כמו במצרים העתיקה, גם היום אויבינו מסומנים. לא בהעדר צביעתם את משקופיהם בדם, אלא בפיצוצים שנשמעים מתוך החושך, באזעקות החירום ובתחושת הפחד שמחלחלת לעומק תודעתם. המכה הזו, בדומה למכות שהנחית אלוהים על מצרים, משאירה חותם בל יימחה על מי שסומן. מי שהיה מעורב ברשע – יידע זאת היטב.

במכות מצרים האלוקיות, חלק מהמצרים מתו. חלקם נענשו על עוונותיהם, ואחרים נותרו עדים למכות ששינו את חייהם לנצח. אלה ששרדו לא יכלו להתעלם מהלקח האלים, ומי שהוכה פיזית או נפשית נשאר עם תחושת הכאב והפחד לשארית חייו. כך גם היום. חלק מאויבינו ימותו, חלקם יתעוורו או יאבדו איברים, ויחיו תמיד עם הזיכרון של מחיר הרשע שבו היו מעורבים.

אבל בניגוד למכות מצרים, שהיו ידו הישירה של אלוהים, המכה הזו אינה מגיעה מידי שמיים. היא נולדת מתוך הצורך שלנו להגיב לזוועות שנעשו בנו. זו אולי תשובה ראשונית של פגיעה בכנה מידה שכזה, לפשעי השביעי באוקטובר. ברור שלא מדובר כאן במשהו שניתן להשוות ישירות לרצח המוני ולזוועות באזרחים תמימים – מעשים שאינם ניתנים להבנה או סליחה במונחים אנושיים – אך התחושה שנוצרת מהמכה משאירה תוצאה דומה. פחד שמחלחל עמוק לתודעה והופך כל רגע שאחריו לחסר ביטחון מתמשך,  הרגע שבו אומה שלמה או ארגון מרגישים שאינם בטוחים יותר, וידו הארוכה של האויב יכולה להשיג אותם בכל מקום שבו יפעלו.

מניטו שפירא, הוגה דעות יהודי-צרפתי שנפטר בסוף שנות התשעים, כתב : "הפחד הוא המצב הקיומי של האדם בעולם, אך התגובה לפחד היא שמגדירה את האנושיות שלנו." הפחד הוא אכן כוח מניע, אך ההחלטה כיצד לפעול בתגובה לפחד הזה – היא הקובעת את הדרך האנושית שלנו. 

במצרים העתיקה, אלוהים בחר להכות את המצרים ולהוציא את בני ישראל לחירות. היום, הפחד הוא חלק אינטגרלי מהעימות שלנו, בשיח העכשיו קוראים לו מלחמה פסיכולוגית.  נשק שעלינו להשתמש בו בצורה שתוביל להכרעה ולא להשתעבד לתחושה שהוא נותן.

למרות הדמיון לפחד ולחוסר הוודאות, יש הבדל מהותי בין המכות האלוהיות לאנושיות. במכת מצריים האחרונה, בני ישראל יצאו מהשעבוד, כאשר אלוהים בחר לדחוק את המצרים לפינה ולהכות בהם במכה שממנה פרעה כבר לא יכל להתעלם – מכת הבכורות. המכה הזו הייתה סופית, וכוחה השפעתה היה מוחלט. 

במקרה של המכה האנושית שלנו, הבחירה נמצאת בידינו: דווקא עכשיו, כשאויבנו מלקקים את פצעיהם, יש בידינו את היכולת לפעול בעוצמה מלאה. תקיפה רחבה, מהלך אסטרטגי מקביל לשחמט, היא הצעד שיכריע את המלחמה. 

במשחק שבו כל מהלך מחושב, תקיפה מקיפה עשויה לחתום את ההתמודדות, תעצור את האיום ותציל חיים רבים שתשנה את מאזן הכוחות ותוביל לסיום המערכה.

המכות הללו לא ישחררו אותנו מהתפיסה של מצרים, הקונספציה עדיין שם והיא קיימת מאי פעם, החטופים והכאב העז בבטן לא יעלמו. אך הן בהחלט יוכלו להחזיר לנו את כבודנו המחולל ולהזכיר לכל מעורב ברשע שלעולם לא נשכח. שלכל מעשה יש מחיר, ולכל אדם מגיע יומו.

עוד ב-

"השמיים נצבעו באדום": צה"ל תקף מאות מטרות בלבנון | צפו

לכתבה המלאה

המכה הזו, שיכולה להיראות קטנה יחסית למעשי הזוועות שנעשו בנו, נושאת עמה תחושת איום וחרדה מתמשכת. הפיצוץ אולי קטן, אך הפחד שמגיע אחריו יישא כל מחבל לשארית חייו. עכשיו הגיע הזמן לקרוע את הים.