משפט

דרור קרן מתפרק: "שנאה, אלימות, גזענות, טירוף מערכות מוחלט"

עצרת החרום של עולם התרבות והאמנות , תרבות, חירות, דמוקרטיה, נערכה היום, כאשר השחקן דרור קרן נאם מדם לבו: "חברה קרועה משוסעת, שנאה, אלימות, גזענות, טירוף מערכות מוחלט. סרט אימה"

מערכת ice | 16/3/2023 18:51

מפגינים נגד הרפורמה המשפטית (צילום פלאש 90/ גדעון מרקוביץ)

היום (חמישי נערכה ברחבת ספריית בית אריאלה עצרת החרום של עולם התרבות והאמנות , תרבות, חירות, דמוקרטיה, בה לקחו חלק מספר רב של אמנים ישראלים, ביניהם נשאו נאומים גם השחקנים גילה אלמגור, דרור קרן ורננה רז.

גילה אלמגור אמרה בנאומה: "אני מפוחדת וחרדה בימים אלה יותר מאי פעם! מוצאת לנכון להשמיע את קולי. נולדתי ב-39 בעיצומה של המלחמה ההיא ולאושרי גדלתי כאן בארץ הטובה החדשה הקשה אבל גדלתי לחופש, לא "יהודיה מלוכלכת". ישראל היא נס, מגילת העצמאות היא המצפן הרוחני שלנו. כולנו כאן קוראים בקול גדול עצרו את החקיקה הקורעת את החברה לגזרים".

אלמגור הוסיפה: "הארץ הזאת שתתה דמם של ילדינו , אבותינו חברינו לאורך השנים. גם אבא שלי שלא זכיתי להכיר קבור פה נרצח בידי צלף ערבי והוא בן 25 בלבד. לא גדלתי עם רגשות שנאה ונקמה. מבקשת ממנהיגי הקואליציה בכל פה ולב תעצרו".

רננה רז אמרה: "המחאה וההתנגדות הביאו עמן ועוררו עוד ועוד קולות המתבטאים כנגד ההפיכה המשטרית. הקולות מגיעים משדרות שונות ומגוונות של החברה הישראלית, חלקם ממקומות לא צפויים. אנשים שמרגישים שאל מול מה שקורה כעת אי אפשר לעמוד מנגד. ההנחה המתבקשת הייתה שעולם התרבות וקברניטיו יהיו החלוצים".

"עמודי האש לפני המחנה. במקום זה מתפרסמות כתבות השואלות האם ראוי שאמן ישמיע את דעתו הפוליטית. ואני רוצה לשאול שאלה אחרת- שאלה שבאמצעותה נוכל אולי לענות בבהירות על השאלה הקודמת. מדוע במשטרים לא דמוקרטיים אמנות ואמנים.ות הם אחת המטרות הראשונות על הכוונת של השלטון? מה יש בה באמנות ובאמנים שצריך ׳להשתיק׳ ׳ולהחתים על הצהרות נאמנות׳?"

"לכאורה אמנות לא אמורה להזיז לזאבי השלטון, מוכי שכרון הכח, כיון שהיא חסרת השפעה אמיתית על מהלך המציאות, אבל כנראה שרק לכאורה. האמנים והיוצרים הם תזכורת תמידית לתפיסת עולם שהיא ההפך הגמור מכל מה ששילטון דיקטטורי רוצה להנחיל. האמנות והיצירה מאפשרות לנו לברוא דברים, לפרק ולהרכיב מחדש, לתהות, להרהר ולערער על כל דבר מובן ושאינו מובן מאליו".

"האמנות מתקיימת בדקויות, חוגגת את הרב תרבותיות את השוני מעודדת חשיבה ביקורתית מאתגרת את המחשבה מפילה חומות ובונה גשרים בצורה חסרת מאמץ ובלתי אמצעית. כל זמן שמתקיימת יצירה מתקיימת אלטרנטיבה. והאפשרות על אופציה נוספת מצביעה על העובדה שיש גם תמיד יותר מאופציה אחת. אם כן מה תפקידנו במשוואה הזאת".

