כל אחד מאיתנו צריך ללפות את ראשו בשתי ידיו מרוב צער ותדהמה ולא להאמין, שצה״ל נלחם בחמאס בשעה שמתפתחים איומים חורצי גורל בגבולה הצפוני של ישראל, איומים המסכנים אותה באלפי מונים יותר מאיומי החמאס. הרמטכ״ל צריך להכין את צה״ל נגד האיומים המואצים של טורקיה, שחתמה ברית הגנה עם סוריה, חתימה שמשמעה לתת סיוע כלכלי וסיוע צבאי ולהגן על סוריה נגד ישראל.

גדולה מזו, כבר כעת טסים מטוסי קרב של הטורקים בשדות התעופה של סוריה, ויש סיכום בין טורקיה לסוריה שטורקיה תקבל שטחים גדולים סמוך לעיר תדמור הממוקמת במרכז סוריה. טורקיה תמקם בשטחים אלו חלק מצבאה, לרבות שדות תעופה למטוסיה. בין מטוסינו לבין מטוסי טורקיה כבר היה חיכוך שלא דוּוח עליו, והסלמה בין ישראל לטורקיה היא רק עניין של זמן. המשמעות היא שאויבנו העיקרי בצפון הופך להיות הציר הטורקי־סורי שהוא בעל פוטנציאל איום ממשי מאוד על ישראל. ובמקום שיכין צה"ל את כוחות היבשה - הכנה יחסית לעוצמה שטורקיה עלולה להציב מולנו, צה"ל עסוק בהשמדת חמאס שלא עלה בידו למוטטו עד עתה ולצערי גם לא יעלה בידו למוטטו גם בהמשך כתוצאה ממצבו הרעוע של צבא היבשה.

לא זו אף זו, צה"ל צריך להתכונן למה שקורה גם בשאר גבולותינו. בירדן יש מעורבות של איראן: היא מציידת חוליות גרילה באמצעי לחימה לאורך גבולנו המזרחי עם ירדן, שאורכו 309 ק״מ, ואין לצה״ל כוחות לאורך גבול ירדן להגן על יישובינו. מצרַים בעלת הצבא החזק במזרח התיכון – מדיניותה היא כפסע מהפיכתה למדינת עימות. צה״ל הקטן שפירק שש אוגדות בעשרים השנים האחרונות נשאר בלי יכולת להציב כוחות מול צבא מצרים בשגרה ובמלחמה.

איראן מחזיקה במעמקי האדמה אלפי טילים, רקטות וכטב״מים, יותר מאלף מהם מכסים את כל מדינת ישראל. היא גם ממשיכה לפתח ולבנות בקצב מואץ טילים בניגוד למה שסיפרו לציבור שישראל פגעה ביכולת ייצור הטילים של איראן. גם החות׳ים מוסיפים לשגר לעברנו טילים ומשבשים קשה את חיי האזרחים ואת תפקודו של נמל התעופה הבין־לאומי שלנו בלוד. לכל אלה מצטרפת זירת יהודה ושומרון שהמתח בה הולך וגובר, שלא הצלחנו להכריע בה את הטרור הפלסטיני למרות מבצע "חומת ברזל". 

ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ״ל טומנים ראשם בחול ונלחמים באויב החלש ביותר מולנו החמאס, שצה״ל אינו מסוגל להכריעו, ומפקירים את מדינת ישראל לכל האיומים שציינתי לעיל. במקום להכין את הצבא לאיומים העתידיים שצוברים תאוצה, הם מבכרים להמשיך במלחמה רק כדי לשמור על כס שלטונם. 

הרמטכ״ל אייל זמיר מבחינתם הוא רכש חדש שמוכן להתקפל למרותם, ואף מבטיח להם שהוא בניגוד לקודמו יכריע את חמאס, יקים ממשל צבאי, יהיה אחראי לחלוקת הסיוע ההומניטרי לעזתים ויגרום להחלפת שלטון החמאס. לצערי, אין ביכולתו של צה״ל לקיים את הבטחות הרמטכ״ל לדרג המדיני. אולם, עקב המשך הלחימה (בניגוד להסכם שחתם עליו ראש הממשלה, לשחרור כל החטופים בפעימה אחת והפסקת הלחימה). המחיר שנשלם יהיה גדול מנשוא. נאבד את החטופים החיים במנהרות, ייפגעו לנו עוד חיילים, נאבד את יחסינו הטובים עם מדינות העולם ואת חוסננו הלאומי. צה״ל לא יתפנה לשיקום הצבא ולא יהיה מוכן למלחמה האזורית הבאה, וזה רק תחילתו של מחיר בלתי נסבל ובלתי נסלח בעטיה של ממשלה שנטרפה עליה דעתה.

סוף דבר הכול נשמע, במקום להילחם בחמאס שלא עלה בידנו לנצחו עד עתה, הרמטכ״ל צריך לנקוט צעדים אלו: להגדיל את צבא היבשה ובו־זמנית לשקם את גופי הלוגיסטיקה והאחזקה; לפתור את המשבר הגדול בכוח האדם (חסרים עשרות אלפים לוחמים בשירות הסדיר, הקבע והמילואים); לתקן את התרבות הארגונית הקלוקלת בצה״ל; להעמיד על רגליה תפיסת ביטחון שאינה קיימת בצה״ל; להכין את העורף לבאות – הכול כדי שיוכל צה״ל להגן על גבולות המדינה ואזרחיה.

זו דרך המלך לשיקום הצבא, שאם לא כן – המשמעות היא שנימָצא על מדרון חלקלק ומדינת ישראל תמשיך להתקיים על סף התהום.

עוד ב-

נתניהו: "לפיד נכנע לאיראן ומצחקק על הרס היחסים עם סעודיה" | ריאיון

לכתבה המלאה

הכותב: האלוף במיל' יצחק בריק