בסוף השבוע האחרון שידרה התכנית "עובדה" פרק שעסק בתהליך הבאתו לעולם של בנם של ליאור שליין ומרב מיכאלי. התכנית חולקה לשני חלקים, כאשר בחלק הראשון שודר תיעוד בן כמה דקות של כתב התכנית איתי אנגל מקייב, בעוד לאחר מכן ריאיון נרחב עם שליין. יאיר אגמון, בעל טור בעיתון "הארץ", ראה בחלוקה כי סמל לאבולוציה הגברית - שליין הוא הגבר העכשווי, בעוד שאנגל מסמל את הגבר של עולם האתמול.  

יאיר אגמון, במאי ופוליציסט, לא התרשם מהריאיון הכן של שליין וראה בו כגבר קר, ציני, תוקפני וכזה שלנצח יסתיר את רגשותיו האמיתיים. מנגד, לדעתו של אגמון ובניגוד לשליין, אנגל הוא אדם שלא מפחד לחשוף את עצמו, מה שבא לידי ביטוי בקולו הרך והעדין.  
אגמון כתב: "ליאור שליין, לפחות בייצוג הטלוויוני שלו, הוא הדבר הכי רחוק מהגבר החדש. ראיתי את הריאיון של בן שני עם שליין. לא היתה שם טיפה של רגש. לא היה שם רגע אחד של חולשה. שליין מתנהל כמו טנק של ציניות ושל פאנצ'ים. הוא לא אומר שום דבר רגשי, הוא לא אומר שום דבר אישי. הכל קר, הכל מחושב, הכל תוקפני, הכל מזלזל, הכל ציני. הוא יושב מול המצלמה עם חזה נפוח, עם מבט מזלזל, ואומר את מה שיש לו להגיד! איזה גבר".

על אנגל כותב אגמון: "זה נכון, איתי אנגל יוצא אל שדות הקרב עם מצלמה קטנה ביד. אבל תראו איך הוא מדבר. תשמעו את הקול העדין והרך שלו. תראו את העדינות שבה הוא מקשיב לאנשים שהוא מראיין. תראו את הכבוד שהוא נותן לכל מי שסביבו. יצא לי פעם לפגוש את איתי אנגל, במסדרונות של איכילוב, בשיא ימי הקורונה. ראיתי אז, בזמן אמת, איזה איש רגיש הוא. ראיתי אז שהוא יודע להקשיב, ושהוא יודע לחשוף את עצמו, ושהוא יודע לאהוב".

עוד ב-

ליאור שליין סופג עקיצות חריפות על הביזנס החדש שלו

לכתבה המלאה

"שליין נמצא על הרצף הזה הרחק מאחור. מבחינתי ה'פמיניזם' של ליאור שליין הוא מעין שריון שבתוכו נמצא גבר קר, תוקפני, ציני, שלעולם לא יחשוף את הרגשות שלו, ולעולם לא יראה חולשה. וה'אומץ' של איתי אנגל, הוא בסך הכל הסט אפ שבו מסתובב גבר רגיש, שמחובר לרגשות שלו, גבר שמתנהל בחיים האלה בעדינות גדולה, ובהקשבה", הוא חתם.