הבשורה בשבת על חברים קרובים שנפלו, ההירתמות חסרת התקדים של תושבי בית אל ללחימה בדרום וההיערכות לתרחישים קשים. על כל אלה ועוד מדבר ראש מועצת בית אל, שי אלון בריאיון ל-ice. על מערך המילואים שקם בבזק, מעביר אלון ביקורת קשה ובמיוחד סביב התקצוב הממשלתי התקוע ומרתיע על המשך הסרבול הביורוקרטי המשפטי של המנהל האזרחי שיעלה לדעתו בדם אזרחים. על האתגר הבא: "לבנות התיישבות חזקה עם אלפי יחידות. חלק מתושבי בית אל מוכנים עם המזוודות לחזור לגוש קטיף".

חג שמחת תורה, שעת בוקר מוקדמת, ראש המועצה המקומית בבית אל רו"ח שי אלון מגיע בשמחה לבית הכנסת וכאשר ניצב מולו קצין הביטחון של היישוב פניו מתקדרות במהרה, כשקב"ט המועצה מודיע לו כי 'נפתחה מלחמה בדרום'. מאותו הרגע אלון מתעשת מהר לרגל הבשורות הקשות ויחד עם הקב"ט מוטי מנשה דן אלון בסדרי הכוחות במועצת בית אל לרבות גיוס כיתת הכוננות. "זה יכול לזלוג אלינו מהר מאוד מרמאללה וגילזון, אנחנו חייבים להיות חדים עכשיו", משחזר אלון את השיחה. תוך זמן קצר כל אנשי הביטחון נכנסו לפעולה. "הפעלנו גם את החמ"ל ומערכת התצפיתניות שלנו".

"לאחר חצי שעה מגיע אלי הקב"ט בשנית ומראה לי בנייד חלק מהזוועות כשבאינסטינקט הראשון אתה מסיט מבט ומדחיק את האכזריות שראית כי הדעת לא מסוגלת להאמין", הוא משחזר. זמן קצר לאחר מכן, מגיעות גם הבשורות הקשות למועצת בית אל: כמה מהנופלים במלחמה קשורים קשר חזק למקום. "מח"ט בנימין, אל"מ לירון ביטון מגיע אלי לבית הכנסת ומבשר לי שדברים מחרידים קורים שם. אנחנו, כמו שאר העולם הדתי בכלל נמצאים בבית הכנסת, לא יודעים מה קורה ומקבלים את כל המידע רק במוצאי החג, אך כבר במהלך החג מבשר לי שחבר שלי אל"מ יהונתן שטיינברג, מח"ט הנח"ל שכיהן כשנתיים כמח"ט בנימין, נפל בקרב. היינו חברים מאוד טובים, הוא היה בן בית אצלנו. המח"ט מבשר לי גם שאל"מ רועי לוי נפל בקרב. רועי היה נשוי ליעל, בת היישוב שלנו".

המראות מהאירועים המטלטלים והמזוויעים משמחת תורה החזירו אותך לימי מלחמת יום הכיפורים?
"נולדתי סביב מלחמת יום הכיפורים וחייתי את הסיפורים אודות האנשים שמגיעים לבית הכנסת בבוקר ויוצאים עם הטליתות אל המלחמה", מוסיף אלון. "זה הלם בי בעוצמות, ברמה המודיעינית שהיא כמובן תוצר של קונספציה ביטחונית מערבית נאיבית ששולטת במטכ"ל בעשורים האחרונים. מדובר כאן במחדל בסדרי גודל שלא הכרנו ב-73, שלא לדבר על המחיר". בדומה לשאר היישובים ביו"ש גם בבית אל שרבים מאוד מבניה לוחמים ביחידות קרבות, יחידות עילית ובגופי הביטחון השונים, גם כבית אל בתי הכנסת התרוקנו תוך דקות, עוד הרבה לפני שיצרו עם הלוחמים ואנשי המילואים קשר טלפוני. "לוחם מפלס"ר גבעתי יצא אל הקרב, ואחריו לוחם נוסף מהנח"ל מוקפץ, ובמקביל כל אנשי כיתת הכוננות שלנו יורדים ללחימה בדרום".

