עצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה תחל בעוד מספר דקות ביד ושם בירושלים, בסימן "ראו, היו קהילות ואינן עוד: הקהילה היהודית ושברה". הטקס יתקיים ללא צפירה.

 

במדינת ישראל, חיים כיום כ־131 אלף שורדי שואה, 61.6% נשים ו־38.4% גברים, כאשר 22.5% מהם בני 90 ומעלה (29,625 שורדים). ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה מפרסם משרד העלייה והקליטה נתונים לגבי מספר שורדי השואה שעלו לישראל בשנים האחרונות. מאז יום הזיכרון בשנה שעברה, הגיעו לארץ 52 ניצולים כאשר מתוכם 26 מרוסיה, 10 מאוקראינה, 5 מצרפת, 4 מארה"ב, 3 מגרמניה, והשאר מונצואלה, ברזיל, איטליה וקנדה.​ כמו כן, המשרד מציין כי מאז ה-7.10 עלו לישראל 4 שורדי שואה שהגיעו מרוסיה וארה"ב.

מדברי נשיא המדינה, יצחק הרצוג: "בשעה זו, שעת הזיכרון, בפתחם של "הימים הנוראים" של הישראליות - אשר מתחילים הערב ויסתיימו ביום העצמאות השבעים ושישה למדינת ישראל - הילה של קדושה יורדת על הארץ ודממה עוטפת את כל בית ישראל. אבל זוהי איננה שנה רגילה. וזה איננו יום זיכרון רגיל. השנה, מדינת ישראל נמצאת במלחמה. אנחנו נמצאים במלחמה. 

מאתיים ושנים-עשר ימים חלפו מאז הטבח הנורא שביצע ארגון הטרור חמאס בתינוקות, ילדים וקשישים, נשים וגברים. מאז יצאנו למערכה "כבדת ימים וכבדת דמים" – כפי שראינו גם היום בכרם שלום, לפני שעות אחדות. מאז נחטפו אחינו ואחיותינו בידי האויב האכזר, והלב שלנו, איתם. אני מאמץ אל ליבנו את משפחות החטופים וזועק, ומתפלל, ומייחל, ומתחייב בשם העם כולו: לא ננוח ולא נשקוט עד שישובו בנות ובנים לגבולם. 

אני מחבק מכאן את המשפחות השכולות, גם אלה שהתווספו היום למעגל השכול הכואב. אני מחזק את חיילי צה"ל וכוחות הביטחון ומייחל להצלחתם ולשובם בשלום של לוחמינו בחזיתות השונות, ולחזרתם המהירה לביתם של התושבים המפונים; ומתפלל להחלמתם השלמה של הפצועים בגוף ובנפש. 

עוד ב-

דו"ח האנטישמיות חושף: אלפי תקריות שנאה, חשש לעתיד החיים היהודיים

לכתבה המלאה

כשאני ניצב הערב כאן, ב'יד ושם', למרגלות הר הרצל, עולה וצף בי סרטון שראיתי בעיצומה של המלחמה וריגש אותי עמוקות. בסרטון מגולמת תמצית המקום הקדוש הזה: שואה ותקומה אחוזות זו בזו, אם תרצו – חבוקות - זו בתוך זו; בדמותם של סבא ונכד, נכד וסבא. הסב – אליקים הולנדר, שורד שואה בן 96 וסגן אלוף במילואים בצה"ל. הנכד, אורי הולנדר, חייל מילואים שיצא להפוגה ראשונה מהקרבות, ובא לבקר את סבו, עם המדים ועם הנשק. הם מתחבקים. והסבא - שורד השואה – לוחש לנכדו, כשדמעות זולגות על לחייו: "ברוך השם שזיכני לראות אותך, עם נשק, מגן". ומוסיף: "אתה הניצחון שלי".