מי שפתח אתמול את אחד מאתרי החדשות המזוהה עם הימין נתקל בוודאי בכותרת "ראשי מועצות ביו"ש: שרת התחבורה מחרימה אותנו". גם אני הייתי מהחתומים על הקריאה הזו. זה לא נעים להיות בצד המוחרם, אפילו מעליב. אני מוכן לקבל ויכוח ואי הסכמות כעניין לגיטימי, אני לא מוכן לקבל שסוגרים בפניי דלתות רק כי חושבים כי אני לא גר במקום הנכון או שעמדתי הפוליטית שונה. כך גם איני מוכן לקבל חרם כלפי מי שדעתו שונה בעניין המגדר, בחירת הזהות המינית או עמדה פוליטית. חרם הוא דבר פסול ואסור שיהיה כזה כנגד 'דוריטוס' רק בשל כך שהביעו עמדה.

בפבואר 2015 פורסם כי "700 אמנים בריטים הודיעו כי הם מחרימים את ישראל עד ש"הדיכוי הקולוניאלי של הפלסטינים יסתיים". במכתב שפורסם ב"גרדיאן" הבריטי, קבוצת האמנים, הכוללת בין היתר את המוזיקאים בריאן אינו וריצ'ארד אשקרופט, הבמאי קן לואץ' והשחקנית היהודייה מרים מרגוליס, הסבירו כי הם לא ימשיכו ב"עסקים כרגיל" עם ישראל." בהמשך נכתב עוד הקבוצה כתבה כי "בזמן האפרטהייד בדרום אפריקה מוזיקאים הכריזו כי הם לא הולכים לנגן שם. עכשיו אנחנו אומרים שלא נגיע לתל אביב, לנתניה, לאשקלון או לאריאל ולא ננגן שם מוזיקה, לא נסכים לקבל פרסים, להשתתף בתערוכות, פסטיבלים או ועידית ולא נפעיל סדנאות או נעביר שיעורים".

אני לא מכיר את המחרימים. אני יודע היטב מה עבר על המוחרמים, על העלבון, התסכול, הרצון להתווכח והתחושה הקשה שאין מוכנות להקשבה בצד השני. הכבוד המינימלי של הזכות להביע דעה נרמס. החרם הזה היה גורף כלפי הישראלים כולם, גם כאלה שאינם מאוהדי ההתיישבות. מזה שנים ארוכות שגם אני מוחרם, יש אוניברסיטאות שהשערים שלהם סוגרים בפני, כל זאת כי אני גר באפרת. הם לא מוכנים לשמוע את הטענות על זכותי לגור שם ועל הקשר ההיסטורי. הם גם לא מוכנים לשמוע על יחסי השכנות שפיתחנו בין אפרת לכפרים הפלסטינים. הם החליטו, הם קבעו ואיבדתי זכות להביע דעה שונה.

 כישראלים סבלנו מחרם, זה של העולם הערבי, אפילו במשחקים האולימפיים. כמתיישב ביהודה שומרון אני סובל מחרם כמעט מידי יום. כיהודים סבלנו כולנו מחרמות בעבר הלא רחוק, באירופה כולם מכירים, אולי גם בארצות ערב, אבל גם בארה"ב עד לפני מאה שנה היו שלטים על חנויות עליהם נכתב "אין כניסה לשחורים, כלבים ויהודים".

על כן אני לא מוכן לקבל חרמות בין יהודים, לא מוכן לקבל חרמות בין ישראלים, לא מוכן לקבל חרמות בכלל. כראש רשות, כנבחר ציבור יש לי אחריות כלפי כולם, אלה שהצביעו לי ואלה שלא. אני מחוייב לתת להורים של צעירים לה"טבים את הכלים המיטייבים להתמודד עם החלטות ילדיהם כדי שלא יתנתקו האחד מהשני. אני מחוייב לתת מקום בקהילה שלי גם למי שבחרו "לצאת מהארון". אין לי זכות להרחיק אף אחד כי בחר בדרך שונה ממני, אין לי זכות להרחיק אף אחד כי אולי לא הלך בדרך בה חינכתי.

יש לי חובה לקבל כל אחד ואחת כפי שבחר או בחרה להיות. מתוך אלה, מהעבר שלנו, מהמציאות שלנו, הייתי מצפה דווקא מנבחרי הציבור לנהוג ביותר אחריות. הקריאה לחרם על 'דוריטוס' רק כי בחרו להציג מגוון של חיי משפחה שהם מציאות נוכחת בישראל אם נרצה או לא, הם כאן, מעבירה מסר פוגעני מעליב ודורסני כלפי המשתייכים לקהילה הגאה. גדלתי בבית בו חינוכו אותי כי 'המלבין פני חברו ברבים, כאילו שופך דמים. אנחנו כולנו יהודים, כולנו בני אותו עם, אסור לנו לפגוע כך זה בזה גם כאשר איננו מסכימים. אסור לנו להחרים ! "

עוד ב-

ההסתה כנגד נתניהו והכעס כלפי מי שנדם קולם לא מצדיק את ההסתה כנגד בנט

לכתבה המלאה

הכותב עודד רביבי ראש מועצה מקומית אפרת.