כראש מועצה שממוקמת במובלעת שמוקפת ביישובים ערביים, אלון וכלל אנשי מערכת הביטחון לרבות צוותי החירום והמנהלים מיהרו לפגישת הערכת מצב עם הצבא. "המטרה היא קודם כל להגן על בית אל", הוא מדגיש. "לצערנו בדומה ליישובים כאן, אנחנו מכירים היטב את ההשפעות הביטחוניות של אירועים כאלה על המציאות ביו"ש". אלא שמכאן מתחיל מסע מאוד אינטנסיבי אל מול הצבא בדרישה לקבלה מיידית של עשרות נשקים ארוכים ומקלעי מאג, בפרט לאור העובדה כי חברי כיתת הכוננות נעו דרומה. לאחר מאמץ ממושך השיג אלון ל-90 לוחמי מילואים כ-90 נשקים ארוכים ו-6 מקלעי מאג".
 
"במקביל, ובעזרת שופלים מקומיים, הציבה המועצה בטונדות בנקודות תורפה, והוכפלה כמות העמדות בגזרה. "אנחנו מטר מרמאללה, מכירים את כל נקודות התורפה", הוא אומר בהשלמה כואבת. נקודת התורפה המרכזית אותה מדגיש אלון היא הגדר; מחצית ממועצת בית אל שוכנת במרחק של שתי דקות של נסיעה מרמאללה וגילזון, מקומות שצה"ל חיסל בהם רק בימים האחרונים למעלה מ-15 מחבלים. "הכנסה מארנונה של מגדל עזריאלי אחד יכלה להחזיק אותנו במשך עשור". "חלק מהתושבים אצלנו בחרדות", מוסיף אלון.

"ברקע שומעים כל הזמן הדי פיצוצים, זיקוקים ומטענים שכל התושבים שומעים. פלגה של יחידת דובדבן ישנה אצלנו וכל לילה ביחד עם הרבה צוותים הם נכנסים פנימה ומורידים מחבלים. אנחנו במלחמה, אבל אצלנו אי אפשר לשים גדרות כי המנהל האזרחי טוען שמדובר בקרקעות שמלך ירדן חילק בשנת 1965 למרות שאלו מקומות שאף אדם לעולם לא ישב בהן דקה אחת. כולנו זוכרים את הדיונים אודות הקרקע בבית אל בהריסת בתי דריינוף והאולפנה. השורה התחתונה ברורה: אין מרכיבי ביטחון. נכון, כעת הצבא מתחיל לייצר דרישה מבצעית לגדרות ואנחנו מצפים לתוצאות בשטח. עד ה-7 לאוקטובר מדינת ישראל חיה במשפטיזציה שמאבדת את עצמה לדעת. בצבא משתוללים כדי שזה יקרה אך שוב ושוב היועמ"שים ועורכי הדין של המנהל האזרחי מפילים את זה. מדינת ישראל חייבת להתעורר ולהתעשת על עצמה".

מדוע אין תקציב ביטחון שוטף ממשרד האוצר?
"המענק הביטחוני בשביל להחזיק את מרכיבי הביטחון לא הגיע, והכל בזמן של ממשלת ימין 'מלא מלא'. התקציב חייב לגדול, אני לוחץ מול שר האוצר סמוטריץ' והפקידות במשרד אבל אף אחד לא נותן תשובה ברורה מתי התקציב יגיע והאם הוא יגדל". לבינתיים, אלון שהיה ראש המועצה הראשון שהחזיר את כל המעונות, הגנים, בתי הספר היסודיים והתיכונים לפעילות ביו"ש מממנת הכול מכיסה הצנוע של המועצה. "בכדי לעמוד בדרישות המחמירות של פיקוד העורף מימנו את המאבטחים, לצערי אין לי שום מקור תקציבי לכך, וגם כך תקציב המועצה נמוך מאוד ביחס לצרכים הקיימים. זו מועצה שהכנסה מארנונה של מגדל עזריאלי אחד יכל להחזיק אותה למשך שנים ארוכות".
 
אלון חושש מאוד מהציר היחידי המוביל אל היישוב בית אל. "עשרות אלפי רכבים עוברים מידי יום בכביש לא תקני, כביש אדום ומסוכן. עשרות אלפי רכבים ערבים, שלושת אלפים תלמידים שלומדים אצלנו ולא גרים במקום, שלושת אלפים חיילים וחיילות מאגד המחנות, וכמובן כל תושבי בית אל. זהו הציר היחיד שמוביל למועצה ואין אפשרות נוספת לצאת.

