אלו ימים לא קלים למדינת ישראל בכלל ולמשק הישראלי בכלל זה. המלחמה יוצרת אי ודאות גדולה, עם משמעויות כבדות על המשק הישראלי הן בטווח הקצר והן בטווח הבינוני והארוך. 

בנוסף, המלחמה מחייבת עלייה חריפה בהוצאה הציבורית. בטווח המיידי - עלייה זו נובעת הן מהוצאות הנובעות באופן ישיר מהמאמץ המלחמתי, והן מהוצאות אזרחיות הכרוכות במצב הלחימה, כגון עלויות השיכון של תושבים שפונו מאזורי העימות והתמיכה בהם, והוצאות המאפשרות המשכיות מינימאלית של פעילות אזרחים האזורים שנפגעו בדרום ובצפון.  בטווח הבינוני והארוך – המדינה תידרש למימון הוצאות השיקום עמוקות והיבנות מחדש גם במישור האזרחי וגם הביטחוני. 

מאז תחילת שנות השמונים, כאשר הוצאות הביטחון היוו מעל 20% מהתוצר הישראלי, הייתה מגמה משמעותית של צמיחת המשק, והפחתה רציפה של הוצאות הביטחון עד כדי 4.5% תוצר בשנת 2023.

הדבר אפשר לכלכלה הישראלית לפרוח, ולממשלה לפנות משאבים ציבוריים להשקעה בתשתיות, בעיור, ברפואה, בחינוך ועוד. כעת, המגמה מתהפכת, כאשר עלויות המלחמה המוערכות נעות סביב 270 מיליארד שקל והוצאות הביטחון מזנקות לכדי כ- 9% מהתוצר השנתי.

 

אם אין בכך די, מתזכיר חוק הגיוס אנו למדים, כי התוספת המבוקשת לימי המילואים ביחס לחיילים היא גידול מ 18 ימים בשנה ל 42 ימים בשנה, ולגבי קצינים – מ 28 ימים בשנה ל 55 ימים בשנה.

צריך להבין כי ממוצע ימי המילואים עמד על 10 ימים בלבד טרם המלחמה, וניתוק של בעלי עסקים ועובדים מעבודתם למשך של מעל חודש וחצי בכל שנה כדרך שגרה – אינו יכול להתקיים מבלי לפגוע קשות בצמיחת המשק וביכולתו לשאת את הוצאות הביטחון.

מדינת ישראל והמשק הישראלי לא יוכל להמשיך לפעול בגישת "עסקים כרגיל" מבלי להסתכן בקריסה של ממש. לטווח הארוך הממשלה לא תוכל להסתפק בצעדים קלים ואמירות ש"יהיה בסדר". קברניטי המדינה יידרשו לקבל החלטות היסטריות של ממש על שינויים מבניים עמוקים, כדי להכיל את המשבר, ולמנוע את התרסקות המשק והמדינה כמערכת. 

מטבע הדברים, לא נוכל לפרוס כאן את מלוא הצעדים הנדרשים מהממשלה כעת, אך אגע רק בשני שינויים מבניים, אולי החשובים ביותר לאפשר את "הגדלת העוגה" באופן שיאפשר להחזיק את הוצאות הביטחון הכבדות, תוך מזעור הסיכונים הכבדים לעתיד המדינה.

הדבר הראשון והמיידי הנדרש מהם, הוא תפנית של 180 מעלות ביחס לחברה החרדית בישראל, והדרך בה התאפשרה ותומרצה כלכלית התבדלות במקום השתלבות, הישענות על סבסוד של אחרים במקום להיות חלק מהכוח היצרני. 

בראייתי, את אתגר הצורך בעדכון חוק הגיוס, ניתן למנף, ואת המשבר להפוך להזדמנות. במקום לנסות למצוא נוסחים שיאפשרו את המשך ההשתמטות של החרדים מהשירות בצה"ל, על הממשלה לפנות למסלול מרחיב של שירות לאומי חובה לכל, לערוך חיבור בין מודל שילוב חרדים לשירות בצה"ל, להגברת התמריצים להשתלבות בתעסוקה וצמצום התמיכות המתמרצות הגברת ילודה ללא תעסוקה, ולהתמקד ביצירת הרצף בין השירות הצבאי / הממלכתי – לתעסוקה. 

אם ישכילו לעשות כך, יתאפשר לא רק להגביר את השתלבות החרדים בכוח היצרני המגויס ל"הגדלת העוגה" וחלוקה צודקת יותר בנטל, אלא גם האצת מגמת ההשתלבות בתעסוקה של אוכלוסיות מעוטות השתלבות אחרות כמו הערבים. 

השינוי המבני השני הוא קבלת החלטות אמיצות שיאפשרו את שבירת "הכלכלה הדואלית" ומיקוד בהאצת ענפים בפריון נמוך - לצד ענף הייטק תחרותי ומהמתקדמים בעולם, פועלים בישראל ענפי תעשיה, מסחר ושירותים, המאופיינים בפריון נמוך, עם רמה טכנולוגית נמוכה יחסית לרוב המוחלט של מדינות ה- OECD.

 הכלכלה המסורתית סובלת מפריון נמוך במיוחד בענפים שאינם חשופים לתחרות בינלאומית. מתוך כך, המדינה נדרשת לעדכן הקריטריונים בחוק עידוד השקעות הון, על מנת לאפשר שימוש אפקטיבי בתמריצים להטמעה טכנולוגית לענפים בפריון נמוך.

צעד זה יאפשר למשק להגביר מאוד את כושר הייצור שלו, ומדיניות כזו תקשור נכון יותר בין ההשקעות והתמריצים הניתנים למגזר העסקי, לתשואה ארוכת הטווח בתרומה לצמיחה בתוצר.כאמור, אלו חלקים מתוך תכנית רחבה יותר אשר גובשה על ידי נשיאות המגזר העסקי, ואנו נמשיך לפעול מול הממשלה ביישום המלצותינו.  

כותב המאמר הוא דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי.

(צילום: חן גלילי)