"אנחנו יוצרים, אמנים וכל אחת ואחד המאמינים במחשבה חופשית ושיוויון בין כל בני האדם, חווים את תפיסת העולם הזאת כפרקטיקה יומיומית לא כאידאה נשגבת. (אנחנו מספרים סיפורים של אנשים שונים מאיתנו, מגלמים תפקידים של אנשים שהם לא אנחנו, כותבים שירים בעקבות משהו שקראנו ונגע לנו ללב, רוקדים ומזיעים עם אנשים מלאומים שונים ומבינים שלכולנו יש את אותו הגוף, חשים על בשרנו שהמשותף רב על השונה) ולכן אנחנו מחויבים להדהד אותה(את תפיסת העולם הזאת) החוצה ובעיקר בתקופה הזאת".

"זה נכון שתפיסת העולם הזאת מתקיימת ביצירות עצמן ובעולם מושלם זה אולי היה מספיק, אבל זו השעה גם להשמיע אותה במרחבים אחרים. היא חייבת להראות ולהישמע גם מחוץ לאולמות התיאטרון, במות המחול, בתי הקולנוע והיכלי התרבות. הביעו את דעתכם, התבטאו. כשאתם רואים עוול, חוסר צדק, גזענות, שחיתות וגסות לב. דברו. בכוחכם להשפיע. כל אחד מאיתנו הוא סוכן של שינוי".

"ילדים שגדלים במדינה הזאת לא מספיק שומעים אותנו האמנים אומרים מה אנחנו חושבים. דברו באומץ לב. ואומץ לב מחייב להתגבר על פחד. ייתכן שיהיה לזה מחיר אבל לכל מאבק חשוב יש מחיר ואנחנו צריכים להיות מוכנים לשלם אותו. השינוי לא יגיע מתוך השתיקה. תמכו וגבו אחד השני כדי שנדע ונרגיש שהמאבק הוא משותף של רבים מאיתנו".

"אסור לנו להסכים לחיות במציאות שאנחנו חוששים להביע את דעתנו הפוליטית. וכן הכל פוליטי. אין לנו את הפריבילגיה לומר שהאמנות יכולה להשאר מחוץ לפוליטיקה. כשהיא עושה כן הפוליטיקה עושה בה שמות. עלינו לגייס את החשיבה היצירתית שלנו, את הדמיון את הנסיון והחכמה ולהשמיע את קולנו. אני מאמינה שככל שיותר אנשים ובעיקר כאלו בעלי השפעה ציבורית יביעו את דעתם המציאות תשתנה".

"עלינו לעשות כן לא רק כשמורמים דגלים אדומים ונשמעים פעמוני אזהרה אלא כדבר שגרתי, עירני מעורב ומגיב למציאות שאנו חיים בה. הממשלה הזאת, מרגע כינונה הכריזה מלחמה על ערכי בסיס עליהם נשענת תרבות; חירות, חופש מחשבה, חשיבה ביקורתית, פלורליזם. המחשבה שאפשר לשבת על הגדר עד יעבור זעם היא מחשבה שלא מבינה מה תפקידה של תרבות בחברה ולא צופה את הברור- השלטון הזה לא יאפשר למרחב התרבותי להמשיך ולהתקיים- זאת תהיה אחת הגזרות הראשונות בה יתנכלו, יקצצו, יסגרו, יסתמו, יקנסו ויקלסו".

"כולי תקווה שהימים השחורים האלה הם גם התחלה של שינוי עומק בהבנה של המחיר הכבד שמשלמים כששותקים. כשמבליגים, כשמשלימים, כשמטשטשים עמדות ומפקירים זירות. ואני מצפה להמשך המאבק באותה הנחישות, היצירתיות והתכיפות בכל מה שקשור לאחינו הפלסטינים ולכיבוש. שנדע בתבונה לחבר את כל הנקודות לקו, להתבונן בתמונה שנגלית, ולחשוב יחד איך אנחנו כאנשי תרבות יכולים לתרום לסיומו".

