מעטים האנשים ששוטטו ביוטיוב בחודשים האחרונים ולא נתקלו בביקורת העסקית של ניב גלבוע. העיתונאי ומבקר המסעדות, שהחל את דרכו ככתב צבאי בעיתון המחנה, עבר בין היתר בגלי צה"ל, עיתון "חדשות" והגיש את החדשות המקומיות של הוט באזור תל אביב עד שבשנת 2008 הצטרף לערוץ 10. שנה לאחר כניסתו של גלבוע לערוץ הוא מונה להיות מבקר המסעדות כחלק מהתכנית "לילה כלכלי".

כיום, ניב גלבוע מנהל עמוד יוטיוב מצליח המונה 31.2 אלף עוקבים, בכל יום ראשון בשעה 17:00 עולה סרטון ביקורת עסקית בו הוא מבקר תפריטים עסקיים של מסעדות: מנת פתיחה, מנה עיקרית וקינוח. סרטוני הביקורת שלו מהעבר ועד היום זוכים לאלפי צפיות כשהאמירה העיקרית שלו "אני בא לטובת הלוקח ולא לטובת המסעדות". גלבוע פיתח שפה ומושגים משלו וצבר צבא של מעריצים עד שהשיא היה מפגש מעריצים בתל אביב עם מאות אנשים.

בריאיון לאתר ice, גלבוע חושף: הג'וב התחיל כבדיחה, ונגמר כמעט ברצח לאחר ביקורת קשה על אחת המסעדות שהחליטה לסגור. אז האם להיות מבקר מסעדות זה ג'וב חלומות או שלא הכל ורוד? ולמה אנשים צופים בגלבוע אוכל?
 

View this post on Instagram

A post shared by Niv Gilboa (@nivgilboa)

אתה חייב לספר לי, איך השגת את הג'וב החלומי הזה?
"בוא נתחיל כך, ג'וב חלומות זה לא".

אני מסתכל על זה מהצד, בן אדם כל היום יושב במסעדות...
"אני אספר את האמת המרה, זה לא שאני סובל, אבל זה לא כזה כיף כמו שזה נראה. בערוץ 10 למשל, כשהפינה עלתה היינו מצלמים 3-4 ביקורות ביום צילום. אתה מבין שאתה לא באמת יכול לאכול ואתה מתחיל לעבוד ב-9 בבוקר ומסיים ב-11 בלילה אחרי ארבע מסעדות, בלי לעשות את כל השטיקים שלך, זה עבודה באמת קשה, זה לא שאני בא למסעדה, אוכל, נהנה והולך".

איך זה התחיל?
"בתור בדיחה האמת, אני חייב לומר ולהודות באמת. אורי רוזן שהיה בזמנו סמנכ"ל ומנכ"ל הערוץ, היינו אוכלים צהריים, הייתי אז כתב מגזין ורכז כתבים, לילה כלכלי עדיין לא הייתה והיינו אוכלים הרבה במסעדות. אני הייתי כל הזמן מקטר, אני בן אדם כזה, זה לא שהמצאתי דמות אלא הקצנתי אותה. אבל בבסיס זה ממש אני. אז הייתה מלצרית שכל הזמן הביאה לי מים מינרליים עם קרח שיוצר ממי ברז ואני כל הזמן מזכיר לה מחדש שאני לא רוצה קרח והיא לא הייתה מפנימה, זה תמיד היה חוזר ואורי רוזן היה משתגע ממני, הוא היה אומר לי 'אני לא מאמין, איך יש לך אומץ?' והסברתי לו שזה א', ב' של סועד שצריך לקבל את מה שהוא רוצה. אחרי הרבה זמן, באחד הביקורים, הוא אמר לי שהוא רוצה תכנית ואמר לי שהוא רוצה שאני אהיה מבקר מסעדות. אמרתי לו בשום פנים ואופן לא, אני עיתונאי, אני עושה דברים וזה לא מעניין אותי והוא התעקש שאעשה פעם בשבוע פינה ב'לילה כלכלי' עד שהשתכנעתי ועשינו פיילוט".

