תעשיית מזון כחול-לבן – העוגן הכלכלי והחברתי מדינת ישראל
משבר הקורונה חידד את חשיבותה של תעשיית מזון ישראלית עצמאית וחזקה, שתמלא תפקיד מרכזי בצמצום מעגל האבטלה ובהחזרת המשק למסלול. כפי שלא נסכים להפקיד את ביטחון המדינה בידי צבא זר, לא נפקיר את הביטחון התזונתי שלנו בידי ייבוא מחו"ל
משבר הקורונה חשף לראשונה את מדינת ישראל לסכנה קיומית בתחום הביטחון התזונתי. בתקופה המאופיינת באי-ודאות רבה המשיכה תעשיית המזון בשגרת העבודה, וגם בתנאים ובמגבלות קשות הקפידה כי לא ייחסרו מוצרים על המדפים - וזאת בניגוד למדינות רבות בעולם אשר נאלצו לנקוט במדיניות של צמצום והגבלת האספקה של מוצרי מזון לתושביהן.
היום, קצת יותר משנה מאז הגיחה המגפה לחיינו, ניתן כבר לומר כי התובנה החשובה ביותר ממשבר הקורונה היא שהבטחת קיומה של המדינה הוא בשילוב של עוצמה צבאית, עצמאות תזונתית ומערכת בריאות יציבה ומתפקדת. כפי שלא נסכים להפקיד את ביטחון ישראל בידי צבא זר, גם אם הוא זול יותר - כך לא ייתכן כי נפקיר את הביטחון התזונתי שלנו בידי ייבוא מחו"ל.
תעשיית המזון הישראלית, לצד החקלאות המקומית, הפכו ל"כיפת הברזל של הביטחון התזונתי" עבור אזרחי המדינה - והדגישו את חשיבותם המכרעת להבטחת זמינות המזון בעת משברים קיצוניים. בהקשר הזה חשוב להזכיר כי על אף התייקרויות משמעותיות בעלויות הייצור כתוצאה ממשבר הקורונה, מחירי מוצרי המזון בישראל לא התייקרו - עניין המקבל משנה תוקף כאשר מביאים בחשבון שבלא מעט מדינות נרשמו עליות מחירים תלולות.
התייקרות בעולם, הוזלה בישראל
להתפרצות הקורונה השלכות קשות לא רק בהיבט הבריאותי, אלא גם בגזרה הכלכלית. המשק הישראלי ספג פגיעה קשה, שוק התעסוקה עבר טלטלה, ולמעגל האבטלה הצטרפו המונים. במצב עניינים שכזה לתעשיית המזון הישראלית, כמו לכלל התעשייה כחול-לבן, תפקיד מכריע בהתנעת גלגלי המשק והחזרתו לפעילות מלאה ואינטנסיבית. הדרך לכך היא אך ורק על ידי עידוד רכש תוצרת מקומית, לא רק במזון אלא בכל מוצרי הצריכה.
להתפרצות הקורונה השלכות קשות לא רק בהיבט הבריאותי, אלא גם בגזרה הכלכלית. המשק הישראלי ספג פגיעה קשה, שוק התעסוקה עבר טלטלה, ולמעגל האבטלה הצטרפו המונים. במצב עניינים שכזה לתעשיית המזון הישראלית, כמו לכלל התעשייה כחול-לבן, תפקיד מכריע בהתנעת גלגלי המשק והחזרתו לפעילות מלאה ואינטנסיבית. הדרך לכך היא אך ורק על ידי עידוד רכש תוצרת מקומית, לא רק במזון אלא בכל מוצרי הצריכה.
לצערי, קיימים גורמים האמונים על ניהול המדיניות הכלכלית אשר שבויים עדיין בפרדיגמות של מודלים כלכליים היסטוריים שאינם רלוונטיים למציאות דינמית של העידן הנוכחי - ובוודאי שלא לתקופה של משבר כלכלי רחב היקף כמו משבר הקורונה. לגישתם, עידוד ייבוא מוצרי מזון הוא זה שיביא לרווחת הצרכן הישראלי. גורמים אלו מתעלמים מתופעה חסרת תקדים, כשבעשור האחרון הוזלו מחירי מזון תוצרת כחול-לבן בכ-2%, בהשוואה להתייקרות דרמטית במחירי המזון בעולם בכ-20% בקירוב - על פי דוח הלמ"ס ונתוני ה-OECD.