דרור קרן סיפר: "כבוד שר הביטחון, ראשי מועצות עירוניות, אישי ציבור ומעלה, כתבי עיתונות, רדיו וטלוויזיה, קהל אזרחים נכבד, בוש ונכלם, ויחד עם זה אסיר תודה, עומד אני בפניכם היום. מאמציכם הכנים והבלתי נלאים להוריד את ההצגה 'מלכת אמבטיה' פקחו את עיני וגרמו לי שאהרהר שנית במה שכתבתי. עתה, עם הורדת ההצגה יכול אני להודות בראש מורכן: שגיתי. ניצלתי את עקרונות הדמוקרטיה והחופש על מנת לערער את מוראל הציבור, לחרף ולגדף מערכות ישראל ולזרוע איבה ומבוכה בקרב אומה מלוכדת. אני חוזר בי מכל מלה ותג שכתבתי. הריני מבקש מכם, בשפל-קול, לייחס את משגי לגילי הצעיר ולחינוך הקלוקל שקיבלתי בבית הורי. ועם בקשת הסליחה, אני מוסיף לקוות שתינתן לי עוד הזדמנות נוספת להוכיח עצמי כאזרח מועיל מן השורה, לתפארת המדינה והלאום".

"ככה בחר חנוך לוין לסיים את ההתנגשות החזיתית בין דברים שבערו בו לומר, ואיך שזה נגמר, כשהתיאטרון הוריד את הצגה. הוא לא נרתע מהרעש והתגובות של הקהל, אבל הוא נפגע עד עמקי נשמתו בסוף כשהתיאטרון לא עמד בלחצים ונכנע והוא נותר, סיפר לי מוני מושונוב, שראה אותו, עומד על מדרגות הקאמרי לבד עם שלט. מוחה".

"איפה אנחנו בין עקרונות הדמוקרטיה והחופש, מול המערכת הגדולה התובעת מאיתנו להיות "אזרח מועיל מן השורה לתפארת המדינה והלאום". בין שני הקצוות האלה, כך חיו וחיים, כך נרדפו ונרדפים אמנים מאז ומתמיד בכל מקום ובכל זמן. מדינה בריאה וחזקה שמעוגנים בה עקרונות דמוקרטיים, שוויון זכויות, חופש הביטוי, האמנות שלה תביא את הקולות הנובעים מהחברה, ואת כל מי שמרכיב את החברה, עם ביקורת, עם סאטירה, חיצים שמכוונים לאנשים, לאירועים לתופעות, במקום שבו אנחנו חיים. מדינה שהשלטון בה מבקש להשליט נרטיב אחד, ברור. כזה שיש בו שחור ולבן, צודקים וטועים, נאמנים ובוגדים, יהודים ולא יהודים, אנחנו והם - שלטון כזה ירצה את האמנות ואת האמנים שלו בהתאם".

"שזה לא יאיים. לא עליהם ולא על בוחריהם. משהו קליל שלא עושה לחשוב, שמנרמל, שמורח, שמכסתח, שמדיף את הריח. ויש ריח. תמיד יש ריח. ושילטון, כשהריח מתגבר צריך מאווררים חזקים והרבה דאודורנט. אני רואה פה אנשים שהייתי איתם יחד בכנסת כשעוד נלחמנו על הגדלת פרוסת העוגה בתקציב המדינה עבור התרבות. ממרחק הזמן, זה נראה ימי התום והעדנה. ברמת המשילות, ברמת היחס, בהכרה שזה ערך מבחינתה, מדינת ישראל, כמו ברווחה, כמו בחינוך, כמו בשירותי הבריאות, התרבות היא עוד פחות".

