ממוצרי מזון דרך חשמל ודלק ועד דיור, מחזיר אותנו 10 שנים אחורה, למחאה החברתית של שנת 2011. היום כמו אז, לצד השכבות החלשות גם מעמד הביניים סובל מיוקר המחיה. זאת, במיוחד בשל מחירי הדיור שממשיכים לטפס, וממשלות שנכשלו במתן מענה למשבר הדיור.

אלא שגל ההתייקרויות הנוכחי אינו ייחודי למדינת ישראל והוא מושפע, בין היתר, מעלייה במחירי התשומות בעולם. כך לדוגמה, העלייה במחיר הנפט שזינק ממחיר נמוך בשנה שעברה בשל האטה בכלכלה העולמית כתוצאה ממשבר הקורונה, למחיר הגבוה מ-80 דולר לחבית. גורם נוסף להתייקרויות הוא העלייה המשמעותית במחירי ההובלה הימית, בנוסף לאיחורים והעיכובים בפריקת האוניות בשל סגרים ובידודים, ולמחסור בחלק מגורמי הייצור בשל ימי הסגר שהשפיעו על תפוקת הייצור במפעלי התעשייה.

ויש כמובן גם גורמים מקומיים שמשפיעים על גל עליית המחירים, כמו למשל הריכוזיות במשק הישראלי. כך למשל, אסם-נסטלה שולטת בשוק המזון בקטגוריות הקפה הנמס והמגורען עם מתח שוק של 48.6%. כמו כן, מדיניות ההגנה על מוצרי החקלאות המצמצמת יבוא מקביל מחו"ל גורמת לעלייה במחירי מוצרי החקלאות. הראיה מבקר המדינה מצא כי שיעור המכס האפקטיבי הממוצע של עשרות פרטי מוצרי מזון בעיקר מתחום החקלאות 115% (נכון לשנת 2018).

גל ההתייקרויות הנוכחי צפוי להשפיע על עלייה שנתית של ההוצאות למשפחה בסך של כ-5,000 שקל. עלייה זו תכביד מאוד על השכבות החלשות כמו גם על מעמד הביניים. הגל הנוכחי שהגיע לאחר שנה וחצי של תחלואה קשה וסגרים, לצד הוצאה לחל"ת של עובדים רבים שהביאה במקרים רבים לירידה בהכנסה המשפחתית. אלא שבהתפרצות הנוכחית, נראה כי הממשלה לא פועלת מספיק כדי להקטין את הנטל הן על בעלי העסקים והן על המשפחות ולמתן את עליית המחירים, והדרך למחאה חברתית סלולה.

חלק מהחוקים שנחקקו במסגרת חוק התקציב גרמו לעלייה במחירי מוצרים כגון כלים חד פעמיים ומשקאות ממותקים. דוגמה בולטת לאי נקיטת פעולה מצד הממשלה היא העלייה האחרונה במחירי הדלק שהקפיצה את מחירו של ליטר בנזין 95 אוקטן ל-6.71 שקל לליטר, מבלי שהממשלה  נקטה ולו צעד זמני של צמצום המסים הכבדים המוטלים על הדלק (67% ממחיר הבנזין בישראל הוא המס המוטל עליו).

הדעות חלוקות על תפקידה של המדינה לגבי העלייה במחירי המוצרים. האם עלינו לחזור שנים רבות אחורה ולפקח על מוצרים? כנראה שלא כי שוק חופשי עדיף הן לצרכן והן למשק, אולם קיימים צעדים רבים שעל המדינה לנקוט. על הממשלה לפעול להקלה במסים המוטלים על מוצרים כמו בנזין. כמו כן על הממשלה לפעול להקטנת הריכוזיות בשוק המזון ולהגברת התחרות בענף על ידי יבוא מוצרי חקלאות ומזון מחו"ל לצד חיזוק ענף החקלאות כדי למנוע את קריסתו בשל היבוא מחו"ל. בנוסף, על הממשלה לגבש תכנית פעולה שתמנע את העלייה במחירי הדיור.

כל זאת לצד תמיכה בעסקים שנפגעו מהגל החמישי של משבר הקורונה, והגדלת תקציבי המשרדים החברתיים וסלי הסיוע למשפחות במצוקה. מתן מענה לאי השוויון בישראל  אשר גדל בעשורים האחרונים ואי חלחול הצמיחה הכלכלית למטה ומציאת האיזונים שגם השכבות החלשות ייהנו מהצמיחה הכלכלית. לחזק את הפריפריה לתת מענה לעומק העוני הרחב בחברה הערבית אשר הוא המניע להרבה תופעות שליליות שם ובעיקרן האלימות הגואה.

אם לא אלה, אנו עלולים למצוא את עצמנו חוזרים אל המחאה החברתית ומחאת האוהלים של שנת 2011.

עוד ב-

המחסור במקורות מימון בחברה הערבית גורם לפנייה לשוק האפור

לכתבה המלאה

הכותב אחמד איאד, משפטן ורואה חשבון, מרצה במחלקה לכלכלה המכללה האקדמית ספיר.