מה יקרה אם תושבי רמאללה יחסמו אותו בזמן פיגוע או יולדת?
"אני דורש שיפתחו לי עוד כביש חירום, לא ייתכן שנהיה במצור. כבר ב-2003 אלוף הפיקוד אישר זאת, אך שוב ושוב המנהל האזרחי מפיל זאת. 10 שנים אני מכהן כראש המועצה ולמרות בקשות חוזרות ונשנות ואין ספור הבטחות, האירוע בפועל אינו מתקדם. "אחרי האירוע של ה-7 באוקטובר מדינת ישראל צריכה לתת את הדעת שוב. נכון שיש לנו את המילואמיניקים וגם פלוגה ששומרת על היישוב, אך ברגעי מלחמה על היישוב אנחנו צריכים מספיק כוח בשביל לשרוד חצי יום עד שיגיע כוח גדול שייתן מענה".

לא רק לחימה והגנה. מבחינת שי אלון, אחת המשימות המרכזיות בימים אלו הוא לדאוג לרווחת התושבים מבחינה תרבותית ובפרט לנשות הלוחמים. "מעל 25 אחוזים מתושבי היישוב מגוייסים בצו 8. ככלל, היישוב בית אל הוא בעל 100 אחוזי גיוס לצה"ל, 86 אחוז מתוכם ביחידות קרביות ויחידות מיוחדות. ארגנו ערב מיוחד לנשות הלוחמים, אנו עוסקים בחלוקת פרחים, עציצים ועוגות בזמן מלחמה, ובעיקר עושים הרבה פעולות הפוגה כדי לחיזוק הרוח והעלאת הלכידות. אנו דואגים גם לתושבים עם צרכים מיוחדים שמוסדות החינוך שלהם עדיין לא נפתחו ודואגים שחבר'ה יגיעו להיות איתם. עם הלחימה חייבת להיות באותה חבילה גם הרמת המורל ולשמור על הלכידות. אנו מתייחסים בכבוד גם לתושבים עם צרכים מיוחדים שמוסדות החינוך שלהם עדיין לא נפתחו ודואגים שבני נוער יגיעו להיות איתם ויעשו להם פעילויות. פניתי לחיים ביבס (יו"ר המרכז לשלטון מקומי. ד"ז)  ולצוות שלו. הגעתי הלכתי באישון לילה למשרד האוצר בכדי להגיד להם שבלתי אפשרי לחיות בלי תקציבים, התקציבים צריכים לעבור במיידי".

מה הפתרונות למצב הנוכחי?
"התובנה של ה-7 אוקטובר הוא חיזוק ההתיישבות", קובע אלון. "יצאו מגוש קטיף כי לא רצו להילחם, פחדו שחיילים יהרגו ועכשיו קיבלנו את התוצאה בריבית דריבית. עכשיו מבינים שאם מדינת ישראל תבנה אלפי יחידות ותייצר התיישבות חזקה, זה בהחלט יעזור. אגב, לבנות התיישבות חזקה זה גם אם מתיישבים בעזה על חורבותיה, יש אצלנו תושבים שכבר הכינו מזוודות ומוכנים להיות הראשונים להקים את ההתיישבות בגוש קטיף. רק לפני כמה חודשים הייתי הרכב שנסע מאחורי הלל ויגל יניב הי"ד בפיגוע בחווארה, וזעקתי: 'אל תתנו להם להמשיך להסתובב חופשי'".

"אמרתי לאלוף הפיקוד: יש כאן חמאסניקים, תורידו אותם!' אני גם ממש לא מאמין במכחיש השואה אבו מאזן שאת הרצון הגדול שלו לפגע ביהודים אנחנו כבר מכירים מצוין, והחיבור בין האמצעים שיש לו לכוונה עלולים לגרום לאסון. יש לו רכבים משוריינים ואני חושש מתרחיש שהרכבים הללו שועטים לכיוון בית אל. המלחמה צריכה להסתיים בהורדת הכור באיראן, הם מנהלים פה את כל האירוע. אם יצאנו מהמלחמה בלי שחיסלנו את החיזבאללה, אז לתושבי מטולה יכול לקרות אותו הדבר. החיזבאללה הם שהידים ואין להם בעיה לקרוע גדר שהיא כלום ושום דבר. אפילו שייקח חצי שנה, אם לא גמרנו על כולם, אנחנו חוזרים לאותה הנקודה".

 

 

עוד ב-

"ישראל לא צריכה לחכות שתותקף, עליה להנחית מכת מנע. נהיה חייבים להכות בחיזבאללה"

לכתבה המלאה