תמונה: צילום מסך ביקורת מלילה כלכלי

"בדרך לפיילוט, הייתה לי הברקה לקנות סטופר בשביל לבדוק זמנים ועשינו את ההקלטה, ערכנו, שידרנו וזה תפס תוך שבועיים והפך לפיק של הלילה מבחינת רייטינג ולאחר מכן גם הגשתי את התכנית ואז זה התפוצץ ואפילו ארץ נהדרת עשו לי חיקוי שאז זה היה נדיר כי אני מהערוץ המתחרה. וכשעזבתי את ערוץ 10 עשיתי קמפיין לדיינרס ונשאבתי רק לתחום המסעדות. כשחתמתי בקשת כמעט ולא נגעתי בהתחלה בתחום, אבל אז נכנסתי לזה גם שם וגם דרשתי שזה יהיה חלק כי זה הצטרף ליוטיוב וזה התחיל להתפוצץ".

אז מה עדיף, תחקירים עיתונאיים או ביקורת מסעדות?
"אני חושב שאין היום תחקירים, היום בכלל כל התקשורת זה לא מה שהיה פעם. אני בקשת עושה סרטים לפריים טיים, מראיין אנשים, ואני עובד גם היום על כמה דברים ואני מאוד נהנה. גם בתכנית 'אנשים', זה היה תענוג כי אני נורא אוהב לראיין אנשים. אבל היום הדיגיטל שהפך להיות פלטפורמה גדולה יותר מטלוויזיה אז בעצם האנרגיות שלי שם. אני עושה ביקורות ליוטיוב והתחלתי להגיש פודקאסט 'ידועים בציבור' ששם אין אוכל ואני מביא את עצמי בלי צנזורה עם השותפה שמכריחה אותי יעל רגב וזה מתחיל לתפוס, עדיין לא כמו הביקורות אבל לכל פודקאסט מאזינים חמשת אלפים ישראלים זה מדהים, יש לנו את זה שם, התחלה של משהו אחר ולא של אוכל".

דיברנו על זה שהיוטיוב מתפוצץ, אבל מה הסוד שזה התפוצץ, במחשבה פשוטה רואים אותך אוכל, אז למה זה כזה מלהיב אנשים?
"אני התחבטתי בשאלה הזאת מלא, זה התפוצץ לי בפנים רק לפני שנתיים שפתאום אירגנו לי כנס מעריצים שהמילה מעריצים היא עדיין מצחיקה אותי כי אני לא התרגלתי לזה, אני בא מהטלוויזיה, רואים אותך ומכירים אותך אבל מעריצים זה דבר אחר. הגעתי לכנס ואנשים צוטטו אותי, היו שם 450 נערות ונערים שהגיעו לתל אביב, אבא שהגיע עם ביתו בת ה-8 מזכרון יעקב שאיימה ואמרה לו משהו כמו 'אני אתאבד אם לא תיקח אותי להיפגש עם ניב', אנשים עשו איתי סלפי ודיברו איתי ואני הייתי בהלם מהדבר הזה. גם היום אני מנסה לשים את אצבע ועדיין לא בטוח".

צילום מסך יוטיוב

"אני כן ניסיתי לשאול, יש סרטונים בטיקטוק עם סאונדים שלי שזה כאילו לצחוק עליי ולאהוב אותי במקביל, מה שהצלחתי להבין זה שיש לי את האפשרות לא להיות פוליטיקלי קורקט, אני לא אבוא ויהיה לי לא נעים לומר. אני בא ישר ונוגע בנקודה. והדבר השני זה האותנטיות, ואני מתעקש לשלם, גם בערוץ 10, אם אני לא משלם אני לא אוכל לתת ביקורת רעה ואז אני יכול לעשות מה שאני רוצה, אם לא הייתי משלם כמעט ואל הייתי יכול להגיד דברים רעים, אני משתדל גם שלא יהיו לי חברים שפים או לא ללכת להשקות של מסעדות ולקבל בחינם כדי להיות הכי אובייקטיבי. בקיצור, השילוב של להיות אותנטי ומצד שני לא לוותר על הדברים הקטנים ולדבר על זה, לדבר חופשי בלי להסתכל ואני עושה את זה וזה שונה".