"בוודאי מאז ימיה של הגברת רגב, מותגנו ככלי ניגוח, אמצעי למינוף פוליטי, להעצמת ה"אנחנו והם", התניית תקציבים בתכנים הולמים. תביעות לנאמנות, אזהרות וצנזור על הסתה וחתירה נגד המדינה, ותביאו אמנות אבל אל תעצבנו. תעשו יפה. תעשו נעים. תעשו כחול לבן, אנחנו עם אחד ושיר אחד ונרטיב אחד. וצה"ל עד שהגיעו הסרבנים האנרכיסטים הטייסים, היה הצבא המוסרי בעולם. חופש ביטוי חופש המימון. כל אחד והחופש שלו".

"אתם חופשיים להתבטא, המדינה חופשית לסתום לכם ת'פה. אם אתם לא בתלם. יש תלם ברור. זאת מדינה יהודית ודמוקרטית. ואתם שכחתם מה זה להיות יהודים. נזכיר לכם בדרך הדמוקרטית שלנו, איך לחזור לתלם. אמנות אבל קודם כל נאמנות, לתפארת המדינה והמדיניות. מיקי זוהר כבר הצהיר על הכוונות, בדיוק זה. ברוגע, בנועם, משיק וחובר לשר התקשורת "לא צריך ערוץ ציבורי", צריך תאגיד ברוטב קרעי".

"חברה לא קמה בוקר אחד ואומרת "בוא נשטיח. הבה נרדדה". זה לא בבת אחת. יש לזה שורשים עמוקים בזמן, והנה הגענו עד הלום. מדינה על סף תהום. חברה קרועה משוסעת, שנאה, אלימות, גזענות, טירוף מערכות מוחלט. סרט אימה".

"אם אנחנו בתוך החברה. אם אנחנו אמורים להיות מראה, מה חלקנו בניוון, בשיתוף הפעולה בניחמוד ובנירמול התופעות, העוולות, הפשעים והשחיתויות, האנשים המאיישים את הכיסאות, שמשחקים בחיי כולנו עכשיו בזחיחות ובשיכרון כוח בהתנקמות ובשמחה לאיד כאילו אין מחיר לפעולות, כאילו לא יהיה תשלום של כולם, כולם, על כל זה. איפה אנחנו? זה רק השלטון או שאנחנו קצת או קצת הרבה הפנמנו את מה שאומרים עלינו?".

"זה נמדד בזמן אמת, חברות וחברים שלי, העקרונות ההומניים. המוסר, הפה שצועק את הצעקה של מי שאין לו קול. אין לו ביטוי. "אבי היקר כשתעמוד על קברי" חנוך כתב במלכת אמבטיה, מנקודת ראות של בן לאבא. "אל תגיד הקרבת קורבן כי מי שהקריב הייתי אני".

"אז תן לעיניך לבכות על עיני ואל תחריש למען כבודי" תצעק אותי אבא, תתקן, עזוב אותי, ממטחי כבוד, ארשת קדרות, דגלים וחצוצרות בטקסי השכול, תצעק, תפעל, כדי שהמדינה הזאת תנהג אחרת, תמנע את הקורבנות הבאים. ראיתי אנשים בהפגנות, הורים שכולים, עם תמונות על שלטים של הילד שלהם "הבן שלי לא מת לשווא" לא בשביל מה שקורה פה עכשיו. אי אפשר להתהדר בעקרונות שוויון ומוסר, ובשעת מבחן להשאיר את השכל, המצפון, והעיניים שלנו בחדר ההלבשה".

