לפני מעט יותר מחודש, החלה לצוץ תקווה – לא בטוחה, לא גדולה, אבל בכל זאת מהולה באמונה – שהתפנית שכולנו חיכינו לה, סוף סוף הגיעה. אחרי כ-13 חודשי לחימה ארוכים מהולים באי ודאות, החליטה ממשלה כי תעמיד 15 מיליארד שקלים תקציב תוספתי לשיקום הצפון.

ההחלטה הזו, יחד עם הפסקת האש, לראשונה אחרי הרבה יותר מדי זמן, הפיחה תקווה שעוד יש מישהו בממשלה שחושב על צפון: על התושבים העקורים, הקהילות שהתפרקו, המטעים שהוזנחו והעסקים שנסגרו. אבל מאז אותה החלטה וככל שחולף הזמן מאז, נראה שהממשלה גולשת שוב למסלול שגיאות העבר של קודמותיה, מבלי ללמוד מכך דבר, מבלי להבין את גודל השעה.

בואו נדבר לרגע על העבר, כדי ללמוד לגבי העתיד. כבר לאחר מלחמת לבנון השנייה, התקבלו מספר החלטות ממשלה לשיקום וחיזוק הצפון – ובהן, בין השאר, החלטת ממשלה 393 "חיזוק הצפון – משימה לאומית בראש סדר עדיפויות הממשלה", החלטת ממשלה 561, החלטה מספר 2262, החלטת ממשלה 3740 "תוכנית להעצמה ולפיתוח היישובים קריית שמונה, שלומי ומטולה" והחלטת הממשלה 572 , שבולטת ב"מצעד ההחלטות", בעיקר בגלל הכותרת המרשימה שניתן לה בזמנו: "שמים את הלב בצפון".

באלו ובנוספות, פעם אחר פעם, התקבלו החלטות הכוללות כוונה לביצוע צעדים כלכליים בפיתוח כלכלי-אסטרטגי של אזור הצפון – פיתוח מנועי צמיחה, השקעה בהון האנושי על ידי חינוך והשכלה גבוהה, תיעדוף לקידום ופיתוח תשתיות תחבורה באזור הצפון, פיתוח שירותים ציבוריים ושירותים חברתיים, חיזוק הביטחון האישי, שירותי רווחה ומעונות יום, חיזוק חוסן קהילתי ומעורבות חברתית של צעירים, מדע בקהילה – והרשימה עוד ארוכה.

במבט לאחור ובמבחן התוצאה, ברור כי החלטות אלו יושמו באופן חלקי בלבד, בהיקפים תקציביים נמוכים מדי, ללא תפיסה אסטרטגית וללא מחויבות עמוקה באמת. לכן למעשה, כל אלו לא הצליחו לשנות את אופיו של אזור קו העימות הצפוני, בדגש על חולשת הערים סמוכות הגדר.

ביחס לעתיד, הרי שהיעדים שהציבה לעצמה הממשלה הנוכחית, הם החזרת כל התושבים המפונים לביתם, וצמיחה דמוגרפית של כ-50,000 תושבים תוך פרק זמן של כחמש שנים בטווח הישובים שעד תשעה קילומטרים מהגבול. אבל עד כה הצהרות לחוד ומעשים לחוד. בכדי להצליח באמת בכך, אני כתושב מטולה, ויחד עימי כל התושבים, בעלי העסקים והמנהיגות המקומית דורשים את אלו:
 

• 15 מיליארד שקלים שהוקצו בתוכנית הרב-שנתית (החלטת ממשלה 2330), הם סכום משמעותי, אך אינו מספיק. ההשקעות הגדולות הנדרשות לצורך הבטחת הצמיחה האזורית בקו הגבול, בעיקר בתשתית מים, אנרגיה ותחבורה, לא יכולות להיכלל בסכום התוספתי. לצורך ההמחשה, רק עולות פרויקט חיבור הרכבת לקריית שמונה נאמדת בכ-60 מיליארד שקלים. המקור לכך חייב להגיע מתוך שינוי העדיפות בתקציב התשתיות הכולל של המדינה. הגדרת עדיפות לאומית אינה רק מס שפתיים וגם לא רק לצורך מתן הנחה בארנונה. העדיפות הלאומית של אזור קו העימות מחויבת להתבטא בהקצאת תקציבים כבר מהשקל הראשון של כל משרד ממשלתי לטובת הצפון.

 

• תקציב החזרה הביתה של התושבים המפונים אסור שיופרד מתקציב 2025 לצפון, אשר בתוכו נדרש לכלול מרכיבי צמיחה משמעותיים וסימון תפנית של ממש למשפחות הצעירות ולאוכלוסייה איכותית, ששוקלת האם נכון לה בכלל לחזור לאזור הבעייתי הזה.

 

• יש שני מרכיבים מנבאים לכמות ואיכות האוכלוסייה שתחזור ותשתקע כאן, בדגש על משפחות צעירות וצעירים משכילים בגיל עבודה – והם חינוך ותעסוקה. לכן, יש להתמקד בהם. אל תחסכו בכלים והקלות לעסקים כדי ליצור את התנאים לתעסוקה איכותית וזמינה באזור. תמרצו השקעות, צרו תנאים להכשרות מקצועיות בתיאום עם מעסיקים והשקיעו במיזמי תשתיות.

 

• שימו דגש על תרומת התעשיות הביטחוניות לצמיחה בישובים סמוכי גדר. על תעשיות אלו, שמקבלות ועוד יקבלו תקציבי ענק לפיתוח טילים ואמל"ח, לתרום למרחב הצפוני באמצעות העדפת תעסוקה לתושבי קו העימות והקמת קהילות דווקא באזורים סמוכי הגבול ולא רק במטרופולין חיפה או בצמוד למפעליה.

 
לבסוף, מעל הכול, נדרשת מנהיגות ומחויבות. קחו אחריות על העתיד, וחזרו לשורשי הציונות ולרוח מחויבות ומנהיגות המייסדים, כמאמר טרומפלדור: "הלא לארץ ישראל אתה הולך לא לשם תיקון הנשמה, לא לשם סיפוק אחד ממאווייך, אלא לשם ארץ ישראל עצמה, לשם העם היהודי שתחיית ארץ ישראל צריכה להרימו משפלותו".

עוד ב-

מבקר המדינה במסר לממשלה: אתם עומדים להיבחן

לכתבה המלאה

*הכותב הוא דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי ונשיא התאחדות האיכרים בישראל.