לצד ההטבות, הביקורים במסעדות והכיף, היו מקרים פחות נעימים של איומים או תביעות?
"פעם אחת בהיסטוריה רשת של סושי שלחה מכתב התראה כי הם כעסו שאמרתי שאכלתי סושי שזה טונה מקופסא. הביטוי היה בעייתי הייתי צריך לומר שזה הרגיש לי כמו טעם של טונה מקופסא, זה לא הגיע לתביעה כי הבהרתי והתשובה של עורכי הדין של ערוץ 10, מה שביקשתי להגיד שאני אשמח להגיע לבית משפט, גם אם הם צודקים והמינוח הקטן הזה לא היה נכון, זאת הייתה אחת הארוחות הכי גרועות שאכלתי בחיים, מה גם שמבקר מסעדות יש לו את הזכות להגיד  את דעתו על מה שקורה במסעדה, היה לזה תקדים וזה מה שבית המשפט החליט, אז זה הדבר היחידי שהיה".

סתם איומים או חששות, הטרדות.
"למדתי לגדל קצת עור של פיל. בהתחלה לא היה קל כי אתה קולט שאם אתה קוטל מסעדה הם עלולים לתקוף אותך בטוקבקים וגם ההרגשה הלא נעימה של לפגוע בפרנסה של בן אדם. על אחת כמה וכמה בתקופת הקורונה שזה היה נושא חשוב בשבילי לא לעשות. מה שהחלטתי לא לייצג את המסעדות, אלא לייצג את הסועדים. אם יש מסעדה שהיא נורא מרמה את הלקוחות שלה ולוקחת 250 שקל ומביאה לי משהו איקס שהוא בעצם וואי, נכון שהמסעדה מרמה ולכל אורך ההיסטוריה, אחרי מאות של ביקורות, אני יודע על שתי מסעדות שנסגרו וכל אחת מהן עם סיפור מצחיק".

אז תספר.
"מקום אחד זה מקום ליד חדרה בתחנת דלק, באתי וביקשתי מהמלצרית כמו תמיד 'מה אתם ממליצים?' והם הביאו לי משהו שהיה כמו מנת הדגל, הייתי בהלם, הם הביאו לי פסטה שהרגישה רכה מאתמול עם כל השאריות של המסעדה, קצת קציצות עוף וקצת חצילים שנשארו ממסעדה, זה היה משהו שלא האמנתי שהגישו לי. נתתי לו ציון 3 והוא היה חכם, חשבתי שהוא היה חכם, הוא כתב לי בפייסבוק 'אני מאוד אוהב אותך, מאוד מעריך את הביקורות שלך, אבל פה אני חושב שאני לא מסכים איתך'. הוא פירסם פוסט בפייסבוק שקורא לכולם להזמין את המנה שאכלתי ומי שלא אוהב אותה, שלא ישלם לו. קראתי את זה ואמרתי לעורך של לילה כלכלי לעשות פולוואפ ושלחנו צלם ושלחנו כתב ועשינו אייטם ומה שקרה שהוא נסגר תוך חודש וחצי. כל עם ישראל הגיע אליו ואף אחד לא שילם לו. חשבתי שהוא עושה מהלימון לימונדה ומסתבר שלא".

"מקרה נוסף שמתקשר באיומים היה במסעדה שהייתה בהרצליה, אני לא אכנס לשמות, אחת המסעדות הנוראיות, מלא זבובים, מלצר שלא היה בא לו לעבוד והוא לא מבין, נתתי להם ציון נורא נמוך ואז טסתי למינכן לעשות כתבה לשישי בערב והיו כל שועי הארץ ופתאום בא אליי אחד מעורכי דין הכי חזקים בארץ בתחום הפלילים ואומר לי 'אתה יודע שאני הצלתי אותך'. שאלתי אותו למה והוא אומר לי שתכננו לעשות לי כיפה אדומה. במונחים של עבריינים זה חיסול, ואז הוא סיפר לי על אותה ביקורת והוא סיפר לי שזה של משפחת פשע שסגרה את המסעדה והם נורא לא אהבו את הביקורת ורצו לחסל אותי".