"בלי פוליטיקה. אל תכנסו לפוליטיקה. אתם אמנים. אנחנו א – פוליטיים. אנחנו משאירים את זה לפוליטיקאים. כמה שמענו ושומעים את זה? כמה האמנו, הפנמנו, קיימנו את הקשקוש הזה. מילא ששכחנו מה זה להיות יהודים, אבל את זה? "פוליטיקה" מיוונית, מילה שנגזרת מהמילה "פוליס", ככה קראו לעיר או לישוב, לכל יחידה אוטונומית ביוון הקלאסית. פוליטיקה – זה כל מה שעוסק בחיים של תושבי הפוליס. ניהול ענייני הציבור".

"וכיום מדיניות של השילטון בכל תחומי החיים של האזרחים. החיים שלנו. פוליטיקה זה לא עניינם הבלעדי של ביבי, גנץ, יאיר לפיד. אלה הם פוליטיקאים שנבחרו על ידי כולנו כדי לטפל בענייננו. לכן מי שאומר אני לא מתעסק בפוליטיקה כמו אומר "אני לא רוצה להתעסק בחיים, אני הצבעתי, מספיק, ומי שמחליט עלי ומה שמחליטים לגבי, לא משנה לי. לא מעניין אותי. והנה לאן הגענו". לא רצית להתעסק עם פוליטיקה, הפוליטיקה תתעסק איתך ביג טיים. רוצים עוד מילה שהיוונים הביאו לנו. תיאטרון, תיאטר, שמשמעותה "המקום שבו רואים", זה המקום שאליו באים אנשים לראות את האמת על החיים ואת המצב החברתי בזמן ובמקום שבו הם חיים".

"כל השנים אנשים אומרים לנו "אני תיאטרון רואה רק בלונדון", וחשבתי איזה התנשאות ויוהרה, אבל אני תקופה ארוכה גם שומע, "שמע היינו הולכים מלא , היה לנו מנוי לכולם, הפסקנו, הרגשנו שמתייחסים אלינו כמו מטומטמים ,תן לי משהו לחשוב עליו, תגיד לי משהו שלא ידעתי. בשביל מה אני בא? שיהיה אלטרנטיבה לכל התכניות בישול האלה, הריאליטי, הסלב במסיכה..." בואו לא נבלבל כישרון, מקצוענות, דמיון, שיש פה בשפע - עם נקיטת עמדה. זה לא רק שזה שני דברים שונים, הכישרון והברק לא פעם מכסים על היעדר כל עמדה, מייתרים את הצורך באיזשהי ביקורת, אמירה נחרצת. זה ואקום רוחני עמוק, שלתוכו נוצקו התכנים הרעילים, המסוכנים, ההרסניים שמרכיבים את חיינו היום. המרכיבים הרקיבו".

"אם אנחנו חלק מזה, אנחנו שותפים למה שקורה כרגע. או יקרה. אין אמנות בהליכה על ביצים. כי החיים לא הולכים על ביצים בימים בהם אנחנו בדרך לשופטים שיהיו שפוטים של פוליטיקאים, שחוקים זה משהו שמכופפים אותו על פי אינטרסים של שילטון, להגדיל עוולות, להכשיר אפרטהייד בשטחים, לשלוט באנשים ולשלול מהם זכויות אדם בסיסיות. בימים שמחאה וזעקת ההמונים אזרחי ישראל, נמכרת בשם השילטון כניסיון הפיכה של אנרכיסטים, זה גם עלינו, לעצור את ההצגה".

עוד ב-

גילה אלמגור תוקפת: "שרים מבזבזים את השכל שלהם על רוע, בושה"

לכתבה המלאה

"להיראות על במות אחרות, להיות פנים ופה למחאה. לקרוא לדברים בשמם. אחרת "אנשי בסדר, אנשי בסדר גמור, אצבע בתחת ושיר בגרון, כי טוב מסריח וחם. לא טוב. לא טוב. רע לתפארת. חברות וחברים, לדרוש מעצמנו יותר. להראות לַטוב את הקלסתר שלו, לרֶשע את הפרצוף שלו, ולכל הדור את החותָם והצורה שלו. אני קורא לנו להיות מה שראוי שנהיה. תודה".