עידוד ייבוא מחו"ל על חשבון תוצרת כחול-לבן, משמעותו סיוע לפתרון האבטלה במדינות כמו סין, טורקיה ואחרות, ובמקביל הגדלת שיעור האבטלה בישראל. למעשה בעצם עידוד הייבוא אנחנו מייבאים לישראל אבטלה ופוגעים במשימות הלאומיות-הכלכליות החשובות ביותר שלנו - צמצום האבטלה, החזרת הכבוד והפרנסה ליחידים ולמשפחות, והתנעת הכלכלה בישראל.
הגישה כי ייבוא מוצרים אמור לכאורה להוזיל את מחירי המזון המקומיים אף היא מוטעית ומטעה. צריך להבין כי כל מוצר תוצרת כחול-לבן מביא הכנסה ותועלת מצרפית למשק הישראלי כמעט פי שניים ממוצרי ייבוא. כל העובדים בתעשייה במעגל הראשון ובשני המעגלים שאחריהם משלמים מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס בריאות, הפרשות לפנסיה ומיסי ארנונה - המהווים מקור הכנסה תקציבי למדינה ומוחזרים לאזרחים באמצעות שירותים ציבוריים כגון חינוך, בריאות, רווחה ועוד. אם נחשב את התרומה הכלכלית המיצרפית של מוצר כחול-לבן בהשוואה למוצר ייבוא נגלה כי תוצרת מקומית היא התוצרת הזולה ביותר לרווחת הצרכן הישראלי.
לתעשיית מזון כחול-לבן ולחקלאות המקומית יש חלק חשוב באיזון הכלכלי-חברתי של הציבור בישראל, מעצם פעילותם בכל רחבי הארץ, בין היתר ביישובי הפריפריה והגבול – כשהם מהווים באזורים הללו (ולא רק שם), מקור ההכנסה עיקרי לתושבים.
החשש: סגירת מפעלים כחול-לבן
בעשור האחרון גדל ייבוא מוצרי מזון לישראל פי שלוש בעוד ייצור המזון המקומי כמעט ולא השתנה. בקצב הזה קיים חשש אמיתי כי לא ירחק היום בו תעשיית המזון הישראלית תסגור את מפעליה ותהפוך ליבואנית. דוגמה מוחשית קבלנו רק לאחרונה כאשר המותג הוותיק "עץ הזית" סגר את המפעל לאחר למעלה ממאה שנות פעילות.
בעשור האחרון גדל ייבוא מוצרי מזון לישראל פי שלוש בעוד ייצור המזון המקומי כמעט ולא השתנה. בקצב הזה קיים חשש אמיתי כי לא ירחק היום בו תעשיית המזון הישראלית תסגור את מפעליה ותהפוך ליבואנית. דוגמה מוחשית קבלנו רק לאחרונה כאשר המותג הוותיק "עץ הזית" סגר את המפעל לאחר למעלה ממאה שנות פעילות.
אני סבור כי מדיניות הממשלה הנוכחית פוגעת בכושר התחרות של התעשייה הישראלית מול מוצרי הייבוא, וידיה כבולות ביכולת להתחרות במוצרים מעבר לים - כתוצאה מאפליה בסבסוד תשומות חקלאיות בהשוואה למקובל בעולם, ובשל הבדלים מהותיים במיסי ארנונה, מים ואנרגיה, והגרוע מכל: מדיניות שער חליפין אשר הביאה לתיסוף השקל בעשרות אחוזים.
מוצרי תעשיית המזון הישראלית נחשבים לאיכותיים ובטיחותיים, בעוד תעשיית המזון הישראלית בנתה לעצמה מוניטין עולמי כתעשייה מובילה בפיתוח וחדשנות. אין זה מפתיע כי ישראל היא כיום חממת פוד-טק נחשבת ומבוקשת.
לסיכום, משבר הקורונה חשף את חשיבות תעשיית מזון כחול-לבן כעוגן חשוב להבטחת ביטחון המזון של מדינת ישראל, לצד הערך המוסף שהיא מספקת במישור הכלכלי והחברתי מעצם היותה מקור תעסוקה ראשי - במיוחד באזורי הפריפריה ובקווי העימות. הערך הכלכלי המצרפי של מוצר מזון מקומי הוא גבוה לאין שיעור ממחיר מוצר מיובא, ולכן חייבים קובעי המדיניות הכלכלית לשנות את גישתם והתייחסותם לתעשיית המזון הישראלית, ולהעניק לה את הרוח הגבית לצמוח, להתפתח ולהתקדם. כאשר תקום ממשלה חדשה, זהו האתגר המשמעותי הניצב לפתחה.
*הכותב הוא יו"ר איגוד תעשיות המזון הישראלי בהתאחדות התעשיינים
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