זה באמת מלחיץ.
"יכול להיות שזה היה סתם והוא קצת העצים כי מי שרוצה לחסל מישהו לא מתייעץ עם עורך דין. בהתחלה נבהלתי. אבל השיא של הסיפור הוא שאחרי שנה עשיתי ביקורת במסעדה אחרת ברשפון והמנהל משמרת ניג'ס לי ואני מכניס את זה לכתבות בדרך כלל וראיתי שהוא לא ויתר, ושהיה פה איזה סיפור, אז שאלתי אותו והוא אמר שהוא יגיד לי בסוף הביקורת. האוכל היה טוב, לא נותן ציון בשטח, אלא רק בהקלטות אבל אני יודע את הכיוון כבר בשטח והציון היה בערך 8, היה אחלה מקום וכשסגרנו את המצלמות הוא שאל איך היה? ועניתי שזה היה ציון טוב והמסעדה בסדר גמור ושהאוכל היה מעולה. לאחר מכן, הוא הביא את השף והוא סיפר לי שזה השף שפוטר מאותה מסעדה, הוא סיפר שהביקורת הזאת נתנה לו התראה והוא סיפר לי שהוא הלך לבית ספר ולמד. עבד, למד, פתח מקום וקיבל 8, אז אני מרגיש טוב מאוד גם  עם ביקורת שלילית".

מה הדבר שאתה הכי שונא שעושים לך במסעדות?
"שרלטנות זה הדבר הכי נורא שיש במסעדות. מנסים לגזור עליך קופון ולעבוד עליך יותר כסף ממשהו לא ראוי למשל חומוס מקופסה, מלצרית שאומרת שהיא מביאה כבד אווז למנת פתיחה ואז אתה לוקח ביס ואתה קולט שזה כבדי עוף. בניגוד למה שחושבים אני מבין אוכל. זה שערוריה שכל אחד חושב שהוא יודע, שטוענים  שהם עושים משהו אחד וחושבים שהם מבינים ועושים את הכל לא נכון. אדם שמתהדר בכך שיש לו את הפיצה הכי טובה והוא לא יודע להכין פיצה. וגם חוסר ידע, שמלצרית לא יודעת, אני מצפה שאני מזמין במסעדה שידעו להגיד את שם המנה נכון, שידעו להגיד לי מה זה וממה מכינים אותה. נכון שהמלצר לא אשם אם הוא לא יודע, הציון לא למלצר הוא לבעל המקום והציון שלו יורד".

אבל אני מניח ששואלים אותך את זה הרבה, אם אתה יושב במסעדה וטעים לך, לא כמו שעושים את אותה המנה לפי הספר, בסך הכל טעים לך, אתה לוקח בחשבון?
"אני לוקח בחשבון שהחך שלי שונה משל אנשים אחרים אבל הדברים הבסיסיים שאני מחפש כמו שרלטנות. על כבד אווז לוקחים 80 שקל ועל כבד עוף לוקחים 30 שקל, אז בטעם הבן אדם הרגיל היה מקבל טעם של 30 שקל על כבד אווז והוא היה מתבאס על זה אבל הוא לא היה מתבאס אם הוא היה משלם 50 שקל פחות לדוגמה. לגבי מרקמים ואיך לעשות יש הפתעות, אין חוקים פה, גם על דברים שהם לא לפי הספר. היה מקום באשקלון, חור, שאכלתי שם את אחד המרקים הטעימים היותר טובים שאכלתי בימי וזה היה גספצ'ו, מרק עגבניות, ששילבו איתו אבטיח ולא ידעתי לנתח מה הוא עשה שמה וזה היה גאוני. לא אמרתי שלא מכינים את זה ככה, אמרתי שזה גאונות בעיניי וזה שף שבאמת הבין שהוא עושה משהו מעבר ושהוא משלב טעמים נכון".

צילום מסך יוטיוב

יש לך עשר במדד, עד היום לא נתת?
"כששואלים אותי את זה אני אומר הלוואי, אני תמיד מצפה לקבל את המושלם. אכלתי ארוחה של 10 בחיים שלי, אכלתי במסעדות של מארק ורה בצרפת, היו לו שלושה כוכבי מישלן והורידו לו כוכב, הוא קצת חולה נפש, באמת חולה נפש. הורידו לו את הכוכב מישלן כי הוא עשה קינוח גבינות עם צ'דר אנגלית שבצרפת זה נחשב לעריפת ראשים בגליוטינה, הוא איבד את הכוכב. הפעם הם עשו טעות והוא קנה את זה ממישהו שמכין גבינה דומה לצ'דר בכפר בצרפת והוא נסע לפריז ופוצץ אותם במכות והפך שולחנות. מעבר לזה שהוא חמום מוח הוא גאון, הוא חיבר טעמים בגאונות, לא היו לי טענות. פה אין כאלה, אני מחכה ומייחל להגיע למקום שהוא עשר ומסתבר שיש כאלה".