בענף הבניין ידוע כי פועלים פלסטינים נוהגים לתבוע באופן שיטתי קבלנים  זמן קצר לאחר סיום ההתקשרות ביניהם,  תוך דרישה לקבל פיצויי פיטורין, הפרשי שכר, וזכויות סוציאליות והקבלנים שרגילים לתביעה שתגיע, מגיעים איתם להסכם פשרה. הקבלן החליט ללכת עד הסוף וזכה לקבל פיצוי מהפועל.

מהתביעה עולה כי הפועל הפלסטיני הועסק על ידי יוסף בן צבי - בעלי א.ב. בניה ושיפוצים כשנתיים וחצי. יום אחד הפועל לא התייצב לעבודה, ניתק כל קשר עם הקבלן , וכעבור שלושה חודשים תבע את הקבלן,  בטענה כי לא שילם לו  פיצויי פיטורין, ובעבור אי מתן הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, זכויות סוציאליות  ועוד.

הקבלן הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד באמצעות עורכת הדין עופרה יוסף העוסקת בדיני עבודה ודרש בין היתר שהפועל ישלם לו פיצוי עבור אי מתן הודעה מוקדמת. הפועל טען כי הוא פוטר על רקע דרישתו לתקן את תלושי השכר, כך  שישקפו את השכר  בפועל  ולמעשה פוטר בכך שהקבלן לא חידש את רישיון העבודה שלו. הקבלן טען מנגד כי הפועל התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת או מכתב פיטורין ולכן לאחר שלא התייצב לעבודה והפסיק לענות לטלפונים, הוא נאלץ לבטל את רשיון העבודה שלו.

בית הדין קבע כי הימנעותו של הפועל  מליצור קשר עם הקבלן, מעידה על רצונו לסיים את יחסי  העבודה. לכן הפועל ישלם  פיצוי בסך 5435 שקלים לקבלן על אי מתן הודעה מוקדמת. בין שני הצדדים התגלעה  מחלוקת לגבי מספר ימי העבודה ושעות העבודה ולבסוף בית הדין קבע כי הוא הועסק 5 ימים בשבוע למשך 8 שעות ביום, ולא 6 ימים ו-10 שעות ביום כפי שטען הפועל  ודחה את דרישת הפועל לקבלת הפרשי שכר.

הפועל טען כי ההפרשות הפנסיוניות לא הופקדו בחשבון הבנק שלו אך נמנע מלהציג בבית הדין את פרטי חשבונו בבנק.  מנגד הקבלן הוכיח כי שילם לו ההפרשות הפנסיוניות לאחר שהמציא את "ריכוז תשלומים סוציאליים" מטעם אגף המדור התשלומים. הפועל טען כי לא קיבל מהקבלן תשלום עבור דמי הבראה וחלק משכר העבודה  ובית הדין קבע כי על הקבלן לשלם לפועל הפרשים בסך כולל של כ-2500 שקלים. לגבי השלמת פידיון ימי חופשה, הפועל טען כי הקבלן שילם לו רק על חלק מפדיון ימי החופשה המגיעים לו  על פי חוק אך הקבלן באמצעות עורכת הדין עופרה יוסף,  הצליח להוכיח את ההפך: הוא שילם לו מעבר למה שקבע החוק. טענת הפועל כי לא קיבל תשלום עבור 10 ימי חגים בשנה, נדחתה.  

עוד ב-

הקבלן ניצח ועורכת הדין מת"א החזירה 1.7 מיליון שקל

לכתבה המלאה

הפועל תבע לקבל כ-20 אלף שקלים עבור דמי נסיעה עד המחסום וממנו  לאתר הבנייה ובית הדין קיבל את גירסת הקבלן לפיה סיפק הסעות מחד ושילם דמי נסיעות בתלוש השכר. בית הדין נימק החלטתו בכך שהפועל לא ציין  באיזה אמצעי תחבורה ציבורית נסע: אוטובוס, מונית, רכב פרטי ומה עלותה של נסיעה  בודדת  וגם לא הציג כרטיסי נסיעה. בסופו של דבר בית הדין קבע כי הפועל הפלסטיני שתבע כ-70 אלף שקלים מהקבלן,  יפצה את הקבלן בכ-3000 שקלים.